תקלו

מזה בד"ה ושננתם באריכות^תקד, ואמנם כשעושה מעהמ"צ בקרירות בדרך מצות אנשים מלומדה^תקח, דהיינו שמניח תפילין מפני שיודע מקטנותו שאביו הרגילו לילך בבקר לביהכנ"ס וללבוש טו"ת ולהתפלל, אמנם מתפלל הוא <34>

ּ במהירות גדול עד שאינו שומע מה שהוא מדבר כלל ומחמת רוב רגילותו באותיות ותיבות התפלה ה"ה שגור בפיו כ"כ עד שא"צ לחשוב בהן כלל, אשר ע"כ יקרה שא"י באיזהו זמר או פסוק הוא עומד, וכן עטיפת הטלית ש"מ^תקט והנחת תפילין הוא ע"צ^תקי ההרגל ואינו זוכר כלל שמונחים על ראשו ולכן יקרה באנשים רבים שאינם מרגישים כלל שהתפילין אינם מונחי' על מקומן וכהנה רבות בכל פרטי המצות אפי' בנתינת צדקה שזה הוא מרגיש אבל אינו מקיים כמ"ש ואל ירע לבבך^תקיא בתתך לו, ואשר הוא נותן זהו מפני כי א"א באו"א שחבירו נמנה לדבר מצוה והוא לא ימנה^תקיב כו', או שא"ד המכריחו כו', שההכרח זו עצמו הי' טוב שהי' בכלל אתכפיא אם לא הי' מרע לבבו בנתינתו, אבל כשהרע לבבו ה"ז אינו כדבעי במצות הצדקה וגמ"ח, וכן בשארי מצות, וע"ז הוא שאה"כ כי פנו אלי עורף^תקיג פי' שהגם במה שפנו אלי דהיינו בהלכו לבהכנ"ס ומתעטף בציצית ולובש תפילין ומתפלל שזהו מה שפונה אלי, כי בעת שהוא עוסק במו"מ בהלכו בשוק וכדומה ה"ה משוקע בהבלי עולם, וכשמכוין בכדי שירויח שיוכל לפרנס א"ע וב"ב שיוכל לעבוד את הבורא ה"ז טוב, אבל ראיתי בני עלייה כזו ומועטי' המה^תקיד, כ"א שטרוד וקשור במוחו ולבו עד ששוכח על הכל כו', ונמצא כי באופן נורא כזה ה"ה רחוק בתכלית מה' עושיהו, כ"א בעת שהולך לבהכנ"ס כנ"ל שזהו מה שפונה אליו ית' כו' מ"מ ה"ה פונה עורף ולא פנים, פי' פנים הוא כמו אדם המדבר עם זולתו ומסביר לו פנים ומדבר בנחת בכדי שיקובלו דבריו ושיראה זולתו שמחשיבו כו', משא"כ עורף הוא כאדם הנותן לחבירו בחי' המותרות שלו ובהכרח כמאן דשדי בתר כתפוי^תקטו כו', כך הבא לבהכנ"ס ומחפז בכל מיני חיפוזים למהר להתפלל שאינו ממתין עד שיקבצו עשרה אנשים או שדוחק את כולם שימהרו כמוהו כו', ומתפלל במהירות מאד ואינו שומע כלל וכנ"ל ה"ז אות ומופת שמחמת הרגילו מוכרח להתפלל, אבל העיקר אצלו מה שצריך לעשות אח"כ, רק שא"א כ"א שיתפלל תחלה כו', זהו מה שצווח הנביא שהגם כי פנו אלי אבל זהו רק בבחי' עורף לבד בחי' אחוריי' וחיצוני' כו', שמעשה המצות כאלו ה"ז אינם טובים כלל, שא"א לכחד ולומר שאין זה מצוה ח"ו, כ"א שעושה מצוה ולא כמוטל

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org