מורידה אם אינו מעלה אותה כתי' ע"ז צללוקג במים אדירים והעלה בידו חרסקד, ובפרט ע"י ריבוי פגמים שמכף רגל ועד ראש אין בו מתום, פצע וחבורה ומכה טרי'קה, ולפעמים ע"י ריבוי עוונות נכרת לגמרי משרשו כי עוונותיכם מבדיליםקו שע"ז כתי' ומעיין טהור יצא מבית הוי'קז והורדתם למקום הטינופת אשת הזימה. וכשמתבונן בכל זה נעשה מזה צעקה פנימי' מעומקא דלבא וזהו"ע שופר פשוטה לפני' ופשוטה לאחרי'קח ושברים תרועה באמצע, פשוטה לפניה שזהו כמו חולה שמרגיש שהוא חולה אז צועק בצעקה פנימי', וכן יובן בענין אם מתבונן בנפשו אז צועק בצעקה פנימי' על מה שרואה שעולם כמנהגו נוהגקט שזהו שייך לקליפת עמלק אשר קרךקי, ואח"כ הוא שברים תרועה גינוחי גניח ילילי ילילקיא כמו חולה שמרגיש פרטי מכאביו אז הוא מגנח ואח"כ מתבונן בכלל חליותו צועק עוד צעקה פנימי' וזהו"ע שופר אף שיש ריבוי טעמים ע"ז אך זהו העיקר הטעם. ועי"ז בא לתשובה שהו"ע החזרת פנים בפנים, דהנה כתי' כי פנו אלי עורףקיב ולא פנים, הגם שפנו אלי שעושה מצות אך זהו מ"מ בבחי' עורף באחוריים וחיצוני', היינו שנותנים צדקה ווייל עס פאסט אזוי, או מה יאמרו הבריותקיג באם שלא אתן צדקה, שזהו יחוד אחור באחור עד"מ בשני בני אדם הגם שעומדים בקרוב זל"ז אך אם הוא אחור באחור אין לך ריחוק גדול מזה, ואח"כ כשחוזרין להיות פנים בפנים אז הם מקורבים. וכשעושה המצוה ע"ד כי פנו אלי עורף עי"ז נעשה גם למעלה ענין מ"ש ואנכי הסתר אסתיר פניקיד ביום ההוא, אבל ע"י אני לדודי החזרת פנים מלמטלמ"ע עי"ז נעשה ודודי לי החזרת פנים מלמעלמ"ט כמ"ש שובה אלי ואשובה אליכםקטו, סלח לנוקטז כו'. ע"כ ניחא מ"ש כאן הרועה בשושנים שהו"ע התעוררות ר"ר לבוא לתשובה.
אך מה שכתי' בפסוק דודי לי ואני לו כתי' התם ג"כ הרועה בשושנים, מה ענין שושנים שם. אך הנה ארז"ל אל תיקרא שושנים אלא ששוניםקיז ששונים בהלכות, ולכאו' אינו מובן מהו ענין אל תקרא הלא באמת כתי' שושנים, אך הענין
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור