מראי מקומות הערות וציונים, במדבר, דף ז׳

אב) ופי' פקדת: ראה אוה"ת במדבר-ה ע' א'תרסו. סעיף זה נתבאר בסה"מ תרל"ג-ב ע' שפג.

בכמ"ש בפתח אליהו: ת"ז בהקדמה.

גארץ לא שבעה מים: משלי ל, טז.

דוהנה ידוע דמ"ה הוא המברר ב"ן: ראה ע"ח שער טנת"א ספ"א. ועוד.

הבחכמה אתברירו: ראה זח"ב רנד, ב. וראה ג"כ הערת כ"ק אדמו"ר בספר המאמרים ה'תש"א, ע' 79.

וחכמה כ"ח מ"ה: זח"ג לד, א. ת"ז בהקדמה בתחילתה. ובכ"מ.

זתר"ך עמודי אור: ראה פרדס ש"ח פ"ג.

חרעוא דכל רעוין: ראה זח"ב קעו, ב. ועוד.

טוזהו ענין נה"י דא"א . . כמ"ש בע"ח שט"ו: פ"ז.

יבביאור ע"פ את קרבני לחמי: לקמן פ' פנחס עז, א.

יאהוי רץ למצוה קלה: אבות ד, ב.

יבותקם בעוד לילה: משלי לא, טו.

יגע"פ באתי לגני: לקו"ת שה"ש לב, ג ואילך.

ידלכי ומעטי א"ע: חולין ס, ב. השייכות נתבאר במאמרי אדה"ז תקס"ה-ב בע' תקצג.

טולמען יזמרך: תהלים סוס"י ל'. [כ].

טזואני תפלה: תהלים קט, ד.

יזס"פ וארשתיך לי: לקמן ח, ג.

יחמ"ש בע"ח שער מיעוט הירח פ"א: ראה המשך תער"ב-ג ע' א'שנה.

יטואוכל . . לשובע נפשו: משלי יג, כה.

כולכך המאכל מגשם את האדם: ראה גם סה"מ תקס"ה-ב ע' תרלט. מאמרי אדה"א ויקרא-ב ע' תקי.

כאויבא אהרן וכל זקני ישראל: שמות יח, יב.

כבארבעים יום . . לחם לא אכל: שמות לד, כח.
”ובאמת יפלא מאד למה לא אכל לחם, והלא בודאי הי' יודע בטוב מאד ענין כוונת היחודים באכילה כו' עד שהי' בודאי באופן שלא הי' שום הסתר וצמצום מצד מאכלו בגופו ונפשו" — סה"מ תקס"ה-ב בע' תקצו.

כגכיון שלא הגיע זמן שתתברר: ”מפני שכך רצה המאציל שיהי' עדיין בחי' ירידות העולמות ולא יהי' להם עלי' עדיין עד עת קץ" — סה"מ תקס"ה-ב בע' תקצז.

כדשאפילו המן . . לא אכל: כ"ה גם בתו"א יתרו (עד, א), ובתו"א (קיג, ג): ומשה . . שלא אכל לחם גשמי אלא מבחי' מן זה שנבלע באיברים, לחם אבירים. והוא עפ"י ב' הדיעות דר"י ור"ע יומא עה, ב. ויותר נכון (כי בש"ס משמע דלר"ע אכל איש קאי על כל בנ"י) עפ"י הדיעה אשר בשמו"ר פמ"ז ה, ז. ואלו ואלו דא"ח. ואולי אפשר לתווך בין הדיעות, שנפקא מינה במשה עצמו בין כשלומד מן הקב"ה או כששונה לעצמו, שאז הוא במדריגת מלאך. ודו"ק בתו"א ובלקו"ת (ממכתב כ"ק אדמו"ר מיום י"ד טבת תש"כ). וראה לקוטי שיחות כרך ד ע' 1037.

כהונחנו מה: שמות טז, ז.

כותצא ק"נ מטומאתה וחלאתה: ראה תניא פל"ז (מז, ב).

כזבפ' יתרו ע"פ וכל העם רואים: תו"א עד, א.

כחע"פ וידבר משה אל ראשי המטות: לקמן פ' מטות פא, ג.

כטתלמי' רוה: תהלים סה, יא. רש"י פי' תלמיה, הן שורות המחרישה. רוה לרוה.

לפ"ק דתענית ד"ו: ע"א. ראה אוה"ת עקב ע' תריד.

לאזורע צדקות: ברכת יוצר.

לבאשריכם זורעי על כל מים: ישעי' לב, כ.

לגוהי' אור הלבנה: ישעי' ל, כו.

לדבאשר דבר מלך שלטון: קהלת ח, ד.

להבאגה"ק ד"ה להבין אמרי בינה: סי' כה (קלט, א).

לואבא יסד ברתא: ת"ז (תכ"ב סא, ב). תס"ט (קה, ב. קו, ב). זח"ג (רמח, א. רנו, ב. רנח, א). [כ].

לזבחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

לחכי כבד פה: שמות ד, י.

לטעליית הנוק' . . לקבל מחו"ב עצמן: ראה תער"ב-ג ע' א'שנה, שכ"ה בס"י שער כח [אוצ"ל בסידור שער ר"ח]. וי"ל שזהו גם שלא ע"י מעביר הז"א, ע"ש.

מנאלמתי דומי': תהלים לט, ג.

מאכרחל לפני גוזזי': ישעי' נג, ז.
ושם אי' וכרחל בוי"ו. [כ]. אבל בכו"כ מקומות בדא"ח מובא ”כרחל" ראה לקמן מסעי פט, ג.

מבשמצד התגלות הח"ע: ראה אוה"ת שמות ע' מב.

מגיונת אלם: תהלים נו, א.

מדמלה בסלע: מגילה יח, א.

מהשתי רוחות מספרות: ברכות יח, ב. ראה לקו"ת שה"ש. אוה"ת וארא ע' קצח.

מוביום שידובר בה: שה"ש ח, ח. [כ].

מזבביאור ע"פ אלה מסעי: לקו"ת פ' מסעי צ, א.

מחבביאור מאמר הזהר ר"פ בראשית: ראה ביאה"ז להצ"צ-ב ע' תקפח ואילך.

מטובמ"א נתבאר באופן אחר: ראה ביאה"ז לאדה"א קלט, א ואילך. אוה"ת שמות ע' לט. דרך מצותיך סט, א ואילך.

נע"פ והי' מדי חדש בחדשו: לקמן פ' ברכה צז סע"ב ואילך.

נאע"פ שמח תשמח: סידור.

נבע"כ יעזוב איש: בראשית ב, כד. [כ].

נגאז נדברו: מלאכי ג, טז.

נדודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

נהתען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב.

נואני המשנה המדברת בפיך: מגיד מישרים פ' ויקרא (חזיון הראשון). ובכ"מ שם.

נזשכינה מדברת: ועל"ק בואתחנן (ג, ד). וש"נ. [כ].

נחלרוקע הארץ על המים: תהלים קלו, ו.

נטהנני בורא חדשה: ירמי' לא, כא. ושם כתי' ברא כו'. [כ].

סמימינו אש דת: דברים לג, ב.

סאולתבונתו אין מספר: תהלים קמז, ה.

סבועיין בזוהר ס"פ תרומה דקע"א ע"ב: ”ההפרש בין פסוק זה [תהלים מח, ב גדול ה' ומהולל] ובין גדול אדונינו, הוא כי גדול אדונינו קאי על מל' הנקרא אדני ופסוק גדול ה' קאי על ז"א, ור"ל כי גדול אדונינו זהו ההמשכה בבי"ע וגדול הוי' היינו מה שמאיר באצילות" — יהל אור ע' קפא.

סגלא יחפוץ כסיל: משלי יח, ב. [כ].

סדביום ההוא יהי': זכרי' יד, ט.

סהומזה יובן ג"כ ענין יום הכפורים: ראה אוה"ת דרושים ליום הכפורים ע' א'תקסד.

סוכמ"ש במ"א: בתו"א ר"פ ח"ש. [כ].

סזאור הלבנה כאור החמה: ישעיהו ל, כו.

סחע"פ ויגש אליו יהודה: תו"א מד, א. נתבאר בסה"מ תקס"ה ע' תקצז שלשון יהודה הוא ענין ההודאה וענין ההודאה הוא מלמטה למעלה דוקא . . . וזהו שנאמר ביהודה ויגש אליו יהודה פי' שנגש ונתעלה בחי' יהודה שהוא עולם הדיבור לגבי בחי' יוסף, ע"ש, וזה מה שנתבאר בתו"א שם.

סטוע"פ יהודה אתה: תו"א מה, א ונתבאר בסה"מ שם ע' תקצח. שבדברי הימים (נחמי' יא, יז) נכתב תיבת יהודה בסגול תחת הדלי"ת ובחולם על הוי"ו דהיינו שתמיד יהודה, והענין שתמיד הוא בבחי' ההודאה מלמטה למעלה . . וכמ"ש ויגש אליו יהודה שנגש ונתעלה המל' לגבי ז"א, ע"ש בארוכה.

עביאור מעט: ראה בסה"מ תקס"ה-ב ע' תרב עוד ביאור.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org