מראי מקומות הערות וציונים, עקב, דף י״ד

אקיסטא דחיותא: ראה זח"א פג, א.

בויתן את רשעים קברו: ישעי' נג, טו.

גרשעים בחייהם קרוים מתים: ברכות יח, ב. וראה ליקוט פי' לאגה"ק — חיטריק סי' ז.

דשאפילו החיות שבהם: ראה גם אגה"ת פ"ז.

הכשמן הטוב . . יורד על הזקן: תהלים קלג, ב.

וובפ' אמור (בדצ"ד ע"א): ראה לקמן דרושים ליוהכ"פ עא, ב. מובא באוה"ת בראשית כרך ו תתסח, ב ”שיש ב' בחי' בי"ג מדה"ר הא' השערות עצמן ומשם שורש אימא, והב' בחי' פנימי' שבתוך חלל השערה והוא כענין כשמן הטוב כו' יורד על הזקן". וראה גם יהל אור ע' רכט.

זושבט לוי הכולל כולם: ראה לקו"ש ח"ט ע' 311.

חולכן אומרים סליחות וי"ג מדות מר"ח אלול: טושו"ע או"ח רסתקפ"א.

טבכמה ביכלאך: ולכן יש נוהגים לומר סליחות מר"ח — לקו"ש ח"ט ע' 311. וראה שם ע' 458.

יאומרים סליחות: גילה הקב"ה . . בפסוק ויעבור ה' גו' (סדר אלי' זוטא ספכ"ג). וראה ע"ח מס' אלול פ"א מ"ד — לקו"ש ח"ט ע' 311.

יארחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני: תהלים קיט, קנו.

יבכי אברהם לא ידענו: ישעי' סג, טז.

יגאומרים בעשי"ת אבינו מלכנו: או"ח סי' תרב ברמ"א שם.

ידהאבות שהן הן המרכבה: ב"ר מז, ו. פב, ו. זח"ג רנז, ב.

טוושמי ה' לא נודעתי להם: שמות ו, ג.

טזאשר לא ידעון אבותיך . . למען הודיעך: דברים ח, טז. ח, ג.

יזבקה"ר בפ' ברבות הטובה: ה, יא.

יחכל האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.

יטישראל מפרנסין לאביהן שבשמים: זח"ג ז, ב. שהש"ר א, סד"ה לסוסתי. יל"ש רמז תיח.

כואורייתא וקוב"ה כולא חד: זח"א כד, א. זח"ב ס, א. זח"ג צג, א.

כאכל העוסק בתו' טל תו' מחייהו: ת"ז (יב, א. לח, ב. קנג, א. [תז"ח צז, ג]). וע' כתובות קיב, ב. המשתמש. [כ].
ראה תניא ספל"ו ובליקוט פירושים ומ"מ — חיטריק שם.

כבטל תורה מחייהו שהוא מבחי' סוכ"ע: באוה"ת פ' האזינו ע' א'תרמג מציין לכמה מקומות בדא"ח ע"ש.

כג|ואעפ"כ ויאכילך שנתגשם עד שדכו במדוכה: ראה ד"ה הנני ממטיר תשל"ז ס"ח.

כדשדכו במדוכה: במדבר יא, ח.

כהואכלת ושבעת: הנחת כ"ק אדהאמ"צ בסידור קי, ג (בהתחלה: ת"ר מנין לברהמ"ז מן התורה. ואחריו בא ד"ה והקימותי שהוא הנחת אדהאמ"צ מהביאור דלהלן טז, ג. ואחר זה בא ביאור נוסף המתחיל: להבין שרשי הדברים כו' פתח במזבח וסיים בשולחן).
הגהות למאמר זה באוה"ת עקב ע' תקלג. ובכרך ו ע' ב'שח [ונרשם שם ע"ז בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע: ”שייך לד"ה ואכלת ושבעת — והוא מה"ק"].
באוה"ת בהעלותך ע' שנד נזכר: בדרוש דביהמ"ז חורף תק"ע מענין שולחן של אדם במקום מזבח. וראה גם בהנסמן להלן ברשימת הכתבי-יד לדף טז, ג מבוך 1101.
לכמה ענינים שבהמאמר ראה גם תו"א בשלח סה, ד ואילך, מאמרי אדה"ז — הקצרים ע' מ. ד"ה ואכלת ושבעת תשמ"א.

כוואכלת ושבעת וברכת וגו': דברים ח, י. ראה בלקו"ש חכ"ד ע' 67 בדיוק תי' ”וגו'".

כזוברכת זו ברכת הזן . . בונה ירושלים: בענין ג' ברכות אלו, ראה אוה"ת עקב ע' תקלב.

כחמשה תקן . . ברכת הזן . . יהושע תקן . . ברכת הארץ: ברכות מח, ב. טור או"ח סקפ"ז. שו"ע אדה"ז שם ס"ג. ראה לקו"ש חט"ז ע' 179 הערה 44.

כטומזון שבברכת הארץ הוא קאי על לחם מן הארץ: ראה ד"ה ויענך וירעיבך תשכ"ג (סה"מ מלוקט ח"ד ע' שנה) הערה 8 ”בפשטות, הברכה היא רק על הארץ ”דמפקא מזון" (ברכות מט, א). אבל בלקו"ת [— כאן] בסידור עם דא"ח (קט, א): דהזכרת מזון בברכת הארץ הוא ברכה על הלחם שמן הארץ. וחידוש גדול יותר בהמשך תרס"ו ע' שלד ”וברכת הארץ תיקן יהושע כו' והברכה היא על הלחם שמן הארץ". דמלשון זה משמע שלא רק הזכרת המזון אלא הברכה היא על הלחם כו'".

למדוע גם עתה החיוב לברך . . אע"פ שאין המן יורד עכשיו כלל: בלקו"ש חט"ז ע' 178 הערה 41 מציין: ”כן הקשה בלקו"ת . . (וראה סדור קו, ג ואילך. קט, א) עפמ"ש רשב"א ברכות (הובא בב"י לטוא"ח [בסי' קפז] ”דמטבע הוא שטבעו להן כו'" ע"ש".

לאאשר לא ידעת: עקב ח, ג.

לבשהמן ירד בזכות משה: תענית ט, א. זח"ג קב, סע"ב. קג, א [כ].

לגובלק"ת פי' דר"ל המוצא פי ה' שבמאכל: להאריז"ל בפ' עקב. וראה לעיל פ' צו יד, ב. ”פי' האריז"ל המוצא פי הוי' שבמאכל הביאו השל"ה בדוכתי טובא" — אוה"ת דברים כרך ה ע' ב'כד.

לדח"ב דפ"א ע"ב ע"ש: ”מפרש פי הוי' הוא קול השופר, וכ' המק"מ ושיעור הכתוב כי ע"י האורות שיוצאים מפי הבינה יחיה האדם שהוא ז"א והם כענין ז' הבלים הנז' בזח"ג פ' תזריע דמ"ז ע"ב וא"כ פי' כי לא על הלחם לבדו הוא חטה כ"ב אתוון הנמשכים מחו"ב שהם אותיות התורה" — אוה"ת דברים כרך ה ע' ב'כד.

להבפ' אמור בביאור דכבשים: לעיל פ' מטות פא, א.

לווע"פ ראשי המטות: לעיל פ' מטות פא, א.

לזוע"פ ששת ימים תאכל מצות: לעיל פ' צו יג, ב.

לחוהארץ היתה כו': בראשית א, ב.

לטמטל השמים: בראשית כז, כח.

מלחם מן השמים: שמות טז, ד.

מאכי טל אורות: ישעי' כו, יט.

מבוע"כ לא הי' ממנו פסולת: יומא עה, ב. ראה לקמן יז, א.

מגטלא דבדולחא: ע"ל ריש אם בחקותי (מז, ג). ע' בזח"ג (קכח, ב). [כ]. ראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שלח ואילך.

מדועינו כעין הבדולח: במדבר יא, ז.

מהע"פ אכלוהו היום: תו"א סה, סע"ב ואילך.

מוסד"ה אני ישנה: לקמן שה"ש לד, ד.

מזויקרא ה' ה': שמות לד, ו.

מחונחנו מה: שמות טז, ז-ח.

מטכבד פה: שמות ד, י.

נשהוא בחי' ביטול אמיתי מבחי' יחו"ע: ראה בלקו"ש חט"ז ע' 76 הערה 40 שמציין לתו"א כג, סע"א. לקמן יד, ד ואילך. סידור קי, ב (ועוד). אוה"ת פ' וארא ע' רו, ביאוה"ז להצ"צ ע' תמז ועוד.

נאועמ"ש בפרשה בהעלותך: לעיל בהעלותך לג, ב.

נבברכת הארץ מל': ראה מא"א אות א, סעיף קכו. ראה סה"מ תרמ"ג ע' כה שכאן כ' שההודאה הוא בחי' יחו"ת ביטול היש, וברכה הוא המשכה מבחי' ח"ע יחו"ע ביטול אמיתי, אבל בתו"א סו, ג משמע הודאה יחו"ע והברכה הוא שיהי' מושג כאלו רואה ממש, ע"ש. וראה גם אוה"ת בראשית כרך ג תקנה, א. המשך חייב אדם לברך תרל"ח ע' כא.

נג[וע' בזהר ויחי דרל"ז: ראה אוה"ת בראשית כרך ב שסב, א. ובכרך ה' תתקצז, א.

נדיהודה אתה: בראשית מט, ח.

נהועמ"ש בענין שמע שם ע' ב"ן רפ"ח ששם ב"ן מברר ומעלה הרפ"ח ניצוצים ע"ש: לעיל ואתחנן יב, ד ואילך.

נוהמזלות שרשם משמרי האופנים: על"ק (לה, ד). [כ].

נזאך גם כדי שיהיה ביטול היש צ"ל ברכה והמשכה לזה מבחי' יחו"ע: ”וצ"ל דהכוונה דלהיות בחי' ביטול היש דבחי' יחו"ת בבחי' ביטול היש ממש והיינו כמ"ש בד"ה ואתחנן להיות רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו' שזהו ע"י שההתבוננות היא בבחי' ראי'" — המשך תער"ב כרך ג ע' א'תא.

נחמבחי' ברכת הזן . . ממשיכים . . ביטול היש: ראה לקו"ש חט"ז ע' 169 הערה 43.

נטוכמ"ש בזהר ר"פ תזריע דמ"ב ע"ב: הלשון הובא לקמן טו, ד.

סממגד תבואות שמש: דברים לג, יד.

סאתדשא הארץ דשא: בראשית א, יא.

סבאין לך עשב מלמטה: ראה ב"ר פ"י, ו. [וע"ל ר"פ צו. — כ]. זח"א רנא, א.

סגמ"ש בזהר ויגש (דר"ז סע"ב): ובזהר ויגש . . משמע דזהו ההפרש בין ברהמ"ז ובין ברכאן דצלותא שברהמ"ז ענינה להמשיך מזון להעולם, ולכן כתיב ואכלת ושבעת וברכת, משא"כ בברכאן דצלותא שאסור לאכול קודם התפלה, וכמ"ש לא תאכלו על הדם, ופי' הטעם בזהר שם משום שזהו ברכתא דצלותא דיחודא שלמעלה מברכתא דמזונא" — אוה"ת פנחס ע' א'עג.

סדלהוציא לחם מן הארץ: תהלים קד, יד. ראה לקו"ש חט"ז ע' 169 הערה 43 ”שירידת המן (למטה) היא בכדי ליתן כח בעבודת הבירורים (דלחם מן הארץ). ע"ש. וראה שם ע' 178 הערה 37.

סהדירה בתחתונים: תנחומא נשא טז. וראה שם בחקותי ג. ב"ר ספ"ג. במד"ר פי"ג, ו.

סוכי שרית עם אלקים: בראשית לב, כט.

סזצחוק עשה לי אלקים: בראשית כא, ו.

סחבד"ה ואתחנן: לעיל ג, א.

סטבד"ה שובה ישראל: לקמן סד, ב.

עזה השער לה': תהלים קיח, כ.

עאנעוץ סופן: ס"י פ"א, מ"ז.

עבארץ חמדה: ירמי' ג, יט.

עגארץ חפץ: מלאכי ג, יב.

עדוכמ"ש בע"ח שמתחלה הי' ההמשכה: ראה בש' הכללים פ"ב. ש' ט"ל דרוש ב.

עהבביאור ע"פ יונתי: לקמן שה"ש.

עוישראל עלו במחשבה: ב"ר רפ"א. ראה לעיל פ' צו טז, ג ובמ"מ לשם.

עזרחבה מצותך מאד: תהלים קיט, צו.

עחסד"ה וכל העם רואים: תו"א עד, ד.

עטכי עיקר המשכה דברכת הזן: ראה לקו"ש חט"ז ע' 178 הערות 37-38.

פשיזכיר בה ברית ותו': ראה ברכות מט, א. וראה אוה"ת תבוא ע' תתרנא.

פאופי' בזהר: וע' לעיל במדבר (יז, ד). וש"נ. [כ].

פבמל' פה תושבע"פ: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

פגתושב"כ דמח"ע נפקת: ראה זח"ב פה, א. קכא, א. זח"ג פא, א.