תקיא

לפי כחן^רפו, אבל בחי' מאד העליון הוא בלי גבול ממש, שהוא באמת לאמיתו בלי גבול ותכלית, וזהו בחי' אוא"ס שיאיר לע"ל שהוא בל"ג ממש, והמצות הם כלים רחבים לקבל בחי' מאד העליון שהוא בל"ג ממש, אמנם עדיין צ"ל האיך המצות שהם ירדו להתלבש בכלים מוגבלים להיות כך ולא כך שהוא מוגבל בערך עשייה הגשמיות שלנו כו' יהיו כלים לקבל בחי' מאד העליון שהם רחוקים יותר משני קצוות ששניהם מוגבלים, והגבול אינם מניחם להתקרב מפני שזה מזרח וזה מערב, אבל גבול ובלי גבול הוא אינו בערך כלל^רפז וכלל, והאיך יתאחדו כא' מה שאינו בערך כלל, ואם ביכולתם להתאחד יפלא למה ה"צ להיות הצמצום הלא הי' יכול להיות מבלתי בע"ג בחי' הגבול גם בלא הצמצום ומק"פ^רפח כו'.

אך הענין הוא דשרש ענין מה שירדו המצות להתלבש בגבול ומדה זהו כמו שכל מברר בהכרח שירד במקום המתברר כו', שאל"כ א"א לו לברר ומוכרח הוא להתלבש בלבושי המתברר^רפט, וז"ע ירידת הנשמה ממקום כבודה לבוא בגוף הגס והשפל ונבזה^רצ ובחומר גסות הנה"ב בכדי שיוכל לבררם כו', ועד"ז נתלבשו המצות בדברים הגשמי' המקבלים חיותם מנוגה והם מוגבלי' מאד, וגשמיים, רק ששרש שרשם הוא ממה שנפל מעולם התהו שקדם לתיקון במעלה שהיו אורות מרובים^רצא, ולא הריבוי לבד אלא שהי' בא"א ממש וכנ"ל^רצב, וע"י שעושים מזה מצוה שנעשה כלי לרצון העליון שעם היות הרצון הוא <19>

ּ שמוגבל להיות רצון פרטי עכ"ז הנה עי"ז נעשה נח"ר לבעל הרצון כמארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני^רצג, ונמצא כי גם כמו שהם למטה הרי יש בהם מבעל הרצון שהוא מושלל לגמרי מערך בחי' ההגבלה, וכמו שהיו התומ"צ קודם בריאת העולם אלפי' שנה שבידיעת עצמותו יודע את התורה שנת"ל שמושלל מגדר הגבלה, ולכן בגמר הבירורים דתהו יזכך העולם עד שהמצות שלנו דעכשיו ודימוהמ"ש שיהי' כמצות רצונך כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך^רצד יהיו כלים רחבים לקבל בחי' מאד העליון דהיינו בחי' אורות דתהו שהם בחי' מאד לגבי בחי' כלים דתיקון שהם מוגבלים לקבל בחי'^*

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org