מראי מקומות הערות וציונים, ואתחנן, דף ד׳

אוכמ"ש במ"א שזהו ענין קומי לך רעיתי: שה"ש ב, י.

בלכו לחמו: משלי ט, ה.

גפתחי לי כחודה: ראה בס' המאמרים ה'תש"ג ע' 198 בהערה.
ע' קרח (נה, א). וש"נ. [כ].

דעל תפלתי שתהא סמוכה למטתי: ברכות ה, ב.

האך עיקר בקשת משה: ראה ד"ה מים רבים תרל"ו פרק קכז. סה"מ תרס"ח ע' רפה.

וגל עיני ואביטה נפלאות מתורתך: תהלים קיט, יח.
סיום הביאור או הוספה מהצ"צ, באוה"ת ואתחנן ע' קיג.

זוידעת היום: בסה"מ תקס"ה ח"ב ע' תשכח — הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי.
ד"ה זה במאמרי אדה"א — הנחות תקע"ז ע' רנה, מיוסד על מאמר זה (נדפס גם במאמרי אדה"ז פרשיות ח"ב ע' תשד).
ביאור על מאמר זה, באוה"ת ואתחנן ע' קעא.
לכללות המאמר ראה סהמ"צ להצ"צ, מצות האמנת אלקות בתחלתו. ושם דף קעד, א.
המאמר נזכר בספר החקירה ז, ב. באוה"ת שבועות ע' עח. ובאוה"ת שופטים ע' תתמז, ושם כעין קיצור מכל המאמר וז"ל שם:
”והענין כמ"ש בלקו"ת בד"ה וידעת היום דרוש הראשון והביאור בענין ג' בחי' הא' ראי' ממש. הב' דעת שהוא אחוריים דיסוד אבא שהוא ראי' ע"ד ידיעת המציאות ולא השגת המהות והראיה הוא השגת המהות, הג' בחי' אמונה, מבואר שם ענין ב' פסוקים אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים וענין וידעת היום והשבות שבפסוק אתה הראת לדעת קאי על ממכ"ע שעז"נ ומבשרי אחזה אלוקה ממש בחי' הראת לדעת, אך בבחי' סוכ"ע אין דרך להגיע כ"א בבחי' אמונה ואעפ"כ נאמר ע"ז וידעת היום כו', והיינו ענין ורעה אמונה והמשכה זו להמשיך הדעת באמונה הוא ע"י תומ"צ שעליהם נאמר נעשה אדם בצלמינו, אדם אדמה לעליון בחי' סוכ"ע ואדם הוא בחי' דעת כו' ע"ש".

חוידעת היום והשבות: דברים ד, לט.

טאתה הראת לדעת: דברים ד, לה.

יפנים אל פנים: דברים ה, ד.

יאאם יוספים אנחנו לשמוע וגו' קרב אתה ושמע: דברים ה, כב-כד.

יבהיטיבו כל אשר דברו וגו' לך אמור להם: דברים ה, כה-כד.

יגוזאת המצוה: דברים ו, א.

ידשמע ישראל: דברים ו, ד.

טופרשה שמע חובת הגוף היא ונוהגת: קידושין לז, א.

טזענין דעת וענין אמונה שהם שתי מצות: הדיעות בזה הובאו במצות האמנת אלקות הנ"ל. וראה קונטרס תורת החסידות (ע' 14) ובהערת כ"ק אדמו"ר שם. ובאוה"ת ואתחנן ע' שמה. מובא אוה"ת דברים כרך ז ע' ב'תצה. וראה דרך מצותיך קעד, א.

יזועד"ז פי' בשל"ה . . מאמר א': בשם חובת הלבבות שער היחוד ”וזהו מרומז במ"ש דע את אלקי אביך ר"ל נוסף על מה שהוקבע אמונת האלקות בלבך מצד אביך דהיינו הקבלה איש מפי איש דע אתה בעצמך מצד ההשגה" ע"ש.

יחויאמינו בהוי': שמות יד, לא.

יטברבות בשלח פכ"ג: ”ד"א תשורי מראש אמנה א"ר נחמיה לא זכו ישראל לומר שירה על הים אלא בזכות אמנה" — אוה"ת בשלח ע' תכט.

כובשה"ש רבה בפ' אתי מלבנון: פ"ד, ח. ”כתיב וירא ישראל את היד הגדולה דאדין אדדם ואינם מאמינים (פי' המ"כ י"ל עדיין הוא מוליך ומדדה אותם מתוך הים ועיניהם הרואות ולא יאמינו בתמיה) אית בר נש דחמי ולא מהימן הוי בזכות האמנה שהאמינו ישראל במצרים שנאמר ויאמן העם" — אוה"ת בשלח ע' תל.

כאוהענין כי באמת . . זו היא בחי' אמונה: מובא בספר החקירה ז, ב.

כבומבשרי אחזה אלו-ה: איוב יט, כו. באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'תצו יש לכאן הגהה ע"ש. וראה גם ספר החקירה ח, א.

כגשרואין את העולמות שהם כמו גוף גדול: ראה אדר"נ פל"א. ובמו"נ ח"א פע"ב.

כדמהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה: חגיגה יג, א. ירושלמי ברכות פ"ט, ה"א.

כהשאו מרום עיניכם: ישעי' מ, כו.

כווידיעה זו מורגשת כאלו רואה: נתבאר בספר החקירה ח, א ושם ח, ב בהקיצור. ושם דף כו, א ומבאר שכאן מפרש אדה"ז שראיה דבחי' ומבשרי אחזה אינו אלא על בחינת ממכ"ע, שזהו כדמיון הנשמה המלובשת בגוף, ועל סוכ"ע צריך אמונה, והצ"צ מפרש עוד יותר שגם בסוכ"ע מורגש הראיה והביא ראיה מגלגלים שאינן כגוף האדם, ע"ש בארוכה.

כזאך עיקר בקשת משה: ראה ד"ה מים רבים תרל"ו פרק קכז. סה"מ תרס"ח ע' רפה.

כחוזהו לשון אחזה ולכן אין זה נקרא בשם אמונה: באוה"ת סידור ע' מד מציין לכאן, דכאן ביאר ”דעל בחי' ממכ"ע נאמר ומבשרי אחזה שמרגיש מציאותו רק שאינו נודע מהותו. וסוכ"ע הוא בחי' אמונה, ולכאורה זה סותר למ"ש דחכמה נק' אתה שהוא בגילוי ממש המהות, ובכתר הוא הרגשת המציאות כו', אכן באמת לק"מ דשם [= הכוונה לכאן] הכוונה שאצלינו הוא כאן שבממכ"ע יש הרגשת המציאות כו', אבל כאן [= הכוונה לסידור] הכוונה על עולם האצילות אשר שם דוקא החכמה הוא בבחי' גילוי המהות ממש" ע"ש.

כטדעת . . והרגשה: נסמן לעיל ואתחנן ב, א. וראה תניא פמ"ו. וראה גם המשך בששה"ק תער"ב ח"א ע' תקיב.

לדעת הוא העמקת הלב: מובא באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקפח ושם מציין: ”וע' מזה שהדעת הוא ההתקשרות בהדבר והפך השכחה בסידור בד"ה להבין ענין הלולב ומיניו".

לאהרהור . . לא עביד מידי: זח"ג קה, א.

לבדהרהור לאו כדיבור דמי: ברכות כ, ב. באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'תצו יש לכאן הגהה וקיצור.

לגב אך הנה דעת והרגשה זו הוא בבחי' ממכ"ע: ראה אוה"ת פנחס א'קעד. וראה המשך בששה"ק תער"ב ח"א ע' קפט: ועמ"ש בלק"ת . . דבבחי' ממכ"ע דהיינו בחי' חכ' שייך ידיעת המציאות ובבחי' סובב דהיינו בחי' הכתר הו"ע האמונה כו' ומבו' במ"א שזהו אצלינו כך אבל באצי' החכ' היא בבחי' השגת המהות וח"ס בהשגת המציאות כו' וגם מבו' שם בהבי' הב' בענין הדעת באמונה (!) שגם בבחי' סובב שייך השגת והרגשת המציאות כו' וזהו גם אצלינו וכמש"ש שכל הנבראים יכולים להשיג מציאות בחי' הסובב כו' . . אך גם הסובב מושג מציאותו.

לדח"ג קל"ז ב': ראה אוה"ת ענינים ע' רסה.

להבד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י: לעיל אמור לא, ג.

לואני הוי' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

לזואתה הוא קודם שנבה"ע: תדא"ר פכ"א. נוסח התפלה (עד שלא נבה"ע). של"ה ג, ב.

לחמלכותך . . מלכות כל העולמים: תהלים קמה, יג.

לטכמאמר בשכמל"ו: פסחים (נו, א) פתח יעקב אבינו ואמר. [כ].

מעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו לבד: פדר"א פ"ג. ראה לעיל בהר מג, ב ובמ"מ לשם. וראה בהנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תקעב.

מאכי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג.

מב(וע' מזה בד"ה לכן אמור: תו"א נז, ב.

מגובד"ה קחו מאתכם תרומה: תו"א פז, ב.

מדובד"ה יביאו לבוש מלכות: תו"א צ, ג.

מהובד"ה שיר השירים: לעיל שה"ש א, ג.

מוובד"ה קול דודי: לעיל שה"ש יד, ג.

מזוהקדוש בשמים ובארץ: ברכת ישתבח.

מח(והמלך הגדול . . וכתיב אלף אלפים: הגהה זו נמצא גם בכת"י 1824. לכן נראה שזהו מאדה"ז ולא מהצ"צ.

מטולגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

נאלף אלפים: דניאל ז, י.

נאאלא זו היא בחי' אמונה: ראה המשך תער"ב ח"א פרק צח.

נבכחשיכה כאורה: תהלים קלט, יב.

נגולפניו כחשיכה כאורה: באוה"ת דברים כרך ז ע' ב'תצז יש הוספה מהצ"צ.

נדבד"ה וירא ישראל כו' ויאמינו בהוי': בתו"א פ' בשלח.

נהשכן ארץ ורעה אמונה: תהלים לז, ג.

נוורעה אמונה . . ומלאה הארץ דעה: ראה אוה"ת פנחס ע' א'קעה.

נזומלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט. וכ"ה באוה"ת דברים כרך ז ע' ב'תצו. אבל בישעי' כתי' כי מלאה.

נחפי' הארץ היא האמונה שנק' בשם ארץ: באוה"ת דברים כרך ד ע' א'תתקלא מציין: ע"ז ”ומ"ש שהאמונה נק' ארץ זהו כמ"ש בתו"א ס"פ משפטים בד"ה לא תהי' משכלה ועקרה בארצך אשר יש ארץ החיים והוא ג"ע שממנו נשפע החיים דהיינו אמונה ואוי"ר כמ"ש באמונתו יחי' כו'".

נטנעוץ תחלתן בסופן: ס"י פ"א, מ"ז.

סונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה. באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'תצט יש הוספה מהצ"צ.

סאבד"ה להבין ענין הברכות: תו"א ו, א. ועם הגהות באוה"ת בראשית כרך ג.

סבובאגה"ק ע"פ חגרה בעוז מתניה: אגה"ק סי' א. וראה בליקוט פירושים — חיטריק שם.

סגבד"ה ואהיה אצלו אמון: לעיל במדבר יז, ד ואילך.

סדנעשה אדם: בראשית א, כו.

סהרמ"ח מצות הם רמ"ח אברין דמלכא: ראה ת"ז ת"ל. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' רפג.

סואדם אדמה לעליון: של"ה ג, א. שם תושב"כ דרוש צאן יוסף שא, ב.

סזתורה עבודה וגמ"ח: אבות א, ב.

סחתורה הוא שמותיו של הקב"ה: זח"ב פז, א. הקדמת הרמב"ן עה"ת. יונת אלם פכ"ט. וראה לעיל פ' מטות עו, ב. וראה הפי' באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'שלא.

סטלהחיות רוח שפלים: ישעי' נז, טו.

עאתערותא דלתתא אתעדל"ע: ראה זח"א פח, א. קסד, א. רלה, א. רמד, א. ועוד.

עאקרבנות . . באש שלמע': יומא כא, א.

עבבתפלה שכנגד הקרבנות: ברכות כו, ב. וראה ב"ר פס"ח, ט.

עגבמאמר אחד ואח"כ נפרט: ראה מדרש שמואל אבות ה, א.

עדכמים הפנים לפנים: משלי כז, צט.

עהקבועה ותקועה בלב ונפש האדם: באוה"ת דברים כרך ז ע' ב'תצט יש הוספה וקיצור. ע"כ נמצא שם מלקו"ת.

עואחד . . בשבעה רקיעים ובארץ: סמ"ק סק"ד. הובא בב"י או"ח רסס"א.

עזואמונה זו היא בחי' ארץ זבת חלב ודבש: ראה אוה"ת ואתחנן ע' קכט.

עחבד"ה באתי לגני: לקמן שה"ש לב, ג.

עטסד"ה חכלילי עינים: תו"א פ' ויחי.

פובזח"ג קל"ו ב': ראה לעיל שלח מב, ד.

פאאז תתענג על ה': ישעי' נח, יד.

פבוצדיק באמונתו יחי': חבקוק ב, ד. ראה אגרות אדה"ז אגרת נא (ע' קכג) דשם מציין שזה הענין נרמז גם בתניא פרק לג.

פגלתענוג ולפיקוח נפש: ראה בטושו"ע או"ח סר"ז.

פדומרוב כל: דברים כח, מז.

פהמי לי בשמים: תהלים עג, כה.

פוובפ' בהר דק"י ע"ב: ע"פ ורעה אמונה ”שע"י ועשה טוב ממשיך למעלה בחי' אמרו צדיק כי טוב . . והיינו שע"י צדקה ומע"ט מעוררים וממשיכים השפע שיבא ביסוד ועי"ז נמשך מיסוד למל'" — יהל אור ע' שלא.

פזובפי' הרמ"ז שם מענין טוב: וראה לעיל פ' בלק עג, ד ובמ"מ לשם. שנעתק מאוה"ת נ"ך כרך א ע' קד.

פחהנחש הטיל זוהמא: שבת קמו, א.

פטובמתן תורה פסקה זוהמתן: ראה שבת שם. תו"א משפטים עט, ד. אור החיים ברכה לג, ג.

צבימי יהושע עבדו את ה': יהושע כד, לא.

צאובימי דוד ושלמה: זח"א קנ, א. שמו"ר טו, כו.

צבוס"פ אמור דק"ז: נזכר גם לעיל פ' תזריע כ, ג.

צגוכן — לפעמים נופל . . ולפעמים . . הרהורי תשובה .ֿ. אל יפול: כי הרי אמר קרא שבע יפול צדיק וקם, שהנפילה היא בשביל הקימה והעלי' שלאח"ז, ונפילה וירידה זו מוכרחת היא (ראה סוף ההקדמה לשער היחוד והאמונה, תו"א ביאור לד"ה ושבתי בשלום), וכמבואר במ"א בארוכה, אשר בין מדרי' הקודמת למדרי' נעלית יותר שאחרי' צ"ל ביטול באמצע (וגם בסדר הירידה מלמעלה למטה כן הוא, אשר בן יש ליש צ"ל אין באמצע, כמבואר בשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מלכות פכ"ד ואילך, המשך ר"ה ה'תשי"א (תרצ"ד) פ"ב ואילך ובכ"מ). וכיון שהירידה הכנה מוכרחת היא להעלי' למדרי' היותר נעלית — הרי אי"ז ירידה אמתית, כ"א חלק מן העלי' הנעלית יותר. — ובדא"פ י"ל אשר בהכרח לומר כן, כי מכיון שכוונת הבריאה (שהיא ירידה והשתלשלות1 מלמעלה למטה) היא, שתהי' אח"כ עלי' אחר עלי' מלמטה למעלה, הרי צ"ל שנעשה כן בפועל, שמאז נגמרה הירידה התחילה העלי' אחר עלי', כי אין מעכב, ח"ו, בידו, ובפרט שכוונת הבריאה קודמת לבריאה ואין שם שום מציאות שרש ומקור ללעו"ז, כמובן. — וע"כ צ"ל שהבחירה נוגעת רק במצבם של פרטים, אבל אינה משנית את הסך-הכל של הבריאה בכללותה, שהיא בעלי' תמידית, כיון שכך היא כוונת הבריאה, — ובעומק יותר צ"ל שגם באיש הפרטי מתקיימת כוונת הבורא, שהוא בעלי' תמידית — דמאי שנא — וע"כ הביאור הוא כנ"ל. ובחירת האדם — קובעת רק את מהירות העלי' (וע"ד הביאור הוא כנ"ל. ובחירת האדם — קובעת רק את מהירות העלי' (וע"ד מרז"ל זכו אחישנה לא זהו בעתה), ואופן העלי' (אם הוא ע"י נתינת מקום מראש ללעו"ז ועי"ז דוקא ינצחו כליל אח"ז (ע"ד משנ"ת בס' המצות מצות איסור עבודת בע"מ. ובכל זה נענש הבוחר, כיון שלא זו (עבירה לשמה) היא כוונתו שלו) או עלי' בלי נסיגה לאחור כלל). והוא מעין החילוק דירושלמי ובבלי, שאף שכל קושיא הוא מסטרא דרע, אבל גם היא חלק מבירור הדין (משיחת כ"ק אדמו"ר — י"ט אייר ה'תשי"ב — לקו"ש ח"ג ע' 976).

צדלכל עת: קהלת ג, א.

צהולאום מלאום יאמץ: בראשית כה, כג.

צוכשזה קם . . לא נתמלאה צור: ובפירש"י שם עזה"פ הב' ציונים אלו [ב].

צזכי כך הוא סדר תהפוכות הזמן: ראה לקו"ש ח"ה ע' 178 הערה 37.

צחובערת הרע: דברים יג, ו.

צטאך להיות בחי' סובב כל עלמין: קטע מובא באוה"ת תשא ע' ב'ע.

קואת רוח הטומאה אעביר: זכרי' יג, ב.

קאובית שני הי' בו שנאת חנם: יומא ט, ב. ראה ירושלמי יומא פ"א, ה"א.

קבזה לעומת זה: קהלת ז, יד.

קגוהנשים שהיו מבכות: יחזקאל ח, יד.

קדאמרו מעת חדלנו: ירמי' מד, יח.

קהכמ"ש בירמי' סי' כ"ז פסוק י"ד ט"ו: פסוק יד: ואל תשמעו אל דברי הנביאים האומרים אליכם לאמר לא תעבדו את מלך בבל כי שקר הם נבאים לכם.

קופסוק טו: כי לא שלחתים נאם ה' והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנביאים הנבאים לכם.

קזבב"ש שחסרו ה' דברים: יומא כא, ב.

קחבד"ה כי המצוה הזאת: לקמן פ' נצבים מה, ד.

קטהיום לעשותם ולא למחר בעוה"ב: דברים ז, יא. ע"ז ד, ב. וש"נ.

קיהידיעה והרגשה בבחי' ממכ"ע כבר נאמר אתה הראת: ראה ד"ה אתה הראת תשל"ז סעי' ד (סה"מ מלוקט ח"ד ע' לה) דכאן מבואר שקאי על ממכ"ע ובכ"מ מבואר שאתה הראת לדעת קאי על העצמות ע"ש.
בלקו"ש חט"ז ע' 67 הערה 76 מציין לעיין באוה"ת פ' וארא ע' רכז.

קיאבד"ה צו את בנ"י: לעיל פ' פינחס עה, ג.

קיבכי כמו שיש בחי' הסתר וצמצום בבחי' ממכ"ע: באוה"ת נ"ך כרך א ע' תרלט מציין לכאן.

קיגבשני יצריך: ראה ברכות פ"ט, מ"ה.

קידאנכי מי שאנכי: נסמן לעיל דברים א, ב. וש"נ.

קטווהארץ תרצה את עונה: ראה ויקרא כו, מג.

קטזשזדונות יהיו כזכיות: יומא פו, ב.

קיזובפ' וזאת הברכה: יא, ה.

קיחע' רבתי וכן ד' דאחד שהוא ענין עד: ראה אוה"ת שופטים ע' תתס שמבאר זה.

קיטואתם עדי: ישעי' מג, כ.

קכושמע ל' הבנה: כמ"ש דבר כי שומע עבדך (ש"א ג, י). וראה ג"כ ברכות יג, א.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org