תקכג

בתומ"צ, שהעיקר הוא להוסיף אורות באצי'^שעג, וממילא נמשך הארת האצי' ע"י הבקיעה הנ"ל בבי"ע כו' כמ"ש במ"א בענין לאתקנא רזא דשמא קדישא^שעד כו', בהגהות לד"ה משה ידבר^שעה.

ולהבין זה צ"ל מה"ע הוספת אורות באצי', הלא אצי' הוא אלקות^שעו והע"ס ביאר בעבודת הקדש באריכות איך שהוא אינון ואינון הוא^שעז כו' ומהו ע"י^*378 תוס' אורות באצי' כו', וגם צ"ל ענין בחי' הק"ו שמאיר באצי' לבד ולא בבי"ע כו'. אך הענין הוא דהנה מה שאצי' הוא אלקות היינו שאינו כמו נבראי' דבי"ע ואפי' ע"ס דבי"ע כ"א שהם אלקות (בל"א געטליך) אבל לא אלקה^שעח (בל"א גאט) ולכן בכדי להיות התהוות יש מאין זהו ע"י שבחי' איהו דוקא אוא"ס מתייחד עם גרמוהי, איך שנפרש גרמוהי הן על כלים או ז"ת, הרי אין ביכולת בחי' גרמוהי עצמם להוות יש מאין א"ל^שעט ע"י יחוד בחי' איהו עם גרמוהי כו', והיינו דעם היות אצי' הוא אלקות עכ"ז זהו מה שנאצל מאתו ית' ע"פ הצמצום ומק"פ כנ"ל, ולכן ע"י המצות ממשיכים תוס' אורות באצי' והיינו שממשיכים מבחי' אוא"ס שלמעלה מאצי' באצי' כו', וממילא נמשך גם בבי"ע ע"י שבוקע הפרסא מחמת ריבוי האור שמתוסף באצי' כו'.

ושרש ענין המשכת אוא"ס מלמעלה מהאצי' ע"י עשיית המצות, הנה מלבד מה שע"י קיום המצות נמשך מבחי' אוא"ס בעל הרצון כנ"ל בענין נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני כו', הוא מצד הלבושי' דמעהמ"צ שנתלבשו בדברים גשמיים דוקא ציצית בצמר הגשמי ושופר מקרן איל^שפ הגשמי וד"מ שבלולב מצמחי' הגשמיים שמקבלים חיותם מנוגה כו', שהוא מה שנפל בשה"כ, ועולים מנוגה להיות כלי לבחי' רצה"ע שבו מלובש אור בעהר"צ כו', ולהיות כן מזדככת מחומרתה וגסותה הגשמי להיות כלי לאור בחי' בעהר"צ שנמשך נעשה לו ית'

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org