כשעקדו אביו אברהם ממעל לעציםתרנה כו', ובכל מאדך היא בחי' אה"ר שבלי גבול זהו מדתו של יעקב שהנחיל לו הקב"ה נחלה בלי מצריםתרנו כמ"ש ופרצת ימה וקדמהתרנז וצפונה ונגבה, וגם היותו בריח התיכון ה"ה מחבר ב' קצוות שזהו מפני שהוא למעלה מההגבלה, שהרי גבול החסדן הוא הגבורה וכן להיפך ויעקב מחברם יחד שלא ינגדו זל"ז כו', ולכן כשישראל מקיימין לאהוב אותו ית' בג' בחי' אהבה אלו הרי מעשה אבותיהם בידיהםתרנח שמעשה אבות סימן לבניםתרנט, ולכן כאשר ישראל עובדי' להקב"ה בג' בחי' אהבות אלו ה"ה כדוגמת האבות בעבודתם כו'.
קיצור. מל' וזכרונות לכאו' ה"צ להקדים זכרונות למל', ר"ה נק' יום הזכרון, שצ"ל שלכאו' הי' צ"ל יום התרועה, זכור לעבדיך, היתכן שישכח עליהם אלא הבקשה שגם לנו יזכור זכותם, ג' אהבות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך הם דוגמת ג' אבות אברהם יצחק יעקב כו'.
ךה) ואמנם הנה כ"ז הוא כשישראל בעבודתן הם מקיימיםתרס ג' בחי' אהבה הנ"ל כל חד לפום שיעורא דילי'תרסא, אבל כשקורא ואינו שומע כלל מה שהוא מדבר, וכ"ש שלא נתעורר בבחי' אהבה, ואפי' בכל לבבך בשני יצריך לא פעל בעצמו כלל מפני כי יצרו הרע <42>
ּ עדיין עומד בתקפו לבלי יניחו להתבונן כלל שז"ע טמטום המוחתרסב שהמוח אטום מלקבל דבר חכ', והגם שיש מי שאינו בבחי' טמטום המוח, והוא לומד ומתבונן עכ"ז אינו מתפעל כלל מההתבוננו' שמתבונן בגדולת הבורא, וזהו שהנביא צווח אני ה' לא שניתיתרסג ואתם ב"י לא כליתם פי' שמחמת ההתבוננו' בבחי' אני ה' לא שניתי הי' צ"ל בחי' התפעלות כו', ומ"מ אתם בנ"י לא כליתם שאין לכם כליות הנפש, והיינו מפני שהם בני יעקב היינו שהנביא קורא אותם בני יעקב שהוא ע"ש וידו אוחזת בעקב עשותרסד, והו"ע עקוב הלב מכל ואנוש הואתרסה פי' אנוש הוא חלוש שחלושי' הם מפני בחי' העוונות שאדם דש בעקביותרסו מפני ההרגל שהרגיל עצמו בהם עד שמדמה בנפשו שצ"ל כן, וז"ע ג'