הלא אצלו ית' אי' אנת הוא שלימותא דכולהומב. ובאמת אי' במד"ר מאי איכפת להקב"ה אם שוחט מן העורף או מן הצואר, ופי' מאי איכפת שאינו נוגע ואינו תופס מקום כלל, כי כללות כל המצות הם ענין צדקה כמ"ש כל מצותיך צדקמד שהו"ע צדקה, אלא לא ניתנו המצות לישראל אלא לצרף את הבריותמג, ועל מה שייך לומר בריות על נה"א א"א לומר בריות כי הוא חלק אלקה ממעלמה כמ"ש חלק הוי' עמומו, ואפי' על נפש דמל' דמל' דעשי' אי' בתני'מז שמלובש בו חכ' דעשי' חכ'מח דיצי' חכ' דברי' חכ' דאצי' שבה שורה אוא"ס ובאצי' אין שייך לומר בריאה אלא בריות קאי על גוף ונה"במט, שע"י תומ"צ נתברר נה"ב ויתעלה למעלה, כי נה"ב שרשו מעולם התוהונ שקדמה לתיקוןנא רק שנפלה בשבה"כ וע"י שיקיים תומ"צ מעלה אותו למקורו ושרשו ויורש אורות דתוהו, ובזה יהי' ניחא מה שירדה הנשמה בגוף ונה"ב שהיא ירידה גדולה ועצומה וכל הדרכים בחזקת סכנהנב מ"מ כדאי הירידה כי ע"י בירור דנה"ב גדלה ורב כוחה שיתעלה נה"א ג"כ, והגם שכתי' ורוח האדם היא העולה למעלהנג משמע שבל"ה עולה, אך פי' עולה אינו פי' שעולה אלא שיש בכחו לעלות, כי ההפרש הוא בין דבר שיש בכחו לעלות ולדבר שאין בכחו לעלות, כי דבר שאין בכחו לעלות עד"מ אבן שטבעו לנפול למטה וע"י שזורק האדם את האבן עולה למעלה, ואינו עולה רק כמה שיש בכוח מקיף היד לעלות ולא יותר, אבל דבר שיש בכוחו לעלות יכול לעלות עד רום המעלות, כך נה"א יש בכוחו לעלות וע"י בירור דנה"ב עולה עד רום המעלות, וצ"ל אנה עליתה.
צ"ל תחילה מה שאנו אומרים נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת יצרת נפחת ולכאו' איך שייך טהורה קודם בראתנד הלא טהורה הוא ש' ומציאות ובראת הוא בריאה יש מאין שהוא דבר מלא דברנה ומאחר שלא דבר הוא איך שייך שם דבר