[לכל תכלה כו'] אך עדיין צ"ל מאחר שבחי' חיוהי
תקח
עד שבא לידי גילוי לבי"ע, ומשה עלה למרוםרסג והוריד עוז למטה, וכדכתי' וירד ה' על ה"סרסד כו', ואםרסה לא הי' תחלה בחי' מציאות שם חכ' דחכיםרסו ולא בחכ' ידיעארסז לא הי' נאצל בחי' חכ' ידיעא כו', ולפ"ז מה שבידיעת עצמותו יודע את התורה ה"ז כעין בחי' הממוצע <16>
ּ בין אוא"ס הפשוט שאינו שייך לומר בחי' חכ' דחכים ולא בחכ' ידיעא, ובין בחי' חכ' ידיעא שבאצי' כו', ועם היות כי באמת לא נתחדש מאומה במה שנאצל בחי' חכ' שבידיעת עצמותו יודע את התורה שהרי קודם אצילותה היתה כלולה באור המאור עצמו אמנם זהו כמו כל בחי' הזיו והאור שמאיר מעצם המאור רק שבמשל כאשר האור מאיר מהמאור ה"ה מורגש לאור, ובנמשל גם אחרי שנק' אור פרטי כמו חכ' כו' הוא ג"כ לא בחכ' ידיעא כ"א מה שבידיעת עצמותו הוא יודע את התורה כו', ויובן עוד בהקדם ביאור מה שאנו אומרים בידיעת עצמותו מהו, ואיך הוא קודם שלכאו' אינו שייך כלל, והיתכן שלא ידע את בחי' עצמותו כו', אך הענין הוא באמרו ידיעת עצמותו אינו דבר נוסף כלל ולא דבר שהיא לצורך זולתו דוקא, וכמו האדם שמטמין א"ע מזולתו להתראות טיב שכלו והשפעותו בהשכלת התו' או כ"ד שיש אצלו שהוא נעלם מעין זולתו כמו מי שמצא אוצר מופלג שמסתיר מבנ"א, אמנם הוא בעצמו יודע מזה, אך הנה ידיעה זו ה"ה ידיעה גמורה שהחכ' עד"מ היא חכ' ידיעא שיכולה להיות נגלה לפני זולתו אלא שמעציר כח גילויה מטעם הכמוס אשר אתו שזהו ג"כ חכ' ידיעא כו' שזהו מפני שמה שהוא יודע בעצמו בחי' חכ' זו זהו מה שכבר בא לידי השגה גמורה, והרי הוא מוגבל לכן השגתו מוגבלת ולכן גם זולתו יוכל להבינה כו', אמנם הנה אנו רואים שיש ענין מופלא שהחכם משיג שיש בדבר זה איזה כוונה, אבל הנה גם הוא עצמו אינו יודע עדיין איכות ומהות הכוונה כלל אלא שמשער בעצמו שיש דבר מה בזה וכאלו יודע מהו ובאמת אינו יודע עדיין כלל וכלל מהו, מ"מ מי שאינו חכם ונבון דבר ה"ה מופלא לגמרי ממנו, ומי שהוא בר שכל גדול וחכם גדול ה"ה יודע שיש בזה שכל עמוק וא"י יודע עדיין מהו, ומ"מ בלתי ספק אצלו שיש בזה שכל וטעם עמוק וכאלו רואה ממש, או ע"ד שארז"ל איזהו חכם הרואהרסח כו' שענין הראי' אינו דבר שהוא בפועל אלא שרואה שכן יהי' לאחר זמן כו', ומ"מ הנה זהו דבר המורגש לעין השכל כהרגש ההבנה, ולכן הרואה בעין השכל נק' בשם חכם שהוא חכ' ידיעא, אמנם בדבר שעדיין לא עיין בחכמתו כלל שהוא גם קודם שראה בעין השכל, ועכ"ז אנו מחזיקים אותו לחכם מפני שכבר נסו אותו בכמה פעמים ורואים אנו שרואה בעין השכל הנולד לאחר זמן עד שנתחזק לחכם כו', וא"כ הדבר שלא בא עדיין להשכיל עדיין אינו שייך לקרותו חכם ע"ז, ועכ"ז קוראין אותו חכם שמפני ידיעת עצמותו יודעי' אנו שידע, אמנם הנה כ"ז הוא בזולת שאנו <17>
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- תורת שמואל
- כרך
- תר"ם ח"ב
- מזהה
- rh-x5bempkz
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.