מראי מקומות הערות וציונים, תזריע, דף י״ט

אאשה כי תזריע: ראה גם אור התורה תזריע ע' סט. ע' תצא. ע' תצו. ע' תתט.

באשה כי תזריע: תזריע כ, ב.

גוהפלסופים נדחקו: ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, א.
באוה"ת פ' תזריע: א) שיש עוד פי' ע"ד חכ' הטבע (מעין פילסופים) — הובא בבחיי כאן — וגם הוא מבואר ע"פ דא"ח. ב) ביאור מרז"ל (נדה עא, ג. תקו"ז תכ"א) דאשה מזרעת תחלה — הוא ע"י שמשהה עצמו כו', עבודתו (עד שמקבל שכר ע"ז) ונאמר ע"ז לעשות בניו זכרים. — ולכאורה זהו ענין חדש (שנולד זכר — בתור שכר). — לקו"ש חי"ב ע' 70 ע"ש בארוכה. ובד"ה אשה כי תזריע — תשכ"ה (נדפס בסה"מ מלוקט-ג ע' צא ואילך).
ובמאמרי אדה"א דרושי חתונה כרך-א ע' רכא נתבאר בארוכה.

דאשה מזרעת תחלה . . ועילאה גבר . . הוא דוחק גדול: ראה לקו"ש חי"ז ע' 155 הערה 59 — ”[אף שפשוט שגם פירוש זה יש לו מקום מכיון שהובא ע"י גדולי ישראל כמשנ"ת בארוכה — לקו"ש חי"ב ע' 70 ואילך]. — כי בפ' תזריע, שבה מודגשת מעלת העבודה (אתעדל"ת), נרגש שהענין ד”יולדת זכר" הוא (לא מצד האיש — הקב"ה (עילאה גבר) — כ"א) מצד האשה, כנס"י".

הגבי דינה כתיב בתו: בראשית מו, טו.

ווהענין כי הזכר: קטע מכאן מובא בספר פלח הרמון לפ' שמיני [מוכן לדפוס].

זזכר חסדו: תהלים צח, ג. נתבאר בשרש מצות התפילה פרק מ ”פי' שנמשך מלמעלה גילוי חסד עליון שיהי' אהבה גדולה בנש"י שבגופים לה' ית' שבחי' אהבה עליונה זו נק' לשון זכר". וכ"ה במאמרי דרושי חתונה שם ע' שיז ”שנולדה בחי' אהבה בכל נש"י ע"י בחי' המשכת אתעדל"ע שנמשך אחר אתעדל"ת אשר הוא נק' בשם זכר".

חדינא דמלכותא דינא: גיטין י, א. ב"ק קיג, א.

טעל שרה שבשעה שבשרוה: ב"מ פז, א.

יאברהם ציוה . . והיא נתנה קמח . . באורחים: שם.

יאלובן מן האב . . אודם מן האם: נדה לא, א.

יבובתורתו יהגה: תהלים א, ב.

יגאת אשר יאהב ה' יוכיח: משלי ג, יב.

ידומעתה יובן . . דאשה מזרעת: ראה ספר המאמרים מלוקט ח"ג ע' צא הערה 4 החילוק בין ב' הפירושים.

טובזח"ג פ' תזריע מ"ב ב' מ"ג ב' מ"ה ב': ראה לקמן פ' שלח מו, א. אוה"ת ויקרא-ג ע' תתיג.

טזעולם לאכסדרה: משנת תקע"ב — ראה אוה"ת בהעלותך ע' שמח.

יזבדרום הוא תוקף החום: ראה אוה"ת נ"ך-ג ע' א'שה. יהל אור ע' קפג.

יחבצפון . . ובו עיקר הישוב: ראה גם מאמרי אדה"ז כתובים-א ע' נ. מאמרי אדה"א-ענינים ע' שלא ובהנסמן בהמ"מ שם. להלן במדבר ד, סע"ד. מאמרי אדה"א נביאים כתובים ע' קכא ואילך.

יטדרום הוא חסד: מאו"א אות ד סעי' כ.

כדרום חסד וצפון גבורה: מאו"א אות צ סעי' כו. וראה זח"א כט, ב (הלשון נעתק בסה"מ תר"ן ע' שפט).

כאמצפון תפתח: ירמי' א, יד.