[יפה שעה אחת] ומעתה כו' אני לדודי ועלי תשוקתו
תקלג
וכמש"ת ת"י בחוכמתאתעח, ונמצא כי בששת ימי בראשית היו בחי' מוחין אלו מושפלים בעשיית כל הדברים למיניהם שנתהוו בדרך בריאה יש מאין דבר מלא דברתעט בששת ימים אלו, ובבא יום השבת כשקידש היום ולילו עמו (שהיתה ג"כ יום כמ"ש במד"ר ל"ו שעות שמשה אותה האורהתפ, לכן נק' קידש היום) שבת מכל מלאכתותפא, פי' וענין שביתה זו הוא החזרת המוחין והמדות למקורן כמו קודם שנשפלו, שהרי אינו שייך לומר שביתה כאדם השובת ממש בגשמיות שעמל תחלה ואח"כ שבת מעמלו, אבל הקב"ה לא בעמל ולא ביגיעה אלא במאמר כו' השביתה היא מן הדבור שפסק מלדבר בהויות הדברים שנתהוו, ונמצא מובן שבשי"ב שהאירתפב הדבור האיר בו המדות שבהן מלובש המוחין, וכשהפסיק מלדבר חזרו המדות והמוחין לשרשן ומקורן, וה"ז כאדם שפוסק מלדבר שא"צ להעמיק בדעתו איך לדבר, ועכ"ז תיכף אחר שביתתו מלדבר חושב במח' במה שדיבר אם בפרטיות השכלת דבריו או בכלליות דבריו, ועד"ז כששבת הקב"ה מלדבר שדבורו חשוב מעשה נפסק העשייה בפועל ועלה מדותיו וחכ' מלבוש הדבור ועכ"ז נשארו בלבוש המח', ומבחי' מח' זו נמשך החיות לעולמות ביום השבת, ועש"ז נק' שבת לשון שביתה ששבת מכל מלאכתו כמ"ש כי בו שבת מכל מלאכתותפג כו' וכנ"ל, ושבת אותיות תשב ע"ש החזרת המדות ומוחין למקורן, ומה כתיב אחר ששבתתפד ויברך כו' ויקדש אותותפה שברכו וקדשו, ועד"ז יובן בענין תשובה באדם שהארת נשמתו המחי' את הגוף הנה היא בדרך ירידה והשפלה שהרי היא חלק אלקה ממעל ועמדה באהוי"ר לפניו ית' כנ"ל באריכות, וכשירדה להתלבש בגוף הנה לא כל הנשמה מלובשת בגוףתפו כ"א הארה ומקצת הנשמה מלובשת בגוף שהרי המלאך בשליש העולם עומד וכ"ש הנשמה שהיא מפנימיות הכלים כמ"ש בלק"ת בד"ה יונתי בחגוי הסלע, וא"כ הארה זו היא בדרך ירידה והשפלה ולכן כשעומד להתפלל וללמוד היא מתחלת להתעלות ועכ"ז היא מלובשת ממש אלא שהעלי' היא שמתרוממת, וכן כשעושה מצוה מתרומם נפשו כמ"ש וצדקה תרומם גויתפז,
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תר"ם ח"ב
- מזהה
- rh-h825y3z7
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.