תתקי

בחי' חכמה^פו ויש ראש וראשון וראשית ואדה"ר כולל כל הבחי' אלו והיינו בחי' ח"ס דא"א^פח א"כ הוא רחוק מבהמה ואיך משימים א"ע כבהמה הלא בהמה אינו אדם כו', אלא צ"ל שיש מעלה בבהמה כו' וצ"ל מהו המעלה של משימים א"ע כבהמה. הנה כתיב^פט לעולם יהי אדם ערום ביראה^צ משמע שיראה לבד אינו מספיק אלא שצריך ערמומית ליראה כמ"ש אני חכמה שכנתי ערמה^צא כמו השכן אינו בערך לגבי הבית ובעה"ב, כך חכמה לגבי ערמה שהוא רק שכן לגבי ערמה כי ענין החכמה ארז"ל איזה חכם הרואה את הנולד^צב פי' שרואה מה שיהי' בכמה שנים או במאות שנים וחבירו אינו יודע מה שיהי' והוא מגיד לו א"כ ענין הדיבור לא שהוא חכמה אלא שע"י הדיבור נעשה גילוי העלם החכמה שמגלה לו גילוי חכמתו ע"י הדיבור. אך א"ל^צג שהדיבור הוא חכמה כמארז"ל לא קאים אינש אדעתי' דרבי'^צד עד ארבעין שנין משמע שאחר ארבעין שנין קאים וזהו ע"י הדיבור מוכרח לומר שדיבור הוא חכמה כו', וענין ערום היינו שמסתיר הענין שלא יודעו וסילק הענין שלא יבין חבירו עד שמסבב ומוליך לרצונו ולוכד את חבירו, ובאמת זהו אסור ע"פ התורה ששורש נמשך^צה מהנחש הי' ערום^צו, שהנחש הי' ערום הי' חכם בודאי והי' יודע מה שאסור ומה שמותר אלא שהלך בערמומית ע"כ אמר אף כי אמר אלקים^צז לא תאכלו מכל עץ הגן שהגם שידע שלא כל הדברים אסרו מ"מ שאל כן מפני שהלך בערמומית ששאל תחלה אפי' על דברים המותרים עד שנסע^צח לדברים האסורים וזהו ערמומית דלעו"ז, וכן יש ערמומית דקדושה בא אחיך במרמה^צט ויקח ברכתיך, ויעקביני זה פעמים^ק, שלא הי' ביכולתו ליקח את הברכות אם לא ע"י ערמומית^קא, וזהו ערמומית דקדושה, ע"כ צריך אדם להיות ערום ביראה שצריך ערמומית ליראה והיינו ערמומי' דקדושה.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org