תרכ

עשר^ד, ומדוע בקטרת מספר סממני הקטרת הם י"א דוקא. והענין הוא דבסט"א הוא י"א דוקא שז"ע שבסט"א הם י"א כתרין^ו דמסאבותא^ה, שלכאו' מאין ניתוסף אצלם להיות י"א כתרין מה שבקדושה הוא רק עשר כתרין^ז, אך באמת כל המוסיף גורע^ח, והענין הוא שבקדושה הנה החיות שמחי' הע"ס הוא בתכלית היחוד עם הספירות^ט, וכמ"ש בת"ז במא' פתח אליהו וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא^י שבחי' נביעו זו^יא לא נחשב בפ"ע כמו שבנפש האדם שהנשמה מחי' את הגוף, שעם היות שבעצם הנה הנשמה והגוף שני דברים <55>

ּ הם שהם מרוחקי' זמ"ז בתכלית הריחוק עכ"ז כל עת וזמן שהנשמה מלובשת בגוף א"א לחשוב את הנשמה לדבר בפ"ע והגוף לדבר בפ"ע כ"א ששניהם נק' אדם^יב, משא"כ הגוף בפ"ע נק' גוף האדם כו', וכן הנשמה בפ"ע נק' נשמת האדם להורות שכל א' בפ"ע אינו דבר שלם ובהתכללותם יחד נק' אדם כו', ועד"ז יובן בבחי' אדם דאצי' שבחי' חסד דרועא ימינא זהו מבחי' גוף האדם וכן גבורה דרועא שמאלא ועד"ז נו"ה תרין שוקין^יג, והגם כי באמת אין לו דמות הגוף^יד ולא גוף, אך באמת זהו שנא' ועל דמות הכסא^טו דמות כמראה אדם, שענין כמראה אדם מובן פירושו שהוא כמראה אדם ולא אדם בפו"מ, וכן ענין אומרו דמות זהו ג"כ שאינו עצם כו', ובכלל קאי זה על בחי' רמ"ח פקודין שהן הן רמ"ח אברים דמלכא^טז, כמו שהאבר הוא כלי לגילוי חיות הנפש כן רמ"ח מ"ע הם פרטי כלים להשראת אוא"ס ב"ה כו', וזהו עד"מ בחי' גוף דאדם העליון, אבל החיות זהו ההוא נביעו שאיהו כנשמתא ענין אומרו כנשמתא הוא כדי לשלול שאינה כמו נשמתא ממש אלא שזהו כמו שהנשמה מחי' הגוף כן בחי' זו זהו מה שנמשך מבחי' והחכ' תחי'^יז להחיות הע"ס דז"א שנק' בשם אדם^יח כו', ועם היות שזהו אור וזהו כלי עכ"ז אין לחלק ביניהם כלל, והוא מפני שהכלי ג"כ בטל לאלקות וכמשנ"ת

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org