מראי מקומות הערות וציונים, הוספות, ויקרא, פרק נ״ב

אאבא יונק ממזלא: ראה ע"ח שער א"א ספ"ט. ועוד.

בכי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

גאלא שהוא עצמו כביכול מקור התענוגים: ראה באוה"ת שמות-ז ע' ב'תקמ ”אין הפי' שמהותו ועצמותו כביכול בכבודו ובעצמו הוא מקור התענוגים כי הוא למעלה מעלה גם מבחי' מקור התענוגים, וכן משמעות הפסוק כי עמך מקור חיים ולא אתה רק בחי' דבר הטפל ובטל אצלך דהיינו בחי' עמך הוא מקור חיים" ע"ש. ובהמשך תער"ב-ג ע' א'רנב העיר שקודם כ' שגם מקור התענוגים הוא רק עמך לא עצמותו ומהותו וכאן כ' שעצמותו ית' הוא מקור התענוגים דמציאותו מעצמותו ע"ש.

דשעשוע המלך בעצמותו: ראה שבר יוסף למהר"י סרוג — בתחלתו. עה"מ שער א. ובלקו"ת שה"ש כז, א בשם ספר עמק המלך, ומציין שבע"ח לא נזכר מזה כלל.

הכמ"ש בפ' שלח בד"ה אני ה' אלקיכם . . פ"ב: לקו"ת שם מז, סע"א ”מקור התענוג הוא בחי' עצמותו ית' ואינו עד"מ התענוג שלמטה באדם שמתענג מאיזה דבר שמקבל ממנו התענוג . . משא"כ בו ית' שאין לך דבר שחוץ ממנו".

וובשה"ש — ע"פ צאינה וראינה . . ספ"א: לקו"ת שה"ש כז, א הענין כמו בפ' שלח מז, א הנ"ל.

זכי עמך הסליחה: תהלים קל, ד.

חבלק"ת ס"פ אחרי: לעיל כט, א. ”וכמ"ש בזהר פ' אמור קא, א. כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים פי' מקור חיים הוא מקור התענוגים שלמעלה מבחי' גלגלתא ומו"ס שהוא בחי' הרצון עליון והחכמה עילאה, כי רק הארה מבחי' התענוג נמשך ומתלבש בהרצון . . ולכן בהגלות בחי' עצמות התענוג עליון ע"ק הוא ממלא כל הפגמים שבמקיפים ופנימיים דגלגלתא ומו"ס". וראה ביהל אור ע"פ כי עמך מקור חיים סעי' ד.

טבד"ה — תקעו בחדש שופר: אולי הכוונה ללקו"ת ר"ה נד, ג ”בקול שופר בבחינת ענג העליון". ענין זה נמצא בכמה דרושים לר"ה.

יבד"ה וכל העם רואים את הקולות: תו"א עד, ג ”שקול השופר שהוא מן המצר הוא מקור התענוגים".

יאוהי' ביום ההוא יתקע: ישעי' כז, יג.

יבבלקו"ת ע"פ והי' ביום ההוא יתקע ספ"ה: לקו"ת ר"ה נט, ד.

יגבזח"ג ס"פ צו (דל"ד סע"א): ביהל אור ע"פ כי עמך (ע' קלז) מעתיק מהזהר: עמך שריא ולא מתפרש מינך. נזכר גם לעיל בשלח א, א. וראה בהמ"מ לשם.

ידובפ' אמור (דק"א ע"א: ביהל אור שם: וע"ד כתיב כי עמך הסליחה וכתיב כי עמך מקור חיים — נעתק לעיל.

טוברע"מ ס"פ בא דמ"ב ע"ב: ”הכי עילת העילות עביד עשר ספירות וקרא לכתר מקור ובי' לית סוף לנביעו דנהורי' ובג"ד קרא לגרמי' אין סוף וכו' עכ"ל וכן פי' בפרדס ערך מקור" — אוה"ת פ' בא כרך-א ע' פז.

טזלהחיות בהן נפש כל חי: ברכת בורא נפשות.

יזע' — הכתר נק' מקור: ראה ד"ה ועשית חג"ש תרנ"ו. ביהל אור שם (ע' קלח) ”וצ"ע דלא הביא הרע"מ ס"פ בא הנ"ל דכתר נק' מקור כו'".

יחוביאור הדברים . . מבחי' כי עמך: כל הקטע מובא גם לעיל פ' בשלח א, ג-ד.

יטותחי רוח יעקב: בראשית מה, כז.

ככל עמל האדם: ראה קהלת ו, ז.

כאדאגה בלב איש ישיחנה: משלי יב, כה.

כבלאחרים: יומא עה, א. וש"נ.

כגיהי רקיע: בראשית א, ו.

כדיפה שעה אחת של קורת רוח: אבות ד, יז.

כהמוטב דלדייני': חגיגה טו, ב.

כויסורי גיהנם י"ב חודש: עדיות פ"ב, מ"י.

כזשאש שלנו אחד מששים: ברכות נז, ב.

כחנהר דינור המפסיק ביניהם: זח"א רא, א. זח"ב ריא, ב. ועוד. הנסמן לעיל (בשלח) א, ד.

כטיהללוך סלה: תהלים פד, ה.

לעדן הוא עין לא ראתה: ברכות לד, ב.

לאביאור ל' אור א"ס: ראה מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' תמו ואילך. מאמרי אדה"ז — ענינים ע' מה ואילך. אוה"ת ענינים ערך אוא"ס ע' קמז. קסא.

לבכמשל זיו השמש . . מנפש האדם המחי' את הגוף: ראה באוה"ת-ענינים ע' קמז ההפרש בין שני המשלים, ובע' קסא. וראה בסה"מ עטר"ת ע' תלט איך דמשל מזיו השמש אינו משל מכוון.

לגנר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

לדואינו מתלבש כלל בעולמות: באוה"ת ענינים ע' קמט מבאר זה ”והנה מה שאמרנו דמהו"ע ית' אינו מתלבש בהעולמות אין ר"ל כמשל השמש שאינו כלל בארץ דהא כתי' את השמים ואת הארץ אני מלא אני ממש, אלא ר"ל שאינו נתפס בהם, ולא כמו הנשמה שנתפסת בגוף".

להכלל — רק ההארה לבד מתלבשת: ראה לעיל פ' אמור לא, א.

לוהאור מעין המאור: ראה אגה"ק סי' כ ובליקוט פירושים שם.

לזראשית חכמה: תהלים קיא, י.

לחונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

לטהשם הנכבד והנורא: דברים כח, נח.

מלית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז (צא, ב). ת"ע (קכב, ב).

מאהיינו — מה שאמרו בת"ז במאמר דפתח אליהו: בהקדמה.

מבבלקו"ת בביאור ע"פ שוש אשיש: לקמן פ' נצבים מט, א.

מגעד"מ — כגון שלמד איזו מסכתא: ראה בשער היחוד פי"ב. בד"ה להבין מ"ש אני ה' לא שניתי תרמ"ז ע' מח.

מדודמי לי' כמאן דמנח בקופסא: פסחים עב, א (דמנחא בכיסי'). וש"נ. ראה שרש מצות התפלה פרק לה. אוה"ת ויקרא ע' תשג.

מהמצוה לעמוד . . בשעה שאינו עוסק בתו': ראה שו"ע יו"ד רסרמ"ד.

מוע"פ והדרת פני זקן: לעיל ל, ד.

מזבת"א . . בד"ה פתח אליהו: יד, ריש ע"ב: ”והנה הצמצום הי' באור א"ס דהיינו שהאור נכלל במאור כי לפי שאין העולמות יכולים לקבל גילוי אוא"ס כמו שהוא בעצמותו והיו בטלים במציאות ממש כו'".

מחמשכיל לאיתן: תהלים פט, א.

מטויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד.

נצמצם שכינתו בין שני בדי ארון: ראה ב"ר ד, ג. ה, ג. במד"ר ד, יג. הנסמן לעיל (צו) י, ב.

נאקדש הקדשים: שמות כו, לג.

נבוי"ל בדרך אפשר: ראה ד"ה קדש ישראל לה' תרס"ח (בהמשך תרס"ו ע' תקי). המשך תרע"ב-א סעי' מז. ובד"ה והר סיני תרס"ב ע' שכב.

נגשבמחשבה — דק ורוחני: בתרס"ב שם: הוא דק ורוחני שמאיר בו אור פנימיות השכל הרי הגילוי במחשבה הוא הרבה יותר מכמו . . .

נדא"א — להתגלות בדבור: בתרס"ב שם: גם כמו שמדבר בפ"ע שאין נ"מ בזה כו') ולכן המחשבה היא בבחי' העלם עדיין לגבי הזולת לפי שהוא בחי' דקות ופנימיות שאינו בערך הזולת עדיין והוא רק גילוי לעצמו לבד כו', והדבור הוא שמתגלה אל הזולת לפי שהוא בערך הזולת והוא הנק' בחי' גילוי כו': כך עד"ז . . .

נהכמ"ש במ"א: בתרס"ו ע' תקי: (דכמו"כ הוא בהדבור לעצמו ג"כ).

נוהם נק' בחי' דבור: ראה סה"מ תרס"ו ע' תפו.