מראי מקומות הערות וציונים, ראש השנה, דף נ״ט

אהקב"ה נק' צור לבבי: תהלים עג, כו. וראה ביהל אור שם ע' רס. לקמן בשה"ש לג, ד. אוה"ת ואתחנן ע' רו, רכא.

בבחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

גכולם בחכמה עשית: תהלים קד, כד.

דכל התו' כולה שמותיו: רמב"ן עה"ת בהקדמה. זח"ג עג, א.
ע' פינחס (עו, ב). וש"נ. [כ].

המקרא לשון קריאה: ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך ב ע' תרכ.

והנגיעה פוסל בה וכן חסר ויתיר: שו"ע יו"ד סער"ד, ד-ה.

זבד"ה לסוסתי בפ' בשלח: תו"א סג, ד.

חתלת קשרין מתקשראן דא בדא: ראה זח"ג עג, א-ב.

טאנת הוא שלימו דכולהו אנת הוא ממלא: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

יויעבור הוי' על פניו: שמות לד, ו.

יאופסיק טעמא בגווייהו: זח"ג (קלח, א). [כ].

יבבכהאריז"ל בקשעהמ"ט אם פגמתי באות יו"ד: פע"ח שט"ז, פ"ב ופ"ח.

יגבביטול ק"ש . . כי מצות ק"ש הוא ליחדא בהוי' אחד: בד"ה ולקחתם לכם תרס"ה ע' לג כ' ”אין הכוונה בביטול ק"ש בפו"מ שלא קרא ק"ש, אלא הכוונה על העדר העבודה דק"ש כו', דהנה מצות ק"ש היא מצות לייחדו והיינו לייחדו גם מצד העולמות דגם לאחר שנבראו העולמות אינם בבחי' מציאות יש ודבר נפרד כ"א בטילים ומיוחדים בתכלית כו'" ע"ש.

ידחכמה . . כח מ"ה: זח"ג לד, א. הקדמת ת"ז בתחלתה. ובכ"מ.

טווהחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

טזואהבת את ה': דברים ו, ה.

יזאך ענין ויקרא הוי' הוי' . . קורא וממשיך: ראה אוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תקסד שם מציין לכאן, ובעוד כמה מקומות בענין זה.

יחועיין מזה באד"ר (דקל"ח ע"א): ”קדמאה שלים בתראה שלים בכולהו" — אוה"ת פ' וארא כרך ז ע' ב'תקסד. באוה"ת פ' תשא ע' ב'סב מביא קטע מכאן.

יטובביאור האדרא בספר קול ברמה: מובא גם באוה"ת פ' תשא ע' ב'סב.

כוע' בזהר ס"פ תרומה (דקע"ה ע"ב) ובפ' בראשית (ד"כ ע"א): הלשון נעתק באוה"ת תשא ע' ב'סב. וראה גם בפ' וארא כרך ז ע' ב'תקסד.

כאממעמקים קראתיך: תהלים קל, א.

כבאומרים הי"ג מדות בעשי"ת: ראה שו"ע או"ח סתר"ב.

כגצ"ל השופר של איל . . של פרה פסול: ר"ה כו, א-ב.

כדפני שור מהשמאל: יחזקאל א, י.

כהשמאל דוחה: סוטה מז, א. וש"נ.

כווהכשבים הפריד יעקב: בראשית ל, מ.

כזרחמנות שהיא מדתו של יעקב: קה"י ערך יעקב (ד).

כחכתבנו בס' חיים: אבינו מלכנו לעשי"ת.

כטעיקר הדין שבר"ה הוא על הגופות . . וכמ"ש בהגמי"י: בספר השיחות תנש"א ע' 36. ובמכתב כללי לר"ה תנש"א (מיום כ"ה אלול תש"נ, נדפס הספר השיחות תנש"א כרך ב ע' 869) בהערה בשולי הגליון, מציין שבלקו"ת כותב ”ועיקר הדין" אבל בהגמי"י ”אדם נדון כו'" דין סתם ע"ש.

לולכן צריך לתקוע . . השפעותם בגשמיות: ראה עד"ז בעטרת ראש שער ר"ה פי"ט. ד"ה וביום שמחתכם — תש"מ.

לארוח האדם העולה היא למע': קהלת ג, כא.

לבוהרוח תשוב אל האלקים: קהלת יב, ז.

לגוהארץ הדום רגלי: ישעי' סו, א.

לדבד"ה מה יפו פעמיך בנעלים: לקמן שה"ש מג, ג.

להאדם ובהמה תושיע הוי': תהלים לו, ז.

לוסעיף ה): ראה בד"ה והי' ביום ההוא — תשכ"ח הנ"ל (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ו) סעיף ד.

לזע"פ כי כארץ תוציא צמחה: לעיל נא, ד. וראה בד"ה שובה ישראל תשל"ז הערה 6 (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ד ע' ט).

לחשהארץ . . לגבי השמים: ע"ל מסעי (פח, ג), שם אי' נגד עולם הגלגלים, יעו"ש. [כ].

לטגבהו שמים מעל הארץ: ישעי' נה, ט.

מהללוהו כרוב גודלו: תהלים קנ, ב. ראה לעיל פ' נצבים מד, ד.

מאואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה: ישעי' כה, ט.

מבובפרדס שער י"ד פ"ג: ראה אוה"ת פ' תצא ע' תתעו.

מגע"פ הבאים ישרש יעקב: תו"א נד, ג.

מדואת כל אלה ידי עשתה: ישעי' סו, ב.

מהבד"ה ויושט המלך לאסתר: תו"א צד, ב.

מוולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

מזמצות אינן בטילות לע"ל: ראה אגה"ק סכ"ו (קמה, א). לקו"ש ח"ה ע' 244. חט"ו ע' 141 וש"נ. חי"ט ע' 183. סה"ש תשנ"ב ע' 27 ואילך. בארוכה נתבאר באוה"ת ר"ה ע' ב'קיג. פ' בשלח ע' תעה ואילך. וראה המשך תער"ב פרק קצג.

מחצ"ע בגמרא בנדה (דס"א ע"ב): ”אמר רב יוסף זאת אומרת מצוות בטילות לעתיד לבוא". וראה בסה"ש תשנ"ב ע' 29 הערה 25. שם ע' 30 לשון הגמרא.

מטבסדרי טהרה בחידושיו: נדפסו בסוף הל' יו"ד חידושים על מס' נדה דשם מבאר בארוכה בשיטת הרשב"א והר"ן. וראה בסה"ש תשנ"ב ע' 28 הערה 22 שמציין לספרים שנסמנו בספר שדי חמד כללים מ ע"ש. וראה שם ע' 30 הערה 39 שתירוצו עולה רק לגירסת הרא"ש ע"ש.

נאשרי העם יודעי תרועה: תהלים פט, טז.

נארעוא דכל רעוין: זח"ב (פח, ב). [כ].

נבהמקובלים הראשונים: עבודת הקודש ח"א רפ"ב בשם תלמיד הרמב"ן. וראה באוה"ת ענינים ע' קפב שמביא דעת המגן דוד שחולק על זה. ובע"ח שמ"א פ"ג הביא ב' דעות אלו ע"ש בארוכה.

נגשמו גימטריא רצון: פע"ח ש' הק"ש (ס"פ כח). [כ].

נדבד"ה וירא ישראל: תו"א סב, א.

נהבביאור ע"פ בואו חשבון: לעיל פ' חקת סו, ד.

נוסד"ה בעצם היום: תו"א יג, ג.

נזוברחמים גדולים אקבצך: ישעי' נד, ז.

נחובכסא מלך פי' רחמים גדולים: ראה הלשון באוה"ת נ"ך כרך א ע' רסו.

נטכתיב יתקע ולא נזכר מי התוקע: ”ואדמו"ר האמצעי [בספר עטרת ראש שער ר"ה פכ"ב] מוסיף עוד דיוק בזה שנאמר יתקע לשון יתקע (תי"ו בקמ"ץ) מורה שיתקע מעצמו. ונקודת הביאור (בהדרושים) [לקו"ת שם ס, א עט"ר שם] היא, דההתעוררות שעל ידי שופר סתם הוא לאלה שהם בקירוב קצת, ובכדי לעורר את האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים שגם הם יתעוררו לבוא לירושלים ולהשתחוות לה', הוא על ידי שופר גדול" — ד"ה והיה ביום ההוא תשכ"ח, נדפס בסה"מ מלוקט ח"ו ע' ג.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org