ובחודש השביעי הב' (נכתב תרמ"ב כפי ששמעתי מר"ן מוויליז)
תשעב
ראתה אלקים זולתך ונותן בעין יפה נותןנב והוא בחי' עינא פקיחא דלא נאיםנג, ותשובה זו אפ"ל דוקא כשהמעשים הם מעשים טובים ומאירים, וזהו מי יעלה בהר ה'נד נקי כפים ובר לבבנה וחשיב כאן הרבה וא"ז עצם המצות רק מה שפעלו בו המצות ועי"ז עולה הנשמה לשרשה ומקורה.
ולהבין ענין התשובה, הנה כתי' ויפח באפיו נשמת חייםנו ואמרז"ל בעוה"ז בנפיחה ולכן מת, ובעוה"ב בנתינהנז ולכן וחי לעולםנח וכמ"ש ונתתי רוחי בהם וחייתםנט, וצ"ל הלא עכשיו ג"כ בנתינה וכמ"ש אלקי נשמה שנתת ביס, והענין דהעולם על מילואו נבראסא ואח"כ בחטא עה"ד נחסרו ה' דבריםסב, ועוד דלא כל הנשמה מתלבשת בגוףסג כ"א הארה ומקצת מהנשמה ועיקר הנשמה נשאר למעלה דמה מלאך בשליש עולם עומדסד כ"ש נשמה שלמעלה ממלאך הגוף קטן מהכיל אותה, ובאמת א"ז טענה כלל דגשמיות לגבי רוחניות כמו שהקטן אינו כלי כמו"כ גדול ג"כ אינו כלי לזה, אך האמת כן הוא וכמ"ש ונוזלים מלבנוןסה שמשרש הנשמה נוזל בהנשמה שבגוף, וכמ"ש גבי לך לךסו פי' שיבא לשרש הנשמה, וכתי' לכי לךסז שיבא לשרש הנשמה, ומה שמתלבשת בגוף הוא רק הארה מהנשמה, לכן יש קצבה לשנות האדם ימי שנותינו בהםסח שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה לפום גמלא שיחנאסט, והוא לפ"ע הבירורים שצריך לברר וזהו ויפח כמו האדם כשנופח מאיזה