לקרוא את האותיות, אלא כשחותמים בהחותם ע"ג שעוה כו' שהאותיות מתרחקים מהאבן טוב אז הם יכולים לקרות אותם, וכך לפי שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב לכן שם הוא ביטול ההשגה כו' וכמ"ש מה פשפשתמ כו', רק בבינה שאינו מאיר בקירוב כ"א בריחוק אז יוכל להיות שם השגה באוא"ס כנ"ל ולכן החכ' נק' ראי' ובינה נק' בחי' שמיעהמא, והחילוק שבין ראי' לשמיעה כי ראי' הוא בבחי' קירוב ושמיעה הוא מרחוק, וע"כ אמרו אינו דומה שמיעה לראי'מב כי אע"פ ששומע את הדבר ומאמין שהוא כן אעפ"כ אינו דומה לראי' לפי שהוא מקרוב כו' ולכך בינה מקננא בכורסייאמג, לפי שבבינה מאיר בבחי' ריחוק ע"כ הוא יכול להיות מקור לעולמות בי"ע שהוא בריאה יש מאין בחי' נפרד כו', אבל חכ' שמאיר שם אוא"ס בבחי' קירוב ע"כ מקננא באצי'מד כי לשון אצילות הוא לשון ויאצל מן הרוחמו, ומלשון אצל וסמוךמה כו' שמאיר שם בבחי' קירוב וע"כ כתר וחכ' נרמזים באות א' באות יו"ד כי קוצו של יו"ד הוא בחי' כתרמז, ויו"ד עצמו הוא בחי' חכ'מח לפי שבכתר וחכ' מאיר אוא"ס בבחי' קירוב כו', אבל בינה נרמז באות אחר באות ה'מט כנ"לנ, וגם אות ה' הוא בבחי' התפשטות אורך ורוחב בחי' השגה, אבל יו"ד היא נקודה אחת בחי' ביטול.
ג) ומעתה י"ל מ"ש שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך חלון, הנה אנו רואים למטה באור השמש כשמאיר על הארץ הוא מאיר בהתפשטות והתרחבות, אבל כשמאיר בבית אינו מאיר רק דרך חלון שנתצמצם האור כו' ואינו מאיר בכל חלקי צדדי הבית רק דרך חלון כו', ועוד יובן זה יותר ממה שאנו רואים כשאדם לומד איזה הלכה כמו אלו כשרות ואלו טריפותנא כו' יש בזה ההלכה התפשטות והתרחבות השגה מפני שבזה האופן הוא כשר ואם לאו היא טריפה, אבל אח"כ כשצריך לפסוק את הדין אומר כשר כו' בלי שום טעם כלל ונתצמצם מכמו שהי' בשכלו שהי' בהתפשטות, וכך יובן למעלה מה שמבינה לז"א אינו מאיר רק דרך