מראי מקומות הערות וציונים, ראש השנה, דף נ״ז

אממצוא חפצך ודבר דבר: ישעי' נח, יג.

בכי שרית: בראשית לב, כט.

גישראל עלו במח': ב"ר רפ"א.

דבפע"ח שסוד השופר הוא בבינה: שער השופר פ"א-ב.

ההתגלות עתיק הוא בבינה: ראה זח"ג קעח, ב.

וועיקר התגלות התענוג הוא בהשגה: ראה אוה"ת פ' עקב ע' תקמד.

זבחכ' הנק' עדן: ראה זח"ב צ, א. מא"א ע, יא. קה"י ערך עדן.

חבדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

טכי בו שבת: בראשית ב, ג.

יויכולו השמים והארץ גו' ויכל אלקים: בראשית ב, א-ב.

יאבסיום מסכת עושין סעודה: ראה קה"ר א, א. שהש"ר א, א. ט. ע' שבת (קיט, רע"א). [כ].

יבויכל הוא מלשון כלתה נפשי: ראה בעל הטורים במקומו בשם תרגום ירוש'. אור החיים שם.

יגוהנה טוב מאד: בראשית א, לא.

ידוג"פ ביום השביעי: בראשית ב, ב-ג.

טווז"ש בע"ח: בפע"ח ש' השבת (פכ"א) ושם בפי"ט להמעיין. אבל בע"ח ל"מ — וע"ע בלקוטי תורה מאריז"ל פ' בראשית (יב, א) ד' ווילנא (תר"ם). [ד"ה ונבאר מעלת אדה"ר]. [כ].

טזושמרתם את השבת: שמות לא, יד.

יזאינו נצרך לשופר: ”אבל באוה"ת ר"ה ע' א'תלח ”בשבת אינו צריך כ"כ לתקיעת שופר". ולהעיר, דעפ"ז מובן זה שגם בר"ה שחל בשבת ישנה המצוה דתק"ש, אלא שאינה בתוקף כ"כ כבר"ה שחל בימי השבוע (לפי שבשבת אין צריך כ"כ לתק"ש). ולכן היא נדחית מפני החשש שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר" — ד"ה והי' תשכ"ח הערה 13. ובלקו"ש חי"ט ע' 540 ואילך איך הוא ע"פ נגלה.

יחבזהר פ' בשלח דס"ג ע"ב: בכל יומא ויומא מתברך עלמא מההוא יומא עילאה דהא כל שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה וכל יומא יהיב מההוא ברכה דקביל ביומא דיליה" — אוה"ת פ' בשלח ע' תרלו. ונזכר גם לעיל פ' שלח ב, ג. ולעיל פ' נצבים מו, ב. וראה ספר השיחות תש"נ ע' 78.

יטובפ' יתרו דפ"ח ע"א: ראה באוה"ת פ' בשלח ע' תרלח.

כמיומא שביעאה שהיא הבינה כמ"ש במק"מ שם: ראה באוה"ת פ' בשלח ע' תרלו שמבאר זה.
בענין שבת שנק' בינה מצויין לזוהר זה לעיל פ' צו יא, א. פ' אמור לו, ב. מד, ב. וראה גם אוה"ת ויקרא כרך ג ע' תתקטו. בראשית דף ס, ב.

כאהנה באמת יש כמה בחינות בענין התענוג: ראה אוה"ת שמות ע' ב'תקמ.

כבבחיך יטעם אוכל: ראה איוב יב, יא. לד, ג.

כגר"ע שחק ואמר אם לעוברי כו' כמ"ש במ"א: מכות כד, סע"א. ראה לעיל פ' שלח מז, א. וראה גם פ' בהעלותך לג, ד.

כדועמ"ש ע"פ ואתה מרבבות קדש: לקמן פ' ברכה צג, ג.

כהדאו"א מלבישים לזרועות דא"א: שער הנסירה בע"ח פ"ו. [כ].

כואבא בחסד . . ואמא בגבורה: הובא בע"ח ריש ש' או"א ב' הזהר והוא בריש פ' במדבר (קיח, ב) ובזה"ל מסטר' דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה מסטרא דאימא תלייא גבורה, יעו"ש. [כ].

כזומ"ש בביאורי הזהר שם: לאדה"א לו, ד. וראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' קפח. כרך ב ע' תשסז.

כחועיין בפי' הרמ"ז ר"פ קרח . . פתגמי דאורייתא: ”בענין חו"ב דאריך ושם שחיך חכמה ובינה בגרון ומבין שניהם יוצא הדבור שהוא התורה דעת עתיק" — ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תשסז.

כטאני בינה לי גבורה: משלי ח, יד.

לבד"ה ביום השמע"צ: לקמן פד, א.

לאבד"ה שוש אשיש: לעיל פ' נצבים מז, ד.

לבשהכתר הוא הממוצע: ע"ח שמ"ב פ"א.
וע' [לעיל] בחקותי (מו, ג). וש"נ. [כ].

לגגזרה זו היתה בזמן בית שני: אבל דעת הירושלמי (ר"ה רפ"ד) משמע דמדאורייתא אין תוקעין בשבת במדינה. — לקו"ש ח"ט ע' 68 הערה 59.

לדשרוב הגזירות והחומרות והסייגים: ראה באוה"ת בראשית כרך ג תקנא, א ואילך. תקעג, א בנוגע למאה ברכות שהתקין דוד. — לקו"ש חל"ד ע' 110 הערה 51.
”אף שמצינו גזירות גם לפנ"ז — ראה אנציקלופדי' תלמודית ערך גזירה ס"ע תקלב ואילך. וש"נ. — לקו"ש חכ"ז, ע' 37 הערה 7.

להכי היו מלכי עו"כ מושלים עליהם: ”וגם ברוחניות לא היתה אז חירות אמיתית שלכן הוצרכו אז ל”כמה גזירות וסייגים (בכדי) שלא תהי' יניקת החיצונים" — לקו"ש ח"ט ע' 28 הערה 22. וראה שם בארוכה בענין התקנות שנתתקנו בבית שני מכיון שהיו לאחרי החורבן, ומצד עבודת המטה יש בהם מעלה לגבי כמו שהיו בבית ראשון ע"ש.

לושה' דברים חסרו בבית שני: יומא כא, ב. ירושלמי הוריות פ"ג ה"ב. וש"נ. שהש"ר ח, ט. ראה לעיל פ' ואתחנן ו, א שמציין לכאן.

לזבית ראשון היה מבחי' ה' עילאה בינה: באוה"ת נ"ך כרך א ע' שעה מציין ע"ז ”ויובן זה ע"ד שנתבאר ע"פ הזהר ר"פ ויצא דקמ"ח ע"א ע"פ קומה ה' לאנוחתיך שמקדש ראשון נק' מנוחה, ועמ"ש ע"פ וישב שלמה על כסא ה' שבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא זהו הפי' דמקדש ראשון הוא ה' עילאה, ומקדש שני הוא ה' תתאה" ע"ש.

לחכמ"ש בזהר שמות (ד"ט ע"ב): בגין דגלותא קדמאה היה מבית ראשון ובית ראשון הוא רזא דה"א קדמאה (וה"א קדמה הוא בינה)" — אוה"ת שה"ש כרך א ע' קל. וראה שם שכ' שצ"ע על לקו"ת במדבר יג, ג דשם כ' ”בבחי' בית ראשון בחי' בראשית נמי מאמר הוא בחי' חכמה" ע"ש.

לטשגם המל' היתה אז במדרגת הבינה שהיא ה' עילאה: בלקו"ש ח"ז ע' 173 הערה 33 מציין להמשך תרס"ו ע' קא ואילך.

מסד"ה ששת ימים: לעיל פ' צו טו, א.

מאוזה שער השמים: בראשית כח, יז.

מבשאינו שורה ומתלבש אלא בבינה: ”ע"פ נגלה טעם ההפרש בין ”מקדש" ל”מדינה" בזה הוא לפי שאין שבות במקדש (רש"י שם [— ר"ה כט, ב] ד"ה גזירה), ויש לתווך טעם זה עם הטעם שבלקו"ת [— כאן] . . שבחי' התענוג הנמשך ע"י שופר (שלמעלה מבחי' התענוג דשבת) ”אינו שורה ומתלבש אלא בבינה כו'" שמאיר רק במקדש — כי מה שבזמן בית שני הוצרכו לגזירות וסייגים כו' הוא לפי שלא האיר אז בחי' ה' עילאה דבינה, כמבואר בלקו"ת, ולכן במקדש עצמו שגם בבית שני ”היה יכול להיות גילוי בינה דאצילות", לא הוצרכו לגזירות, ולכן אין שבות במקדש" — לקו"ש ח"ט ע' 68 הערה 61.

מגכמו בבית ראשון: ראה אוה"ת כי תשא ע' ב'כב. לקו"ש חי"א ע' 137.

מדוכמ"ש במ"א בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב: בסידור עם דא"ח אחר עלינו.

מהמ"ש במ"א ע"פ ועתה יגדל נא: תקס"ד עם הגהות באוה"ת שלח ע' תקב ואילך.

מובפע"ח גבי כוונת אישר"מ: ש' הקדישים פ"ד, ובמהד"ב שלפניו.

מזוידבר שלשת אלפים משל: מ"א ה, יב.

מחבית ראשון ה' עילאה: מובא באוה"ת ר"ה ע' א'תח ע"ש.

מטלולב . . לו לב: זח"ב (רעא, א) מס' הבהיר סי' מד [קא, ב]. [כ].
ראה גם זח"א רסז, ב. וראה גם לקמן פב, ג. בסידור עם דא"ח שער הלולב רסב, ב. ובכ"מ.

נבפע"ח שער הלולב פ"ג: נתבאר בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רעו.

נאמה שהקשו עוד התו': ר"ה רפ"ד.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org