מראי מקומות הערות וציונים, מטות, דף פ״א

אוידבר משה אל ראשי המטות: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי נדפס בסה"מ תקס"ד ע' קפז.

בלכללות המאמר ראה גם ד"ה זה בסה"מ תקס"ב ח"א ע' רלז [שם ההתחלה: וידבר ה' אל משה דבר אל ראשי המטות — וצ"ע]. ח"ב ע' תצט. תקס"ז ע' רפט. ס' מאמרי אדה"ז-פרשיות ח"ב ע' תרפח. אוה"ת מטות ע' א'רנה ואילך. שם כרך-ה ע' א'תרפב. כרך-ו ע' א'תתקנד קיצור ללקו"ת. סה"מ תר"ל ע' רטז. במאמרי אדה"א פ' מטות ע' א'תרצז רק חלק מהמאמר.

גוידבר משה אל ראשי המטות: במדבר ל, ב.

דעד שידור בדבר הנדור: נדרים יג, א.

ההרי עלי בשר זה כעולה ושלמים: עיקר נדר האמור בתורה הוא שיתפיס בדבר הנדור, כגון שאומר ככר זה עלי כקרבן, ראה שו"ע יו"ד סד"ר ס"א. וראה משנה למלך ריש הל' נדרים שנדר בלשון איסור סתם (שלא התפיסו כקרבן) ”מדין יד הוא דמהני שכשהוא אומר הרי זה אסור עלי אנו גומרין דברים כקרבן" עיי"ש — משיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ח הערה 12.

ותנן באבות נדרים סייג לפרישות: פ"ג, מי"ג.

זנדרים סייג לפרישות: ראה בארוכה משיחת ש"פ מטו"מ תשמ"ח שלכאורה מצינו סתירה במאמרי חז"ל ”לא דייך מה שאסרה לך התורה אלא שאתה מבקש לאסור עלך דברים אחרים" (בתמי'), והתיווך בזה שמדובר אודות שתי דרגות שונות א) מי שעדיין לא הגיע לדרגא נעלית בעבודת ה', זקוק לפרוש גם מדברים המותרים קדש עצמך במותר לך, והב) מי שכבר הגיע לדרגא נעלית בעבודת ה' אז דייך מה שאסרה לך התורה ע"ש בארוכה. וראה לקמן פד, ב.

חפרישות מביאה לידי קדושה: סוף סוטה.

טראשית חכמה יראת ה': תהלים קיא, י.

יע"פ וידבר דעשרת הדברות: לקו"ת במדבר טז, ב.

יאאם אין חכמה אין יראה: אבות ג, יז.

יבדעיקר הקדושה הוא כמאמר אשר קדשנו במצותיו: ראה אוה"ת ויקרא-א ע' קלד ואילך שצריך ביאור דבגמרא פרק ערבי פסחים דף ק"ד ע"א משמע דשם קודש אינו ע"י שמקיים המצות לבד ע"ש.

יגסוף דבר הכל נשמע . . כי זה כל האדם: קהלת יב, יג.

ידקדוש פי' מובדל: כפי' רש"י קדושים יט, ב. ראה תניא פ' מו. אגה"ת פ"י.

טומלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, יג.

טזהי' הוא ושמו בלבד: פדר"א רפ"ג. וראה ת"ז ת"ה קרוב לסופו. הק' השל"ה בתחילתה.

יזאני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.

יחאתה הוא קודם שנבה"ע: נוסח התפלה.

יטשית אלפי שני: ר"ה לא, א.

כלאחר שיכלו ימות המשיח . . שאז יהי' הוא ושמו בלבד: באוה"ת במדבר כרך-ו ע' א'תתקנד כ' וצ"ע דהא הנשמות משמע שהם נצחיים . . כמ"ש בלק"ת ד"ה את שבתותי תשמרו ספ"א, ומפרש שר"ל שאז יהי' גלוי הביטול ולא כמו עכשיו ויאיר שלא ע"י מסכים, וגם אפשר לא ע"י מלאכים ע"ש.

כאומבלעדיך אין לנו מלך אלא אתה: תפלת נשמת.

כבועיין מענין אני ראשון ברבות וישלח פ' פ"א: ”מהו אמת אלף בראשון של אותיות מ"ם באמצע תיו בסוף ע"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדיך אין אלקים" — אוה"ת נ"ך-א ע' רמב ואילך.

כגוכ"ה בפ' דברים . . ובשה"ש: ראה באוה"ת נ"ך ע' רמג.

כדואמת ה' לעולם: תהלים קיז, ב.

כהבד"ה ביום השמיני עצרת: ראה לקמן שמע"צ פד, ד.

כוברבות תולדות פס"ג: ע"פ ויצא הראשון אדמוני בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נגלה לכם ראשון שנאמר אני ראשון כו' וכעין זה בפ' בא" — אוה"ת נ"ך-א ע' רמב. וכ"ה באוה"ת ויקרא-א ע' רעט. אוה"ת בא ע' רסא.

כזקדושים (ס"פ כ"ד) . . זח"ב תרומה (קנ"ח סע"א) . . תקון ס"ט (דק"ח): נעתקו באוה"ת נ"ך-א ע' רמג.

כחבביאור ע"פ אני דפ' ציצית: לעיל פ' שלח מח, א.

כטה' מלך גאות לבש: תהלים צג, א.

לבד"ה יונתי בחגוי: לקו"ת שה"ש יז, א.

לאונק' זיו השכינה: יז, א.

לבלית מחשבה תפיסא בי' כלל: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

לגסתימא דכל סתימין: ראה שם.

לדוזיו זה . . נמשכה ממדת מלכותו ית': מובא באוה"ת בראשית-ג דף תקנח, א וז"ל ”מבואר בלקו"ת בד"ה ראשי המטות כי חיות כל העולמות הוא מבחי' מלכותו ית' אבל במהותו ועצמותו ית' לית מחשבה תפיסא בי' וזהו ענין קדוש ומובדל ועז"נ ישת חושך סתרו וע"י תומ"צ נמשך מקדושה זו ממש ונק' לכו לחמו בלחמי והיינו לפי שכל המצות מעשיות הם בירור בחי' נוגה ששרשו מעולם התהו וממשיך עי"ז רצון עליון שהוא בחי' כתר עליון כו' ע"ש, אך עדיין אינו מובן זה שחיות כל העולמות הוא מבחי' מלכותו ית' בלבד היינו המלאכים ושאר העולמות אבל הנשמות מצד עצמן ג"כ שרשן מבחי' כי חלק ה' עמו . . וא"כ מהו העלי' ע"י המצות, ע"ש בארוכה.

להישת חשך סתרו: תהלים יח, יב.

לושאין העולמות . . כי הוא קדוש ומובדל: מובא באוה"ת ויקרא-א ע' ריז, ושם מציין גם לפי' אחר המובא בלקו"ת שה"ש ד, ג. וראה גם אוה"ת בראשית-ב דף שט, ב.

לזהוא קדוש: [נכתב ממעל] הוא ית' קדוש. [כ].

לחולא נערוך אליו קדושתו: תפלת יגדל.

לטואין ערוך לך: ברכת יוצר דשבת.

מע"פ אז ישיר . . מענין פי' ולא נערוך אליו קדושתו: תו"א סב, ד: פי' שאפילו קדושתו שהוא קדוש ומובדל כו' לא נערוך אליו לפי שאינו בגדר עלמין כלל.

מאא-ל ה' ויאר לנו: תהלים קיח, כז.

מבלכו לחמו בלחמי: משלי ט, ה. וראה חגיגה יד, א.

מגמארז"ל רעיתי פרנסתי: שהש"ר א' סד"ה לסוסתי.

מדישראל מפרנסין: זח"ג ז, ב.

מהכי על כל מוצא פי ה': דברים ח, ג. ראה גם לעיל פ' צו יג, ב וש"נ. ראה גם מאמרי אדה"ז עה"ת כרך-א ע' יז.

מוהעשרה מאמרות שבהם נבה"ע: אבות רפ"ה.

מזתדשא הארץ . . תוצא הארץ: בראשית א, יא. כד.

מחנעשה אדם: שם א, כו.

מטאחור וקדם צרתני: תהלים קלט. ה.

נאחור למעשה בראשית: עירובין יח, א.

נאיתוש קדמך: ויק"ר שם. וראה ג"כ סנהדרין לח, א.

נבלהיות — ועובר: ויעבור. [כ].

נגישרצו המים: בראשית א, כ.

נדואח"כ תוצא נפש חי': ראה במאמרי אדה"א כאן ע' א'תשד בענין המלאכים.

נהשבחי' נפש אלקית שבאדם הוא בחי' אחור לגבי מקור וחיות הגוף ונה"ב: מובא ביהל אור לקאפיטל קלט ע"פ אחור וקדם ומציין גם ”ובהביאור שם פ"ב כי ס"ג הוא למעלה ממ"ה, והרי עולם התיקון הוא ע"י מסכים ומיעוט האור, ובד"ה שובה ישראל עד נת' שהחכמה נק' אחור כמ"ש חכם באחור ישבחנה" ע"ש.

נודי מחסרו אשר יחסר לו: דברים טו, א.

נזכמו מוצא מים: ראה ישעי' נח, יא.

נחועל דמות הכסא: יחזקאל א, כו.

נטנק' אדם מל' אדמה לעליון: ראה לעיל פ' במדבר יג, ב. וראה בהנסמן במאמרי אדה"א במדבר-ג ע' א'קא.

סעיני ה': תהלים לד, טז.

סאאזני ה': במדבר יא, א.

סבנק' בשם אדם שהוא בחי' ממכ"ע: ראה ד"ה פתח אלי' — תרנ"ח ע' יב ושם מציין לעיין בד"ה ויטע אשל תר"ל ע' יז.

סגכמראה אדם ולא . . ממש: ע' בהקדמת ת"ז (ו, ע"ב). שם (תכ"ב) ד' סו, א. [כ].

סדמשפטים קכ"ב א': ראה גם אוה"ת פ' ואתחנן ע' פו. שבועות ע' קלב.

סהבד"ה ויראו כו' ותחת רגליו: תו"א עז, א. ראה בספר הערכים-א טור תרפב.

סווהנה חיות הנמשך: תוכן הדברים מכאן מובא באוה"ת ויקרא-ב ע' תקסח.

סזולהחיות רוח שפלים: ראה ישעי' נז, טו.

סחאית רצון: בזה"ק ל"מ. [כ].
מובא בכ"מ בדא"ח בשם הזהר. וראה הערת כ"ק אדמו"ר בסה"מ תש"ט ע' 113. וראה בארוכה במאמרי אדה"א כאן ע' א'תשט.

סטדעקימת שפתיו הוה מעשה: ב"מ צ, ב. סנהדרין סה, א.

עהרהור לאו כדיבור דמי: ברכות כ, סע"ב.

עאוהרהור לא עביד מידי: זח"ג קה, א.

עבומחשבה . . חש"ב מ"ה: זח"א (כד, א). [כ].

עגיפה שעה אחת בתשובה: אבות ד, יז.

עדהעולם הבא הוא שנהנין: ברכות יז, א.

עהכל חד וחד לפום שיעורא דילי': זח"א קג, א.

עוובכל נפשך: דברים ו, ה.

עזומבקשי ה' יבינו כל: משלי כח, ה.

עחמי לי בשמים: תהלים עג, כה.

עטלעיל ע"פ מי מנה: פ' בלק סז, ד.

פועשיתם את כל מצותי: במדבר טו, מ.

פאלמהוי אחד באחד: זח"ב קלה, א.

פבוענוה זו מביאה לידי יראת חטא: ראה לקו"ש-יג ע' 36.

פגבר"ח שער הענוה: הלשון נעתק באוה"ת בראשית כרך-ב דף רנט, א. ושם הענין יותר באריכות.

פדבד"ה שיר השירים: לקו"ת שה"ש א, ב.

פהדכולא קמי' כלא חשיב: זח"א יא, ב.

פובד"ה קטנתי: אגה"ק סי' ב.

פזבד"ה ארץ הרים ובקעות: לקו"ת פ' עקב יז, ד.

פחמ"ש בספרים: ע' תנחומא צו (סי' יג) שפל וסבלן. ובלקח טוב פ' בהעלתך [פ' יב, ג]. וע' בר"ח ש' הענוה פ"א. על"ק נצבים (ר"ד מח). [כ].