מראי מקומות הערות וציונים, ואתחנן, דף ה׳

אע"פ שנים עדים יקום דבר: ראה דברים יט, טו.

בעדות אותיות דעות: פרדס בעה"כ ערך עדות. ראה ג"כ מא"א אות ע', ס"ט.

גביאור הדברים: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ה ע' תשלח.

דאברהם חסד דקדושה: ראה זח"א מא, א. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תקפ.

הישמעאל חסד דלעו"ז: ראה עמה"מ שי"ד פ' קכה (קיד, א).

ואברהם שיצא ממנו: ויק"ר פל"ו, ה. פסחים נו, א. ספרי דברים ו, ד. לב, ט. לג, ב. וראה ספר הליקוטים (הצ"צ) ערך ישמעאל.

זשיצא ונפרד: וכן לקמן שה"ש ט, ד. וראה בלקו"ש ח"כ ע' 101. חכ"ה ע' 255 הערה 35.

חיצחק גבורה דקדושה: מא"א אות יו"ד, סמ"ד.

טאין ביכולת כל מדה שבלעומת זה להיות מנגד רק למדה שכנגדו בקדושה: ”ובתו"ח שם [— תולדות קמד, ב] (פ"ז) שמצד היראה והפחד דיצחק [לא רק שא"א להיות ממנה יניקה לקליפת פלשתים, אלא יתירה מזו] ”לא יוכל לישב במושב ליצים וישנא מאוד ההוללות" — לקו"ש חט"ו ע' 120 הערה 17.

ישבארות שחפר אברהם סתמום פלשתים: בראשית כו, יח.

יאפלשתים לצנים היו: ע"ז יט, א. תו"א סא, ג. ראה לקו"ש חט"ו ע' קיט.

יבשאין להוללות ושמחה דקליפה יכולת כלל לעמוד נגד מדת היראה והפחד דקדושה: ”הוא לפי' ש”אינן כלל לעומת זה של היראה [ושם [— בלקו"ת], שגם היראה כשהיא רק לבדה יש לה ג"כ מנגד מבחי' הגבורה דקליפה ורק ע"י הצטרפות והתכללות ב' המדות דקדושה (אהבה ויראה) ”אז (דוקא) לא יוכלו המנגדים שבלעומת זה לנגוע בהן"]". — לקו"ש חט"ו ע' 120 הערה 20 ע"ש באריכות ההפרש שבין הלקו"ת לביאה"ז מאדה"א פא, א.

יגע"פ אלה תולדות יצחק: תו"א יז, ג. וראה גם בתו"ח ר"פ תולדות קמג, ג ואילך.

ידוסד"ה ויהי בשלח פרעה: תו"א סא, ג ואילך. וראה אוה"ת בשלח ע' שסז.

טוכיתרון האור מהחושך: קהלת ב, יג.

טזונאספו שמה: בראשית כט, ג.

יזלב האבן: יחזקאל יא, יט.

יחיעקב הוא בריח התיכון ומדתו אמת: ראה זח"א קלט, א ועוד. תניא ספי"ג.

יטהתפארת הוא המחבר חו"ג: ראה זח"ג כח, סע"א. ס' מאמרי אדה"ז — ענינים ע' נח ובהנסמן שם.

כיושב אהלים: בראשית כה, כז.

כאכמ"ש בזהר ס"פ תרומה (דקע"ה ע"ב): יושב אהל לא כתיב אלא ישב אהלים תרי דאחיד להאי ואחיד להאי . . דתנינן מאי איש תם כתרגומו שלים, שלים מכלא שלים לתרין סטרין לעתיקא קדישא ולזעיר אפין שלים לחסד עלאה ולגבורה עלאה כו' (נר' דמרמז דזה ב' הענינים דמדתו אמת שהוא הארה מכתר. והיינו להיות כי הת"ת הוא המחבר חו"ג) — ביאור מחסיד בכת"י.

כבויקרא (י"ב ב'): עושה שלום במרומיו דא יעקב דכתיב תתן אמת ליעקב. וכתיב והאמת והשלום אהבו דאמת ושלום קשור דא בדא . . יעקב איהו עביד שלום כמה דאמרן בגין דאחיד להאי ולהאי. ואח"כ מביא מזהר וישלח לאחר הזהר תרומה ויקרא — ביאור מחסיד בכת"י.

כגוישלח (קס"ז ב'): ”פי' יושב אוהלים בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין עילאין ופי' במק"מ שז"א שהוא יעקב הוא בין שני ההי"ן מקבל מן ה' הראשונה ונותן לה' האחרונה" — יהל אור ע' מג.
איש תם יושב אוהלים גבר שלים בגין דאיהו יתיב בתרין משכנין [בניצוצי אורות — בינה ומל'] עלאין ואשלים להאי גיסא ולהאי גיסא. (דמתחיל בענין אוהלי תרין משכנין) וע"ז מביא גם הרבות. — ביאור מחסיד בכת"י.

כדתושב"כ נק' אהלו של שם: ראה אוה"ת תולדות קמה, א.

כהשכל התורה היא שמותיו: לעיל [פינחס] (עו, רע"ב). וש"נ. [כ].

כוזח"א בראשית ד"נ ע"ב: דמבאר איך שיעקב מחבר תושב"כ ותושבע"פ ודו"ק היטב — ביאור מחסיד בכת"י.

כזברבות וישלח פע"ט: לפי שכתוב יעקב איש תם יושב אוהלים לפיכך ויבא יעקב שלם (הרי מקשר ענין יושב אוהלים לויבא יעקב שלם. וזכות הוא לו מה שהי' (?) — ביאור מחסיד בכת"י.

כחבחקתי ס"פ לו במדבר פ"ג: יעקב בחרו הקב"ה שנא' כי יעקב בחר לו כו' אבל לא קירבו אלא הוא קירב א"ע שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים (הרי יושב אהלים באהלי שם דזהו שקירב א"ע.) וגם במד"ר בחקתי מזכיר זה לזכות דאמר שם עד מתי זכות אבות קיימת . . שנאמר ויעקב איש תם — ביאור מחסיד בכת"י.

כטנשא פי"ג: ויעקב איש תם יושב אהלים ואמ' יוכר באהלים, ג"כ ראי' דאהלים הוא אהלי תורה ודו"ק — ביאור מחסיד בכת"י.

לובפ' דברים: התחיל עשו צוח כו' בא וראה מה עשה לו . . ויעקב איש תם יושב אוהלים לא די שצחק לי על שמכרתי בכורתי עתה לקח ברכתי ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

לאוכיון שכן שהוא כולל חו"ג . . ולכן הוא בלבדו גלל האבן: ראה לקו"ש ח"כ ע' 126 הערה 21. שם ע' 408 הערה 175.

לבכי לא יכול לו: בראשית לב, כו.

לגכי שרית: בראשית לב, כט.

לדשפת אמת תכון לעד: משלי יב, יט.

להתתן אמת ליעקב: מיכה ז, כ.

לובאגה"ק סד"ה זורע צדקה שכר אמת: בפי' תתן אמת ליעקב דיש ב' מיני דו"ר הראשונות הן הנולדות מהתבונה והדעת כו' והאחרונות הן הבאות אח"כ מלמעלה בבחי' מתנה כו' ולכן הן הן הנקראים בשם אמת כו' ע"ש" — אוה"ת דרושים לסוכות ע' א'תשצו.

לזבאגה"ק סד"ה זורע צדקות שכר אמת: יש ב' מיני דו"ר הראשונות הן הנולדות מהתבונה כו' והאחרונות הן הבאות אח"כ מלמעלה בבחי' מתנה כו' ודאי אין ערוך כלל בין הראשונות שהן תולדות השכל הנברא לגבי האחרונות שהן מהבורא ית"ש ולכן הן הן הנקראות בשם אמת כי חותמו של הקב"ה אמת שהוא אמת האמיתי, וכל האמת שבנבראים כלא חשיבי קמיה, אך איזה הדרך שיזכה האדם לאמת ה', הנה הוא ע"י שיעורר ר"ר לפני ה' על הניצוץ שבנפשו שהיא מדתו של יעקב מבריח מהקצה אל הקצה כו' דהיינו מרום המעלות עד למטה מטה להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך כו' (א"כ זהו מה שע"י מדתו של יעקב ממשיכים האמת מלמעלה, ולכן הוא דאינו נפסק כו') — ביאור מחסיד בכת"י.

לחע"פ ובשנה הרביעית: לעיל פ' קדושים כט, ד.

לטועמ"ש סד"ה במדבר סיני: לעיל במדבר ג, א שהרחמים של יעקב לעורר רחמים רבים אפי' על עולמות עליונים כו' וכולא קמי' כלא חשיב . . הרחמנות על השבטים, עלמין דאתגליין המקבלים חיותם מבחי' עלמא דאתגלייא הם הנק' מים תחתונים . . ובכל אדם הוא לעורר ר"ר על ניצוץ אלקי שירד ממקום כבודו ממקום גבוה למקום נמוך, ולא בשביל הירידה לבדה שירדה אלא אף גם זאת שנתלבשה בלבוש הגוף החומרי. — ביאור מחסיד בכת"י.

מובד"ה כנשר יעיר: לקמן האזינו עח, א. הרחמים על ניצוץ אלקות והרחמנות אינו על גופו ונה"ב, אלא כמ"ש וישוב אל ה' וירחמהו דהיינו על ניצוץ אלקות שנפל מאיגרא רמה כו' בהתלבשותה בגוף הגשמי בעוה"ז שמחמת זה נמשך אחר חומריות הגוף — ביאור מחסיד בכת"י.

מאימותו ולא בחכ': איוב ד, כא.

מבבזח"ג ר"פ ויקרא: ראה ביאה"ז לאדה"א ר"פ ויקרא. וביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' שיג ואילך.

מגועיין בזח"ג ר"פ ויקרא: ב, א ונתתם לי אות אמת דא אות ו' כו' ואי תימא שאר אתוון לאו אינון אמת, אין, אלא אות דא אקרי אמת ובניצוצי אורות שהוא הת"ת — ביאור מחסיד בכת"י.

מדובפרדס בעה"כ ערך אמת: כל המפרשים הסכימו היות התיבה זו רומז על ת"ת . . זולתי הרמב"ן — ביאור מחסיד בכת"י.

מהע"פ הזהר פ' חיי שרה (דקכ"ג ע"א): ביאוה"ז לאדה"א יב, ד יש להבין למה דוקא הזכיר קוב"ה דאתכליל כו' ולא חו"ב כו' קוב"ה הכוונה על קו וחוט אור א"ס נאצלה מן המאציל והוא מאיר בז"א יותר מבכל הפרצופים. והטעם ידוע לפי שאוא"ס בכל ספי' וספי' וכמ"ש אנת מלגאו כל ספי' ומלבר כו', אמנם מאחר שכל ספי' מיוחדת לעצמה ואין בחכמה אלא חכמה ולא בינה כו' — ביאור מחסיד בכת"י.

מובע"ח שער כ"ב פ"א: בדפוס שקלאוו תק"ס. [לפננו שער כ"ג] צ"ל פ"ה ולא פ"א. [כ].

מזוכמ"ש בע"ח: ”בענין הדעת שאינו במנין ע"ס כי אין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי, אבל הדעת בחי' נשמה בלי כלי". — לעיל בלק עא, ב. וראה ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' סד. אוה"ת משפטים ע' א'קו. וראה גם בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה ואילך בענין הנ"ל.

מחוכמ"ש בע"ח שם שהוא נשמה דז"א: אולי הכוונה לשער כג דכתב שם אבל הדעת הוא בחי' נשמה דז"א ואין אנו מונין אלא מה שיש בו כלי אבל הדעת (הוא) נשמה בלי כלי וכן בכל כללות האצי' עתיק יומין הוא בחי' נשמה לכל האצי' ואין בחי' כלי כלל — ביאור מחסיד בכת"י.

מטע"פ ואלה המשפטים: תו"א פ' משפטים עה, א. וראה אוה"ת פ' משפטים ע' א'קיב.

נונודע שחכמה היא בחי' ראי': ראה סוף תמיד. זח"ב קטז, ב.

נאמשה אמת ותורתו אמת: תנחומא קרח יא. וראה ב"ב עד, א.

נבכי משה מלגאו ויעקב מלבר: ת"ז תי' יג. וע"ל פ' בהר (מד, רע"א) [כ]. ביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' ערה.

נגע"פ את הכבש האחד תעשה בבקר: לעיל פ' פינחס עח, ד: וזהו משה מלגאו ויעקב מלבר . . התעוררו' רחמנו' זו הוא מצד הדעת שהיא השגה בגדולת אוא"ס ב"ה כו' דשם היתה נשמתה כלולה כו' וירדה כו' מטה מטה יעורר ר"ר בלבו מאד מאד כו' והנה המשכת הדעת בנש"י הוא ע"י משה רע"מ כו' ועי"ז נמשך להיות בחי' יעקב בחי' הרחמנות ע"ש.

נדוכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו: ישעי' נח, יא.

נהבד"ה ואלה המשפטים: תו"א פ' משפטים.

נודכולא קמי כלא חשיב: זח"א יא, ב.

נזאין מלך בלא עם: עמה"מ ש' שעשועי המלך רפ"א. ס' החיים פ' הגאולה פ"ב. בחיי וישב לח, ל. פדר"א (פ"ג). [כ]. הנסמן במאמרי אדה"ז — פרשיות לע' תרלא.

נחוע"פ מים רבים: תו"א פ' תולדות.

נטוגבי ענין הלולב ומיניו: סידור בד"ה להבין ענין הלולב. וראה לקמן דרושים לר"ה נז, ד. ראה בביאוה"ז להצ"צ כרך א ע' רעו שמבאר באריכות.

סבדרוש בהמ"ז: בסידור עם דא"ח.

סאונתת מהודך עליו: במדבר כז, כ.

סבבביאור ע"פ מנורת זהב: לעיל פ' בהעלותך לו, א.

סגונעשה אור חוזר: ראה באגה"ק סי' לא בשם כתבי האריז"ל.

סדכתר מלכות: ת"ז בהקדמה (פתח אלי').

סהעטרת תפארת לעמוסי בטן: סנהדרין מב, א (ברכת קידוש לבנה). ראה פי' עמוסי בטן באוה"ת פ' ואתחנן ע' קעה.

סוכמ"ש בזהר ר"פ תזריע: ”כמו עט"ב כי נודע בשערים בעלה דעת כו' אבל עטרה כו'" — אוה"ת פ' ואתחנן ע' קעד.

סזס"פ משפטים (דקכ"ג ע"א) אלא דעת: מאי פומא אלא דעת גניז בפומא דמלכא דמקרי ת"ת ע"ש.

סחבזהר בראשית (די"ג סע"א) בפי' העמוסים מני בטן: העמוסים מני בטן וכמה אידרין כו' בכל גדפא כו' ומנייהו נפקו רוחין לאפרשא לכל אינון גיורין כו' וכלהו עאלין תחות גדפוי דשכינתא ולא יתיר. אבל נשמתא דישראל נפקא מגו גופא דההוא אילנא ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ כו' ואקרון העמוסים מני בטן ולא מגדפין לבר.

סטהעמוסים מני בטן: ישעי' (מו, ג). [כ].

עאם אין בינה אין דעת: אבות ג, יז.

עאכמ"ש במ"א ע"פ לך לך: תו"א ר"פ לך לך.

עבבפ' בשלח ע"פ וירא ישראל: תו"א פ' בשלח סד, א.

עגבחכמה יסד ארץ: משלי ג, יט.

עדבשה"ש הנך יפה רעיתי: א, טו.

עהשנשתבחו האמהות ביפ"ת ויפ"מ: בראשית יב, יא. כד, טז. כט, יז.

עוסד"ה קול דודי: לקמן שה"ש טו, ג. ברבקה נאמר טובת מראה מאד בל"ג ותרד העינה ותמלא כו', שהיתה ג"כ בחי' משפיע כו' שבחי' חכמה כ"ד ספרים הי' ירידה לגבה כו' שלשה הטעימן כו' מעין עוה"ב כו' והנה לעתיד כתי' נקבה תסובב גבר יתעלה בחי' המקבל ויהי' למע' מבחי' דכר המשפיע א"ח טע"ב. ומפני כו' הטעימן כו' הי' אצלם ג"כ בחי' זו ע"ש דאף שודאי האמהות היו בחי' נוק' כו' רק שיש ב' בחי' מלמעלמ"ט היו האבות משפיעים והאמהו' מקבלים. אבל מלמטלמ"ע בבחי' או"ת היו האמהות למע' במדרי' סוף מעשה כו' שיש בסוף מבחי' תחלה ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

עזויאהב יעקב את רחל: בראשית כט, יח.

עחהבה לי בנים: בראשית ל, א.

עטכרחל לפני גוזזי': ישעי' נג, ז.

פורחל עקרה: בראשית כט, לא.

פאכי מלאה הארץ דעה: ישעי' יא, ט.

פבשיהיו שוים בקומתם: חולין ס, ב.

פגשיהיו שוים . . ויהיה בה השפעת הדעת: ראה באוה"ת פ' ואתחנן ע' קעה.

פדבהשמטות דחלק א' סס"י כ"ה: הלשון נעתק באוה"ת נ"ך כרך א ע' קפח ואילך.

פהעל ניסוך המים: באוה"ת נ"ך ע' קפט מציין ע"ז: ”ועיין מענין ניסוך המים בלקו"ת בד"ה ושאבתם מים בששון דרוש השני".

פוובז"ג: — ובזהר גדול — נעתק באוה"ת נ"ך כרך א ע' קפט עם הגהות.

פזעוד נז' במ"ה . . דק"ל . . דס"ח ע"א: — במדרש הנעלם. נעתקו באוה"ת נ"ך כרך א ע' קפט ואילך.
”מסיים כי מלאה הארץ דעה את ה' שאותם המים תמיד מגדילים הידיעה בעולם" — ביאור מחסיד בכת"י.

פחבמדרש הנעלם דק"ל סע"א: וישב יצחק עם באר לחי ראי עם ידיעת החי שהוא חי העולמים לדעת ולהשיג מה שלא השיג בעוה"ז הה"ד כי מלאה הארץ דעה ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

פטודק"מ סע"א: דתנינן ארבע תקופות כו' יעברו הצדיקי' לע"ל. הא' אותו זמן ישגא החכמה בעולם וישיגו השגה מה שלא השיגו בזה העולם כו' השגת הצדיקי' לע"ל יותר ממלאכי השרת דכתי' כמים לים מכסים ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

צובזהר פ' ויקרא דכ"ג ע"א: אמר ר' יהודה זמין קוב"ה לגלאה רזין עמיקין דאורייתא בזמנא דמלכא משיחא בגין דמלאה הארץ כו' — ביאור מחסיד בכת"י.

צאיתרו דס"ח ע"א: ארים ידוי על רישי' ר' אבא ובכה א' נהירו דאורייתא סלקא השתא עד רום רקיע דכרסייא עילאה לבתר דיסתלק מר מעלמא מאן ינהיר נהירו דאורייתא ווי לעלמא דישתאר יתום מינך אבל מילין דמר יתנהירו בעלמא עד דייתי מלכא משיחא וכדין כתי' ומלאה הארץ דעה את ה'. ע"ש — ביאור מחסיד בכת"י.

צבובזמן בית ראשון שהיתה שכינה בין שני בדי ארון: ב"ר ד, ג. ה, ו.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org