מראי מקומות הערות וציונים, במדבר, דף ט״ו

אכי קרוב אליך הדבר: דברים ל, יד.

בלעשות ולתקן: ב"ר יא, ו, ברש"י שם.

גופי' מי גילה לבני: ראה סה"מ תרל"ה-א ע' רכו.

דברבות ס"פ תבוא . . וכ"ה בגמרא: נעתק באוה"ת ואתחנן ע' קצו, ושם כל הענין בקיצור, וכנראה שנעתק משם. וראה לקמן ”הבחיי כאן".

ההכל בידי שמים חוץ מי"ש: ברכות לג, ב. זח"א נט, א. ראה גם בסה"מ תרל"ה-ב ע' שז.

והבחיי כאן: מכאן נראה שהמקור לקטע זה הוא באוה"ת ואתחנן הנ"ל ואח"כ הרחיב והוסיף, שהרי הבחיי הוא בפ' ואתחנן, וכן ביהל אור ע' לה מביא מהבחיי פ' ואתחנן, ומובא גם באוה"ת בראשית-ד דף תשעד, ב ובאוה"ת ש"ש ע' א'תצב.

זויחד לבבנו לאהבה: ברכת ק"ש דשחרית.

חדלאו מכל אלין מדות: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

טמי יתן טהור מטמא: איוב יד, ד.

יגם חושך לא יחשיך ממך: תהלים קלט, יב.

יאהרים כדונג נמסו: שם צז, ה.

יבבני חיי ומזונא לאו בזכותא: מו"ק כח, א. ראה בביאה"ז לצ"צ-א ע' מט מציין לכמה ספרים.

יגכ"א במזלא תליא שהוא כתר: ראה ביאה"ז להצ"צ-א ע' מד.

ידכמבואר בהרמב"ם פ"ה מהלכות תשובה: ראה גם לעיל פ' אמור לח, ב. (מובא גם באוה"ת נשא ע' רפז).

טווהרשות נתונה: אבות ג, טו.

טזאבל חרדה גדולה נפלה: דניאל י, ז.

יזמשום דמזלייהו חזי: מגילה ג, א. וש"נ.

יחיש לפרש הפסוק מי יודע רוח בני האדם: ראה באוה"ת נ"ך-ב ע' א'קיג פי' הפסוק.

יטברבות ס"פ האזינו: נעתק באוה"ת נ"ך-ב ע' א'קיב-יג, ומכאן עד תי' ”נק' רוח בני האדם העולה כו'" נמצא שם. ומסיים ”ובזה מתורץ שהרי אח"כ נאמר והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ואיך אמר תחלה מי יודע, אלא דהפי' הוא כנ"ל".

כלכאורה תמוה שיסתפק מרבע"ה: ראה לקמן שה"ש מט, ג.

כאבזח"א ויחי דרמ"ה סע"א: ראה גם לקמן שה"ש מט, ג.

כבולא תחללו: ויקרא כב, לב.

כגבביאור ע"פ ולא תשבית מלח: לעיל פ' ויקרא ד, ג ואילך.

כדונפשי כעפר לכל תהי': תפלת אלקי נצור. ברכות יז, א.

כהולכן ניתנה על הר סיני דמכיך שהוא ענין השפלות שאינו מגבי' א"ע: ראה באוה"ת מג"א (תש"נ) ע' נה שמציין לכאן ומוסיף ”ולכן מ"ת ניתנה על ה"ס הר התנשאות ומ"מ הר קטן ע"ד שמינית שבשמינית".

כוויגבה לבו בדרכי ה': דה"ב יז, ו.

כזבד"ה יביאו לבוש מל': תו"א צא, ב. וראה בפירוש המילות לאדה"א פרק קמז.

כחובד"ה החלצו: לקמן פ' מטות פו, ג.

כטויספו ענוים בה' שמחה: ישעי' כט, יט.

לדשמחה והגבהה זו נמשך מן הענוה והשפלות . . כפולה ומכופלת: נתבאר בלקו"ש חכ"ח ע' 257 הערה 32 בענין התכללות דב' התנועות ביטול והגבהה.

לאנבזה בעיניו נמאס: תהלים טו, ד.

לבסיני שירדה שנאה: שבת פט, א.

לגלעולם ירגיז אדם: ברכות ה, רע"א.

לדוידבר אנכי: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ח-א ע' רכד. הגהות באוה"ת שבועות ע' ריט. הוספה שם ע' רכא. א'תלד. חלק מהמאמר נמצא במים רבים תרל"ו פ' קפג-ה. תרל"ו ח"ב ע' תקח ואילך. וראה ד"ה וידבר יום ב' דחג השבועות תשכ"ב.

להוידבר אלקים את: שמות כ, א.

לומהו את כל הדברים האלה: ראה גם תו"א סז, ב.

לזמלת האלה הוא הוראה על דבר הנראה והנגלה: בד"ה וידבר אלקים תשמ"ב (מהנחה בלתי מוגה) מוסיף שאף לפי פשוטו של מקרא גם אם לא הי' נאמר תי' ”האלה" גם אז הי' מובן לאיזה דברים הכוונה.

לחוישמע את הקול: במדבר ז, פט.

לטמשה לבדו שמע: ראה יומא ד, ב.

ממשנה תורה . . בחי' אתגלייא: מובא באוה"ת דברים ע' ג.

מאההפרש בין ד' ספרים הראשונים ומשנה תורה: ראה לקמן שה"ש כ, ג. אוה"ת ויקרא-ג ע' תתמ. ובכ"מ.

מבבגמרא פ"ק דחגיגה דף ג' ע"ב: נעתק באוה"ת יתרו ע' תתצ ושם מביא גם מ"ש מהרש"א שם ”רועה אחד ע"ד האלקים הרועה אותי רועה ישראל האזינה כו', פרנס אחד זה משה כו' ומרבה לי' מכל הדברים אלה דכולן מפי הגבורה נאמרו שהי' הדיבור מתחלק לכמה קולות כו'".

מגברבות כי תשא ר"פ מ"ז: נעתק באוה"ת יתרו ע' תתצב.

מדיתרו ס"פ כ"ח: נעתק באוה"ת יתרו ע' תתצב ”וידבר . . האלה לאמר שהוא עושה הכל בבת אחת כו' דבור זכור את יום השבת כו' וכולן אמרן בבת אחת".

מהמפי הגבורה שמענום: עי' מכות כד, א.

מוברעש בקולות וברקים: ראה שמות יט, יח-יט.

מזלא תרצח לא תנאף: שם כ, יג.

מחהוא המדע והוא היודע: רמב"ם הל' יסודה"ת ב, י. ראה תניא פרק ב.

מטעד שיהי' נקרא אלקיך: ראה לקו"ש-ג ע' 800 ואילך.

נז' שבועות תספר לך: דברים טז, ט.

נאהענין כי בקמה: מובא באוה"ת ויקרא-ד ע' א'קיח.

נבלך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.

נגוכל קומה לפניך תשתחוה: תפלת נשמת.

נדנמנו וגמרו תלמוד גדול: קידושין מ, ב. וש"נ.

נהואפי' חפצי שמים: מו"ק ט, ב.

נופ"ק דפאה: ה"א.

נזולכאורה אינו מובן: ראה לעיל פ' אחרי כו, ד.

נחהפרשת תרומה . . ע"י שליח: ראה קידושין מא, ב.

נטאם אין חכמה אין יראה: אבות ג, יז.

סויובן ענין זה: מכאן ואילך ראה מים רבים — תרל"ו מסעי' קפג, ואילך.

סאיש ב' בחי': מובא באוה"ת ויקרא-ד ע' א'פה.

סבוד' חושים: כ"ה בכל הכת"י אף בבוך 1102 (המאמר מוגה בגוכתי"ק הצ"צ).
”ולמ"ש אודות הביאור בלקו"ת במדבר (טו, ד) ד' חושים ולא חמשה — באם תמצי לומר שאין בזה טה"ד יל"פ מפני שמדגיש בכאן התלבשות לפי המזג והתכונה, משא"כ בחוש המישוש (ראה פ"י מהמלות זרות שבמו"נ סוף ח"א מע' חוש. להעיר גם מרע"מ — זח"ג רכט, ב במפרשיו שם)". — לקו"ש כרך לג ע' 215. להעיר בהמשך מים רבים תרל"ו פרק קפג שמעתיק מכאן גורס ”וכל החושים כמו ראי' ושמיעה". וכן שם בכרך ב ע' תקח אינו מציין מספר החושים.

סגואין עולים בשם כח פרטי כלל: באוה"ת — ענינים ע' רסח: וזהו דמיון ומשל לע"ס הגנוזות במאצילן שאינן בבחי' התחלקות אלא כלולים ומתאחדים ואין עולין בשם כח פרטי, חכ' בפ"ע וחסד בפ"ע כו' כמ"ש במ"א ע"ש.