מראי מקומות הערות וציונים, וזאת הברכה, דף צ״ח

אולכן אמר דוד על בנין בהמ"ק: בסידור עם דא"ח ערה, ב: ”כשהכין דוד בנין בהמ"ק". וראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקלא.

בולהבין ענין קטרוג הזה של המלאכים: קטע מכאן בסה"מ תרנ"ג ע' ריח. ובסה"מ תרנ"ד ע' רנג. וראה ד"ה בשעה שעלה משה — תשכ"א.

גשהאדם הוא יותר נעלה: בסה"מ שם נוסף: כמ"ש במד"ת שם.

דכי הנה מצינו שהמלאכים אומרים שירה: קטע מובא באוה"ת בראשית כרך ג תקנו, א.

השהמלאכים אומרים שירה: ע' חגיגה (יג, ב) ובתוד"ה מזיעתן, ובחולין (צא, ב). ובס' עמק המלך ש' קרית ארבע (פ"ה). ובש' שבע תיקונים (פי"א). ובחדא"ג חולין (שם ד"ה לא הגיע). וע"ע חגיגה (יב, ב) מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה. ובחדא"ג (שם) העיר מע"ז (ג, ב) יושב ושומע שירה מפי חיות. וע"ל ס"פ קדושים (ל, ג) שירה של הנבראים ומלאכים, יעו"ש. ושם באמור רד"ה והניף [לו, א] ב' מיני מלאכים, יעו"ש. [כ]. ראה אוה"ת בראשית כרך ג תתקנז, א.

והנשמות אומרים שירה: וע' בשה"ק להרח"ו ח"ג ש"ב. ע' ת"ז (תכ"ב) סה, ב. דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד וכ"ה בלקח טוב ויצא (כח, יג). ובמ' אגדה (שם). ובב"ר (פע"ח [ג]). ובמדב"ר (רפ"ד). ואיכ"ר (ב, א [ב]). ובתנחומא [במדבר יט] במדבר עה"פ כל בכור זכר. ופדר"א (פל"ה). ובתרג' דה"א (כא, טו). וע' רש"י חולין (צא, ב). ד"ה בדיוקנו. שם בפי' רגמ"ה. וע' שבת (קנב, ב) נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסה"כ. וכ"ה אדר"נ (פי"ב). ובזח"ג (כט, ב) אי' כל הנשמות ”גזורות". וכ"ה להלן (קכג, ב) ”גזורות". ובפרדס לרמ"ק ז"ל ש' עשר ולא תשע (פ"ז) ושם אי' חצובות. ועיין חולין (שם) שאין מ"ה או' שירה למע' עד שיאמרו ישראל למטה. וראה ב"ב (עה, ב) עתידי' צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, וברש"י שם. [כ].

זוהי' מדי חודש בחדשו: ישעי' סוס"י סו.

חשו"ה שיר — דוקא: ע' תו"א ד"ה ושם אחיו יובל. ובד"ה שה"ש הא' פ"ג. [כ].

טכל בעלי השיר יוצאין בשיר: שבת נא, ב.

יבלק"א הגדול: אפ"ל כוונתו הק' מ"ש לבסוף הס' בליקוטים חדשים. [כ].

יאבסידור ערה, ד: ”על ענין המשנה כל בעלי השיר יוצאין בשיר". וראה בהמ"מ לסה"מ תרל"ג ע' רסט.

יבכמבואר בלק"א הגדול: בד"ה באתי לגני תש"ל סעיף ח (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ו ע' צה) מביא זה, וראה שם בהערה 48 שכאן מבאר (לקמן) שגם עליית הנשמות היא ע"י שיר: ”ואולי יש לומר דזה שארז"ל ”בעלי השיר יוצאין בשיר" ד”בעלי השיר" הם המלאכים [—ראה שם הערה בשולי העמוד] (שנק' בשם בהמות וחיות). הוא — כי העלי' דמלאכים היא שהם יוצאים מההגבלה דהגוף שמגביל אותם, משא"כ נשמות [שאין להם גוף, כמבואר בלקו"ת ברכה שם] [— כאן]. זה שהם צריכין לעלי' הוא לפי שההשגה שלהם מצד עצמה היא בהגבלה. וכמארז"ל הנ"ל שאומר ”יוצאין בשיר" מדבר ביציאה מההגבלה דהגוף [כדוגמת יציאה כפשוטה, שהיא יציאה מהמקום שהי' שם (ולא שיוצא מעצמותו)], ועלי' זו ד”יוצאין בשיר" היא רק במלאכים (”בעלי השיר"). ולא בנשמות". עכ"ל שם.
מובא גם בד"ה שירו לה' שיר חדש — תשל"ה (הנחה בלתי מוגה).

יגואשמע אחרי קול רעש גדול: יחזקאל א, יב.

ידואשמע את קול כנפיהם: יחזקאל א, כד.

טוומשמיעים ביראה . . ברעש גדול: ברכת יוצר.

טזעושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט: תהלים קד, ד. וע' לק' שה"ש ד"ה שניך פ"ג (לו, ב-ג). [כ].

יזהמלאכים . . לפי שיש להם גופים . . וכמ"ש הרמב"ן: אפילו דאצילות (אגה"ק ס"ך). ראה ע"ח ש"נ פ"ח. וראה ג"כ פרדס שער כד פי"א. פט"ו. וכמש"כ הרמב"ן — (הובא בתו"א ד, ב. לקו"ת צח, א). ומש"כ הרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"ב, ה"ג (הובא ברמב"ן סוף שער הגמול) ובמו"נ ח"א פמ"ט, עכצ"ל ששולל גוף גשמי. וראה מורה נבוכים ח"ב פ"ו. ובפרדס שער ו, פ"ו. ועדיין צ"ע. — לקו"ש ח"ט ע' 405.
באוה"ת בראשית כרך ג תקנו, א ומציין לסידור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש לשמו"ע ”כי כל מלאך יש לו חומר וצורה כמו נפש וגוף, וגם נתבאר ששרש התהוותן הוא מבחי' כלים דזו"נ דאצי' שנעשי' נשמה לע"ס דבי"ע" ע"ש.

יחוכמ"ש הרמב"ן: בסוף שער הגמול. מובא גם בתו"א ד, א. ראה תניא פרק מ. ראה לשון הרמב"ן באוה"ת בראשית כרך ג תקנו, סע"ב.

יטשיש מלאך גדול מהלך ת"ק שנה ויש מלאך בשליש העולם: ראה חגיגה יג, א. וראה ג"כ חולין צא, ב.
ע' לעיל האזינו (עד, ד). וש"נ. [כ].

כולכן השירה שלהם . . שנשמעת לאזני הנביא: בד"ה בשעה שעלה תשכ"א מוסיף תוספות ביאור: ”לפי שהמלאכים שרשם משם אלקים בחי' הכלים, הרי הכלים הם במדידה והגבלה, משא"כ הנשמות ששרשם משם הוי' בחי' האורות הרי האורות אינם במדידה והגבלה" ע"ש. ובסה"מ תרנ"ג ותרנ"ד שם.

כאוירא והנה שלשה: בראשית יח, ב. וראה ברש"י שם.

כבלהתלבש עד שיתגלו ויתראו משא"כ הנשמות: בסה"מ שם יש כאן ביאור ארוך בענין שרש ההפרש בין נשמות למלאכים הוא מצד שרשן ומקורן ומסיים: ”דמלאכים שרשן מהאור וחיות דחיצונית הכלים שהוא רק בחי' הגילוי לבד, ולכן ה"ה באים בבחי' התלבשות. משא"כ הנשמות שהם מפנימיות הכלים שמיוחדים ממש עם עצמות האור כנ"ל ה"ה מופשטים מכל בחי' חומר וגוף" ע"ש.

כגסדר קדושה של המלאכים . . קדוש וברוך וימלוך: באוה"ת פ' פנחס כרך ו ע' א'תתקמז כ': ”טעם שמלאכים אין אומרים ימלוך משום דמל' מקננא בעשי' והמלאכים הם בריאה ויצירה. ובתורת חנוכת בהמ"ד דלאדי ע"פ מזמור שיר חנוכת [— הכוונה לכאן] ראיתי כ' דמלאכים אומרים ימלוך" עכ"ל.

כדיש להם עת קבוע לומר שירה: ראה חולין צא, ב.

כהסלה בלי הפסק: עירובין ד, א.

כוושתרד דוקא בגוף גשמי ממש שעי"ז יהיה דירה בתחתונים: ”היינו שאינו מספיק המצרים והגבולים של גופות המלאכים כי אם צריך למצרים וגבולים כאלו ששיך בו יצה"ר" — ד"ה בשעה שעלה משה תשכ"א (הנחה).

כזיהי' דירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. וראה שם בחקתי ג, ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו.

כחמשא"כ במלאכים: ”שהגוף שלהם הוא דק ורוחני יותר" — בסה"מ תרנ"ג ותרנ"ד שם.

כטועמ"ש בד"ה וייצר ה': תו"א ג, ד. בסה"מ תרנ"ג וסה"מ תרנ"ד נעתק הלשון מתו"א בענין שנשתנה יצירת גוף האדם משאר כל הנבראים.

לוהיה בו גילוי מבחי' שלמעלה מהשתלשלות: בסה"מ תרנ"ג וסה"מ תרנ"ד יש כאן ביאור בענין ההפרש בין משכן לבנין שילה.

לאבדבור השני שע"פ מזמור שיר חנוכת: לקמן צט, ד. בסה"מ תרל"ג ע' ער מעתיק קטע מלקו"ת כאן.

לבועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם: שמות כה, ח.

לגבתוכו לא נאמר: ר"ח (ש' האהבה ריש פ"ו). ובשל"ה (ש' האותיות אות ל. מס' תענית רד"ה מענין העבודה. פ' תרומה חלק תו"א — שכה, ב. שכו, ב. — ועוד).

לדואהי להם למקדש מעט: יחזקאל יא, טז.

להצריך להבין ענין השראת השכינה: קטע מובא באוה"ת פ' תרומה ע' א'תכו.

לוואין אנו יכולים לעלות . . ולהשתחות לפניך: מוסף דשלש רגלים.

לזואנחנו כורעים ומשתחוים: תפלת עלינו לשבח.

לחבטל רצונך מפני רצונו: אבות פ"ב, מ"ד.

לט(וקב"ה קדוש ומובדל כו'): מוסגר זה נמצא גם בכת"י מאמרי אדה"ז (בלי הגהות הצ"צ).

מולא יראו פני ריקם: שמות לד, כ.

מאכדרך שבא לראות: חגיגה ב, א.

מבכאו"א . . לפום שיעורא דילי': זח"א קג, ב.

מגשכולן חייבין בראי': חגיגה שם.

מד(אלא דכתיב . . פני ריקם): מוסגר זה נמצא גם בכת"י המאמר של אדה"ז כנ"ל.

מהשו"ה השנה — כי מכל רגל: ראה לקו"ש ח"ד ע' 1297.

מושו"ה נתפשטה — ובהמ"ד: מגילה (כט, א). [כ].

מזואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ: ברכות ו, א.

מחאכל בי' עשרה שכינתא שריא: סנהדרין לט, א.

מטואומרים דבר שבקדושה כשיש עשרה: שו"ע או"ח רס"י נה.

נבנים אתם לה' אלקיכם: דברים יד, א.

נאהמלאכים . . כשיורדים למטה הרי היו הנפלים: ראה ילקוט שמעוני בראשית רמז מד. זח"א כג, א. כה, א-ב.

נבה' אמר לשכון: מ"א ח, יב.

נגוענין חנוכה זו הוא מלשון חינוך: ראה תו"א כט, ד. לעיל נשא כט, ב. שער אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פל"ז. לקו"ש חכ"ה ע' 383 ואילך.

נדחנוך לנער ע"פ דרכו: משלי כב, ו.

נהשני כבשים כהלכתם: ראה במדבר כח, ג.

נופר בן בקר כו' ולזבח השלמים: במדבר ז, טו ואילך.

נזויזבח שלמה מאה ועשרים אלף צאן: מ"א ח, סג.

נחסד"ה זאת חנוכת המזבח: לעיל פ' נשא כט, סע"א.

נטובד"ה בכ"ה בכסלו: תו"א כט, ד.

סוהל"ל כן עשה נתנאל כו': ראה אוה"ת נשא ע' רנד ואילך. ובפ' במדבר ע' לג.

סאונשלמה פרים שפתינו: הושע יד, ג.

סבכל העוסק בתורת עולה: מנחות קי, א.

סגוכמו שקורין בחנוכה ענין קרבנות הנשיאים: שו"ע או"ח רס"י תרפד.

סדבקי"ס נקרע הים לי"ב גזרים: ראה תנחומא בשלח י. וש"נ.

סהשמזמר בכלי זמר בנבל וכנור: ראה גם סידור שער חנוכה רעז, ג. וראה גם באוה"ת בראשית כרך ה תתקו, א. ובכ"מ.

סווזהו מזמור שיר פי' מזמור: ראה ספר השיחות תשמ"ט ח"א ע' 394.

סזבזח"א ויצא (קמ"ח ב'): מובא גם לעיל פ' ואתחנן ח, ב.

סחמלכותך מל' כל עולמים: תהלים קמה, יג.

סטאם עיקר שירה בפה או בכלי: ערכין יא, א. [כ].

עשיר מזמור לבני קרח: תהלים פח, א.

עאמזמור שיר ליום השבת: תהלים צב, א.

עבוכרמך לא תזמור: ויקרא כה, ד.

עגדליתני שיש בו ג' פירושים: מובא באוה"ת פ' ואתחנן ע' שכא.

עדדלה דלה: שמות ב, יט.

עהותורה שם בישראל: תהלים עח, ה.

עווזאת לפנים בישראל: רות ד, ז.

עזואין זאת אלא תורה: ע"ז ב, ב.

עחמזמור שיר חנוכת: נאמר בשנת תקס"ז. ראה רשימת המאמרים בריש ס' תקס"ז הע' *25. הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסידור יט, ד. ועוד הנחה בס' הנחות הר"פ ע' עט. וראה הוספות להערות וציונים שם. חלק מהמאמר נדפס ג"כ שם ע' פא ומתחיל: אנא אוקיר.

עטולבושין הם מקיפים . . בתים הם ג"כ מקיפים: ראה בסה"מ תש"ד ע' 113 ואילך.

פ[אך הטעם . . מן המזון כנ"ל]: מוסגר זה נמצא בכת"י מאמרי אדה"ז.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org