מראי מקומות הערות וציונים, ואתחנן, דף ב׳

אואתחנן: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ד ע' קצו.
מאמר זה בשינויים ותוס' הגהות וביאורים באוה"ת ואתחנן ע' מה ואילך. שם ע' קיג הגהה נוספת לסוף הביאור.

בראה לעיל בהערות מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע שכותב על מאמר זה: ”מוגה מרבינו נ"ע". וכ"ה באוה"ת על מארז"ל וענינים ריש ע' קכח.
ד"ה זה במאמרי אדה"א ע' קכ ובמאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רסא מיוסדים על מאמר זה.
בד"ה ואתחנן מבאר שהתפלה היא אתעדל"ת לעורר אתעדל"ע, והתורה היא אתעדל"ע מצד עצמה מלמעלמ"ט, וע"ז ביקש משה ואתחנן שיכניס הוא את ישראל לארץ ואזי היה ממשיך בכנס"י הבחי' הזו דההמשכה מלמעלמ"ט שע"י התורה וע"י שראה הארץ מרחוק המשיך בחי' זו עכ"פ ביחידי סגולה שתורתם אומנתם — אוה"ת ויקרא כרך א ע' רנד. וראה גם סה"מ תרכ"ז ע' רסז.
בד"ה ואתחנן דתקס"ג שלא נדפס בלקו"ת [סה"מ תקס"ג ע' תרסז] המשל בזה"ל שיחודם וקירובם זה עם זה הוא בשני אופנים אם שהתחתון יעלה למעלה אם שהעליון ירד למטה כו' ההפרש בין תפלה ובין תורה כו', יעו"ש. הובא באוה"ת [מקץ] (שמז רע"ב), יעו"ש. ועל"ק תקעו הב' רפ"ג — המשל רק. ובד"ה ושמתי כדכד הא' פ"ד הב' סופ"ג. ובתו"א וישב סד"ה ונתתי לך מהלכים. וע"ל פ' בהר ד"ה את שבתתי פ"ד (מב, סע"ג) כורע בברוך זוקף בשם. ועל"ק בי' שובה ישראל הא' (סה, ד). [כ].

גואתחנן אל ה' גו' אתה החילות: דברים ג, כג-כד.

דעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו: פדר"א פ"ג. וראה סה"מ באתי לגני ע' ר. והנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תקעב.

האי' בזה"ק . . בגין לאשתמודע לי': זח"ב מב, ב. בסש"ב ספמ"ד, יעו"ש [כ].

ובסה"מ תקס"ד מבאר הקושיא: ”וזה פלא, מאחר שהוא הבורא את הנברא מאין כו' מה תופס מקום הידיעה וההכרה שיכירנו הנברא כו'".

זכי הנה ירידות: מובא באוה"ת דברים כרך ה ע' א'תתקצא.

חלאתהפכא חשוכא לנהורא: ראה זח"א ד, א.

טנר ה' נשמת אדם: משלי כ, כז.

יוהי' ברכה: בראשית יב, ב.

יאברכה בקרב הארץ: ישעי' יט, כד.

יבכי הם זרע ברך ה': ישעי' סא, ט.

יגהמבריך והמרכיב: כלאים רפ"ז.

ידברוך ה' מן העולם ועד העולם: תהלים קו, מח.

טוכלתה נפשי לה': תהלים פד, ג.

טזבד"ה רני ושמחי הראשון: תו"א לו, ב.

יזולא די בהתבוננות במחשבתו בלבד: ראה בארוכה בהמשך בששה"ק תער"ב ח"ג ע' א'ת ואילך.

יחלית אתר פנוי מיני': ת"ז תנ"ז. ת"ע קכב, ב. וראה לעיל הוספות לויקרא נ, ב.

יטגנבא אפום מחתרתא: ברכות סג, א ע"פ גי' ע"י.
וע"ל בד"ה ציון במשפט. וש"נ [כ].

כרוחו ונשמתו אליו יאסוף: איוב לד, יד.

כאשהדעת . . והרגשה: ראה תניא ספמ"ו. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תרא.
במאמרי אדה"א הנחות תקע"ז ע' רנו ”דעת הוא לשון הרגשה והוא החוש (הנק' בל"א דערהער כו')". וראה גם לקמן ד, א.

כבבפ' חקת ע"פ ויקחו אליך: לעיל חקת סא, ב.

כגובפ' ואלה המשפטים: תו"א פ' משפטים.

כדכי הוא אמר ויהי: תהלים לג, ט.

כהובמאמר א' נבה"ע: ראה זח"ב כ, א.

כוכנגד י"ג תקוני דיקנא: באוה"ת פ' ואתחנן ע' מז מבאר צ"ע שיש כאן.

כזוהי"ג הוא הכולל כל ההמשכות: ראה אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשע שזהו ענין מזל נוצר חסד ע"ש.

כחוביאור ענין: חלק מסעי' זה מובא בסה"מ תרל"ה כרך א ע' סא ואילך. וראה סה"מ תרע"ח ע' קמז ואילך.

כטובטובו מחדש בכי"ת: ברכת יוצר. ראה תו"א סג, א.

לכי יש בחי' שנק' דרך סדר השתלשלות . . והחכמה מאין תמצא: מובא בקיצור באוה"ת — ענינים ע' קכז ומציין שם כ"ק אדמו"ר הצ"צ שמאמר זה ”מוגה מרבינו ז"ל". וראה בהנסמן לעיל לתחילת המאמר.

לאכי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח. נתבאר לקמן שה"ש יז, ג ואילך.

לבבדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.

לגוכמ"ש בזהר: ע' ת"ז ד' זיטאמיר (תי"ט דמ"א, ב) כמה מחשבין אינון. [וע"ל] בלק (סט, ב [ג]). [כ]. ראה ת"ז תי' סט (דף קטו, א).

לדדא מוחא לדא: זח"א (כ, א). זח"ב (קמ, ב). הובא בפרדס ש' ערכי הכנויים פי"ג ערך מוח. וע' בפ' שלח (נ' ד). [כ].

להבסה"מ תקס"ד ע' קצח נוסף: ”ונק' בלשון המקובלים היכלות הפנימיות והיכלות החיצוניות". ולכן אתי שפיר הלשון אח"כ ”ובלשון הגמרא".

לובתי גוואי ובתי בראי: חגיגה ה, ב.
בלקו"ת כאן ובהביאור לא נתבאר ענין זה. אבל בסה"מ תקס"ד ע' רה נתבאר זה בהביאור.
באוה"ת נ"ך כרך א ע' תשז ואילך נמצא ביאור על מארז"ל זה.

לזהיש מספר לגדודיו: איוב כה, ג.

לחשיציאתן מההעלם אל הגילוי: באוה"ת ענינים ע' קכח מבאר זה ”כלומר שבאמת נתהוו כולם מאין ליש ע"י מה שעלה במחשבה אצלו להיות התהוות העולמות שעי"ז נתהוו כולן, רק שתועלת בחי' השתלשלות הוא גילוי העולמות שיצאו מכח אל הפועל ומההעלם אל הגילוי כו' שצ"ל לזה ירידות והשתלשלות מדריגות רבי' ועצומים" ע"ש.
בסה"מ תקס"ג ע' תז ובאוה"ת סידור ע' רכ כ' דכאן נתבאר דגילוי ההעלם זהו סדר השתלשלות עו"ע, והחידוש יש מאין זהו מה שלא היה כלול תחלה, והקשה מהמבואר בתקס"ג שברא לשון גילוי ההעלם, ומפרש ”העיקר כמבואר בד"ה ואתחנן דעל הבריאה יש מאין אי שייך לומר כלל שהיו כלולים תחלה בהעלם במקורו . . אך כ"ז בבריאת העולמות יש מאין דהיינו בי"ע, אבל ענין ע"ס דאצי' שפיר יש דעות למקובלים הראשונים שהע"ס היו כלולים תחלה במאצילן ואח"כ נמשכו מההעלם אל הגילוי" ע"ש בארוכה.
באוה"ת פ' ואתחנן ע' רכז מבאר בארוכה שלכאורה יש סתירה מכאן למ"ש בתו"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים בענין פי' אצילות שהוא רק מההעלם אל הגילוי. ומבאר דמ"ש כאן הוא לפי דעת הר"מ מרקאנטי ע"ש.
באוה"ת סידור ע' רכ מציין לכמה מקומות בדא"ח דשם מבואר דבריאה יש מאין הוא גילוי ההעלם, ומסיים שם ולכן העיקר כמבואר בד"ה ואתחנן דעל הבריאה יש מאין אין שייך לומר כלל שהיו כלולים תחלה בהעלם במקורן, ומציין ללקו"ת ר"ה נה, א.
הענין נתבאר בארוכה בסה"מ תרע"ח ע' קמח ואילך, אף שאינו מזכיר הצ"ע מהצ"צ, אבל מבאר באריכות ההפרש בין עו"ע ליש מאין.

לטכי גבוה מעל גבוה שומר: קהלת ה, ז.

מאנת הוא חד ולא בחושבן: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

מאובד"ה פתח אליהו: בתו"א מג, ג.

מבמחדש מעשה בראשית שנעשה חדש ממש: ראה אגה"ק סי' כ (דף קכט, ב). ”גבי בלא סיבה אחרת קודמת ליש הזה" — אוה"ת סדור ע' רכ.

מגוהחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

מדשו"ה שהחכמה — בבחי' התחדשות: באוה"ת ואתחנן ע' רכז מבאר בארוכה ההפרש למה שמבואר בתו"א משפטים עו, ב שענין אצילות הוא גילוי ההעלם, שכאן מבאר לפי דעת הר"א מריקנטי ובתו"א מבאר לפי דעת הפרדס ע"ש.

מהשהחכמה . . ראשית: ראה זח"א לא, רע"ב. ת"ז רת"ל. פרדס שער ג פ"ג ע"ח שער דרושי אבי"ע פ"א.

מועלמא דאתכסייא ועלמא דאתגלייא: זח"א (יא, א).

מזעד שלא נברא העולם: פדר"א פ"ג. וראה לעיל פ' בהר מא, ג. מג, ב ובמ"מ לשם.

מחהוא היינו מהותו ועצמותו: ראה באוה"ת ענינים ע' קלט בשם השל"ה ובסה"מ תרס"ו ע' קפג ”הוא" ר"ת הוא ושמו אחד. וע"ש הביאור. וראה בארוכה בסה"מ תרנ"ו ע' שעה ואילך.

מטושמו הוא האור והגילוי: באוה"ת סידור ע' רכ מבאר שזה קאי על ע"ס הגנוזות במאצילן שהם לגבי הקב"ה כערך שם האדם אל האדם. וראה גם אוה"ת ענינים ע' קמ. המשך תרס"ו ע' קפג.

נויכולת זו נק' שמו: ראה סה"מ תרנ"ו ע' שפא ואילך.

נאבד"ה קול דודי: לקמן שה"ש יד, ג.

נבובפ' פנחס בד"ה צו את בנ"י: לעיל פנחס עז, ג.

נגואהבת את ה' אלקיך: דברים ו, ה. קטע מכאן בספר החקירה עז, א.

נדואהבת . . גילוי כח ההעלם: ראה אוה"ת כי תשא ע' ב'נד.

נהאהבה מלשון אבה: ראה אוה"ת תשא ע' ב'נד. וראה ג"כ תו"א לט, א. לעיל נשא כו, ב. ספר החקירה צב, א.

נושאבה פי' רצון המוח: ”שידוע שהרצון הוא מתחיל בכלי המוח דוקא ולא בלב והוא במחשבה שיחשוב מיד יתפעל ברצון וחשק גדול למעלה מהשכל וטעם כידוע" — מאמרי אדה"א פ' ואתחנן ע' קלג.

נזאת כמו עת: הובא בזהר תרומה (קנה, ב). וע"ל פקודי (ו, ב). [כ].

נחעת לאהוב: קהלת ג, ח.

נטשהזמן הוא בחי' נברא: ראה לקו"ש|ח"י ע' 176. בתניא שער היחוד והאמונה פ"ח ובליקוט פי' — חיטריק לשם.

סהעולם נק' מלשון העלם: נסמן לקמן עקב יג, ג.

סאאת בשרו את הטפל: ב"ק מא, ב.

סבבכל לבבך תוך שני לבבות: ראה ברכות פ"ט, מ"ה.

סגאתה הראת לדעת: דברים ד, לה.

סדדלית מח' תפיסא בך כלל: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

סהעוצם עיניו מראות ברע: ישעי' לג, טו, ושם אי' ועצם [כ].

סוולא תתורו אחרי לבבכם: במדבר טו, לט.

סזבפ' שלח בד"ה בפ' נסכים: לעיל פ' שלח מ, ב. וראה באוה"ת סידור ע' נט.

סחצעק לבם: איכה ב, יח.

סטויצעקו אל ה' בצר להם: תהלים קז, ו. כח.

עלהיות ממארי דחושבנא: ראה זח"ג קעח, א.

עארוח אייתי רוח ואמשיך רוח: ראה זח"ב קסב, ב. וראה אוה"ת בראשית רפו, א.

עבות"ת כנגד כולם: פאה א, א.

עגוהגית בו יומם ולילה: יהושע א, ח.

עדוהענין . . שאין אתעדל"ת יכולה להשיגה: ראה אוה"ת כי תצא ע' תתקלב.

עהודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.

עוקרוב ה' לכל קוראיו: תהלים קמה, יח.

עזואין אמת אלא תו': ירוש' ר"ה פ"ג, ה"ח. חגיגה ג, ח. איכ"ר פתיחתא ב. ת"ז ת"נ. ובכ"מ.

עחבביאור ע"פ אלה מסעי: לעיל פ' מסעי צג, ג ואילך.

עטוהיו הדברים האלה וגו' ודברת בם: דברים ו, ו-ז.

פאנכי מי שאנכי: נסמן לעיל פינחס פ, ב.

פאידבר עמים: תהלים מז, ד.

פבוז"ש בפ' תרומה (קכ"ח א') אשתדלותא דאורייתא: ”כל מאן דבעי זכה בה כו' בלא אגרא כלל אבל אשתדלותא דקוב"ה דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל כו' וע"ש דמוכח לון מקראי, ולא נת' שם היטב הטעם במפרשי הזהר מ"ש התורה ממצות, והוא מובן היטב לפי הנ"ל דלהיות מעשה המצות נמשך עיקר האתעדל"ע ע"י אתעדל"ת דוקא וכיון שצ"ל אתעדל"ת דוקא א"כ צ"ל האתעדל"ת בכל הבחי' ולא די שישאל לולב וינענע או שישאל תפילין מאחרים, רק יוצא ממונו ע"ז שהוא בחי' בכל מאדך שבזה מראה האתעדל"ת שמתעורר לעשות כל מה שביכלתו . . משא"כ ברקנייא ומגנא אין כאן אתערותא כ"כ אא"כ א"א לו . . משא"כ בתורה שהיא בחי' אתעדל"ע הנמשך בלי אתעדל"ת הלכך אפי' במגנא שפיר דמי דאין שום קפידא ע"ז" — אוה"ת פ' ואתחנן ע' נג ע"ש בארוכה.

פגאתה חוננתנו: נוסח ההבדלה בחונן הדעת. באוה"ת סידור ע' נט מציין לכאן ”בתורה ע"פ ואתחנן נת' פי' אתה חוננתנו למדע תורתך נז' לשון חנינה אתורה וכן אנו אומרים באהבת עולם כן תחננו ותלמדנו, כי חנינה היינו מתנת חנם והוא אתעדל"ע בלי אתעדל"ת וזהו בחי' תורה כי תפלה ההמשכה ע"י אתעדל"ת רשפי אש דמאדך, משא"כ בתורה רק ע"י קורא בתורה כו' וז"ש תהלים קי"ט ותורתך חנני".

פדבמדבר . . בארץ לא עבר בה איש . . שם: ירמי' ב, ו.

פהכמים הפנים: משלי כז, יט.

פוכי לא אדם הוא: ש"א טו, כט.

פזאין אתעדל"ת מגעת שם . . אלא שנמשך אתעלד"ע: ראה ביהל אור ע' תלה שמציין שזה נק' חן ע"ש.

פחוממדבר מתנה: במדבר כא, יח.

פטכי באור פניך נתת לנו: ברכת שים שלום.

צבפ' ראה ע"פ אחרי ה': לקמן כ, ב.

צאובד"ה בשעה שהקדימו ישראל: לעיל פ' במדבר.

צבמשה קיבל תורה מסיני: אבות רפ"א.

צגב"ק יוצאת מהר חורב: שם ו, ב. ראה ברכות ג, א. רות רבה ו. ובכ"מ.

צדברכות המצות עובר לעשייתן: פסחים ז, ב. וש"נ.

צהאך כדי להיות קדשנו במצותיו וצונו: ראה אוה"ת תצוה ע' א'תרי.

צובענין גדול תלמוד: ע' בתורת שבת נחמו דתקס"ז [ראה סה"מ תקס"ז ע' שיז] ענין מעשה גדול לע"ל כו' שיהי' ב"ן גדול ממ"ה. כי יתעלה בבחי' ס"ג. ועד"ה קול דודי משמח חתן עם הכלה יעו"ש ועיין אור התורה בראשית (מ, סע"ב) וע"ל רד"ה אם בחקותי הב' [ב].

צזכי ארץ העליונה הוא כנס"י: מובא באוה"ת פ' שלח ע' תסב.

צחארץ חפץ: מלאכי ג, ב.

צטורצה משה להמשיך בה . . בחי' אתעדל"ע . . שלא ע"י אתעדל"ת: נתבאר בארוכה באוה"ת פ' ואתחנן ע' נה ואילך.

קעיניך יונים: שה"ש א, טו. ד, א.

קאיונתי תמתי: שם ה, ב. ו, ט.

קבויצא כברק חצו: זכרי' ט, יד. וע' לעיל רד"ה אז ישיר ישראל רד"ה וגילוי [חקת סב, ג]. וש"נ [כ].

קגאשתומם כשעה חדא: חולין כא, א. פסוק הוא בדניאל ד, טז ושם חדה [כ].

קדחכמים עיני העדה: ראה תענית כד, א. רש"י ד"ה מעיני העדה. ע"ח שער דרושי הנקודות פ"א. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' רסד.
על"ק (צא, ד). וש"נ. [כ].