מראי מקומות הערות וציונים, תזריע, דף כ״ב

אבד"ה והיה מדי חדש בחדשו: לקו"ת ברכה צז, ג בענין ומדי שבת בשבתו. (כן מצויין באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז).

בובד"ה ששת ימים תאכל מצות: לעיל ד, ד.

גובכל נפש צ"ל: באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז מציין כאן לקיצור סעי' ב.

דבד"ה ולא אבה: לקו"ת תצא לח, ג.

הבד"ה ענין ק"ש בפ' ואתחנן: לקו"ת ואתחנן יב, א.

ובד"ה הוי' לי בעוזרי: לקו"ת שמע"צ פח, ג. וסה"מ תקס"ד ע' רלא.

זכל האזרח בישראל: ראה הגה"ה באוה"ת ויקרא-ד ע' א'מז בפי' אזרח ע"ש.

חסד"ה ת"ר נר חנוכה: תו"א לד, ג. ”ולהעיר מלקו"ת [כאן] כב, א שמציין לסד"ה נר חנוכה בענין שמונה נסיכי אדם. וכן בתו"א דס"ה ת"ר נ"ח (לד, ג): ועמ"ש ע"פ למנצח על השמינית, שמקשר ענין ח' נרות חנוכה עם כנור של ח' נימין" — לקו"ש ח"כ ע' 346.

טוזהו שאמרו בירושלמי: ספ"ג דנדרים. באוה"ת נ"ך כרך א ע' רעו מציין לכאן.

יבזח"ב יתרו ס"ח א' שהן בחי' משה ויוסף: ראה לקמן פ' חקת נח, א. ובאוה"ת שה"ש ע' תרפט ”שהן בחי' וי"ו תרין ווי"ן כחדא והיינו מ"ש ויקח משה את עצמות יוסף עמו". ובאוה"ת במדבר ע' יז.

יאונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

יבכונן שמים בתבונה: משלי ג, יט.

יגויניחהו בג"ע לעבדה: בראשית ב, טו.

ידזו רמ"ח מ"ע: ראה זח"ב קסה, ב.

טוע"פ מאמר הזח"ג: ביאה"ז לאדה"א פ, ג. ואילך.

טזונוצר ונקה: שמות לד, ז.

יזועמדו רגליו: זכרי' יד, ד.

יחנצח ומצח הכל אחד: עי' זח"ג קלו, ב. רחג, א [כ].

יטשתוק כך עלה במחשבה: מנחות כט, ב.

כוהי' ה' לי לאלקים: בראשית כח, כא.

כאשבחי' א"ק רעוא דכל רעוין גבוה מהשבת: ראה לקמן מד, ג דשם מבאר דעליית שבת הוא אפילו בא"ק.

כבבת"א פ' לך לך: יב, א.

כגבד"ה והבדילה הפרוכת: תו"א יב, ג.

כדאדם כי יהי' בעור בשרו: הערות והגהות באוה"ת ויקרא-א ע' רנב. וראה שם ע' תקטז. תקלא. נתבאר בשיחת ש"פ תזריע תנש"א כרך-ב ע' 492 ואילך.

כהאדם כי יהי' בעור בשרו: ויקרא יג, ב.

כואדם . . שלימו דכולא: ראה ספרי הערכים-חב"ד כרך-א ע' קכד. וש"נ.

כזמשה האיש: שמות לב, א.

כחאיש האלקים: דברים לג, א. תהלים צ, א.

כטכמ"ש בזהר פ' תזריע דמ"ח ע"א: ראה אוה"ת ויקרא-ד ע' א'מט.

לוע' ר"פ משפטים דצ"ד סע"ב: בזהר ח"ב ”אדם גבוה מאיש . . משמע שיש לו נשמה דאצי' ולמעלה מבחי' ויפח באפיו נשמת חיים" — אוה"ת ויקרא-א ע' רנב. ובאוה"ת נ"ך-א ע' שפ מעתיק מהזהר ”זכה יתיר כו' דאיהו אדם בארח דאצילות כו' וזהו אדם אחד מאלף מצאתי. וע' מזה בלקו"ת פ' תזריע".

לאובמדרש ויקרא רבה ר"פ ב': ”ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא יוצאים מהם מאה למשנה יוצאים מהם עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד להוראה הה"ד אדם אחד מאלף מצאתי כו' עכ"ל" — יהל אור ע' שכא. ראה אוה"ת אוה"ת נ"ך-א ע' שעט-פ ושם ”י"ל כי הנה אדם אחד מאלף מצאתי זהו שנשמתו מאצי'". ושם ע' תט ”דקאי על משה".

לבובקהלת ע"פ אדם אחד מאלף מצאתי: ז, כח ”כהדא דתנן במנחות פרק כל קרבנות הצבור אלפא ליין, ור"ל דכמ"כ אחד מאלף היינו היותר חשוב ומשובח כו'".

לגיכול להיות עדיין בעור בשרו: נתבאר בשיחת ש"פ תו"מ תנש"א (סה"ש תנש"א ח"ב).

לדמפני שאינו מצויין כלל: צ"ע אם הכוונה רק מפני זה (כי דינם שנוהגים גם שלא בזמן הבית (רמב"ם הל' טו"צ פי"א ה"ו)) — ואין כל מניעות, כהן מיוחס וכו'. וראה תו"ש (שמות מילואים סח"י) הדעות אם נגעים נוהגין בזה"ז והטעמים. — לקו"ש חכ"ב ע' 75 הערה 53.

להכמ"ש הרמב"ם: הל' טו"צ טז, י. ראה בלקו"ש חכ"ב ע' 72 הערה 36. שם ע' 65 הערה 9.

לונגעים דברים גבוהים: נתבאר בלקו"ש לפ' זו תנש"א סעיף ג. ובשיחת ש"פ תזריע תנש"א סעיף ד.

לזשאינו נק' טמא עד שיקראנו הכהן טמא: נגעים רפ"ג. רמב"ם הל' טומאת צרעת פ"ב ה"ב. וראה תו"כ ורש"י פרשתינו יג, ב. תו"כ ר"פ מצורע.

לחאורות עליונים: ”להעיר ש”נגע" אותיות ”ענג" (זהר ח"א כו, ריש ע"ב. ח"ב סה, ב. ח"ג רעג, א ועוד). ועפ"ז י"ל שה”אורות עליונים" ד”נגעים" קאי על בחי' ”עונג העליון" — שיחת ש"פ תו"מ תנש"א (סה"ש תנש"א ח"ב) הערה 34. ושם בהשיחה מבאר בארוכה ב' ענינים הא' שהנגעים הם רק פסולת שעדיין לא נתברר, והב' שהם דברים גבוהים אורות עליונים, שלכאורה הם ענינים הפכיים, וביאר שם שייכותם ושתלויים זה בזה. ע"ש.

לטכדאיתא בע"ח: ש' לאה ורחל פ"ז [כ]. וראה לקמן כד, ג.

מועיין הרמ"ז . . והבן ענין גדול: ראה לקמן כד, א שמעתיק לשון הרמ"ז.

מאוהובא אל אהרן הכהן: ויקרא יג, ב.

מבשנתעלים ע"י הכהן . . כשאמר טהור: ”זאת אומרת שעצם החפצא ד”נגע" (קודם קריאת שם טמא ע"י הכהן) אינו ענין של טומאה, אלא אדרבה ענין של קדושה" בלקו"ש שם.

מגחסד עילאה דרועא ימינא: ת"ז בהקדמה.

מדבגמרא דב"מ . . קא מפלגי: מאמר זה נאמר בשנת תקס"ט, ראה הערת כ"ק אדמו"ר לעיל בהערות וציונים יט, א וברשימת המאמרים שבסו"ס תקס"ט ע' שמא.
הנחה אחרת של המאמר והגהות אחרות באוה"ת תזריע-ב ע' תקכז וע' תקלא. וראה שם כרך-ג ע' תתטו. כרך-ד ע' א'נב.
לכללות מאמר זה ראה סהמ"צ להצ"צ מצות טומאת המצורע שמיוסד על מאמר זה. במאמרי אדהמ"צ ויקרא-ב ע' תמג וע' תנו בארוכה מתחיל להבין ההוא עובדא דרבה בר נחמני. סה"מ תרל"ה-א ע' רכ ואילך. לקו"ש חי"ב ע' 64 ואילך. חכ"ז ע' 120 ואילך.
באוה"ת נשא ע' רסג, סידור ע' קפב, יהל אור ע' תקנד, ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' קסח מציין למאמר זה בשם ”בדרוש בהרת".

מהפרק הפועלים: דף פו, א.

מוענין התנאים ואמוראים שאנו רואים את המופתים העצומים: באוה"ת ויקרא-ד ע' א'נב מציין לתו"א מט, ב ”אך להיות נמשך חכמה עילאה . . הוא ע"י התנאים בעלי המשנה". וראה גם אוה"ת ויקרא-ב ע' תקלא. כרך-ג ע' תתיז. שה"ש-ב ע' תפא. להעיר ממאמרי אדהאמ"צ ויקרא-ב ע' תמג ושם נוסף ”יותר מן הנביאים".
בענין המופתים העצומים, ראה ד"ה פדה בשלום תשכ"ו סעיף ד (סה"מ מלוקט ו' ע' מה).

מזברפב"י פ"ק דחולין: ז, א. ונתבאר בד"ה פדה בשלום תשכ"ו הנ"ל שהוא שינוי וחידוש גם לגבי שרשו ומקורו דהנהר.

מחזוטרא דבכו מחי' מתים: ע"ז י, ב.

מטוזכו לכ"ז ע"י עסק תורתם: במאמרי אדה"א ויקרא-ב ע' תנז מבאר ”כי בחי' מס"נ שלהם על שקידת התורה לא הי' כמוהו עדיין" ע"ש.

ננתבאר בד"ה פדה בשלום תשכ"ו (סה"מ מלוקט-ו ע' מז): ”שע"י עסק התורה שלהם נעשה שינוי וחידוש בהעולם [חידוש אמיתי שלא הי' גם בשורש ומקור העולם]". ובהערה 22 שם ”כמובן ממ"ש בלקו"ת שם (כג, א) דזה שע"י התורה עשו מופתים הוא לפי שהגילוי שנמשך ע"י התורה הוא מלמעלה מהשתלשלות".

נאשם הקב"ה . . הבורא ית': ע' שה"ש ד"ה ששים המה מלכות הב' רפ"ג (מ, ג) [כ]. בארוכה בדרך מצותיך קב, ב. אוה"ת פנחס ע' א'רי. וראה גם בסה"מ תרל"ד ע' צז ואילך.

נבקדוש הוא בחי' כתר: באוה"ת ויקרא-ג ע' א'נג כ' ”וז"ל הפרדס קדוש הוא בכתר ובתפארת וביסוד, ה' ודברי הפרדס לכאורה מקורם מהזוהר פ' אמור" ע"ש.

נגוכנודע מענין קדוש יהיה . . גבי נזיר: ראה אוה"ת ויקרא-א ע' קט.

נדקדש יהי' גדל פרע: במדבר ו, ה.

נהברבות פ' בלק: כ, טז.

נוכי הוא מקו האמצעי: ראה אגה"ק סי' יב, ובליקוט פי' שם.

נזמת"ת דאימא נעשה כתר לז"א: ע' ע"ח ש' מוחין דצלם רפ"ה ורפ"ז. ובש' דרושי הצלם דרוש ה — עט, ד. ובריש ש' מיעוט הירח פ"א. על"ק שה"ש מז, ג. [כ].

נחומת"ת דז"א נעשה כתר לנוק': שם [ע"ח] ש' א"א ספ"ז. [כ].

נטבביאור ע"פ הראיני את מראיך: אולי הכוונה ללקו"ת שה"ש כ, ד.

סוברוך . . חכמה: ראה ג"כ סה"מ תקס"ה ע' קסה ובהנסמן לשם.

סאחכמה . . וראשית הגילוי: ראה זח"א לא, ב ת"ז רת"ל.

סבקדוש הוא בחי' סוכ"ע וברוך הוא בחי' ממכ"ע: ראה לקו"ת שה"ש כא, ב. דרך מצותיך מז, א. קב, ב. אוה"ת פנחס ע' א'ריא.

סגוהנה בתיבת ברוך: מכאן נמצא גם באוה"ת סידור ע' קפב.

סדוהמלך שלמה ברוך: מלכים-א ב, מה.

סהע"פ לבבתני אחותי כלה: לקו"ת שה"ש כח, ד.

סווכמ"ש בפע"ח: שער הברכות פ"א-ב.

סזוכ"מ בזהר ר"פ ויגש דר"ה ע"ב: ”שלכן נברא העולם בבית שיש בו סימן ברכה ולא נברא באלף בגין דלא למיהב דוכתא לסט"א דאקרי ארור" — ביאה"ז להצ"צ-א ע' תקעב ע"ש שלכאורה אינו מובן הלא האלף בכתר והב' בחכמה א"כ איך ארור יש לו יניקה ע"ש.

סחועיין במא"א אות ב' סל"ט: מובא באוה"ת בראשית-ג דף תקנא, ב עם הגהות.

סטסל"ה: וז"ל ברכה מצד אימא עילאה בריכה העליונה (ע' בסידור בדרוש ברכת הזימון. ובזהר ס"פ בא דמ"ב ע"ב מענין מקור מעין ים) ששם מימי החכמה נאספים לתוכה (ועיין זח"ב ס"פ בשלח דס"ג ע"ב כד ע"ק סדכ"ס בעי לברכא כו' אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה) המברכת למ' בריכה התחתונה כו' עכ"ל. אוה"ת בראשית כרך-ג דף תקנא, ב. מובא גם באוה"ת שמות ע' פג.

ער"ת ברוך: ת"ז ת"ע (קב, ב). [כ].

עאכמ"ש בפרדס ערך ברוך: בשער ערה"כ.

עבוז"ש בזהר איהו ברוך ואיהי ברכה: ח"ג רסד, ב [כ]. זח"ב קסב, א. וראה באוה"ת שמות ע' פג שהעיר מזח"ב סג, ב דשם ”מבואר דבבינה מאיר הברכות מבחי' עתיקא כו'" ע"ש.

עגמלכותך מלכות כל עולמים: תהלים קמה, יג.

עדהמקיף מצחצח חצי הכלי מבחוץ: ע' ע"ח ריש ש' הכללים וסוף ש' השתל' י"ס. ובש' עקודים רפ"ב. וע' ש' עתיק רפ"ד. וע' תו"א מג"א בי' יביאו לבוש מלכות ושם בהוספות פ' ויקהל בי' ע"פ קחו מאתכם תרומה סי' ב'. [כ].

עהוהחכמה מאין תמצא: איוב כח, יב.

עושהוא רק בחי' אור וזיו מהמאציל עצמו: ראה לקו"ש ח"ז ע' 309 בכפל הלשון אור וזיו.

עזמודים אנחנו לך: דברי הימים-א כט, יג.

עחבביאור ע"פ אתה הצבת: בסידור שער ל"ג בעומר שה, ד ואילך. באוה"ת נ"ך כרך-ב בתלים עה"פ.

עטובד"ה יהודה אתה: תו"א מה, א.

פסד"ה את שבתותי תשמרו: לקמן בהר מג, א.

פאבד"ה להבין ענין הברכות: תו"א ו, א.

פבודמות על ראשי החי': יחזקאל א, כב. רקיע זו הוא רקיע תמינאה שאינו בחשבון הז' רקיעים כו' כמ"ש בזהר פ' לך דפ"ה סע"ב ושם שהוא למעלה מז' רקיעים — סה"מ תרל"ה-א ע' רכד. וראה אוה"ת ויקרא-ב ע' תקלב.

פגבזהר פ' ויקהל דרי"ג סע"א: נתבאר במאמרי אדה"א ויקרא-ב ע' תסט ואילך.

פדע"פ הנותן שלג כצמר: ראה סידור סג, ד. סה"מ תקס"ז ע' קכט ואילך.

פהוהטעם שנק' הבינה רקיע: ראה בביאה"ז להצ"צ-ב ע' תרמא במה שכתוב שם דכה"כ הוא בינה.

פוע"פ הללוהו ברקיע עוזו: סידור ע, א. ראה אוה"ת בראשית כרך ב שח, א ואילך. חייב אדם לברך — תרל"ח פרק כב. וראה גם לקמן שה"ש ד, ד.

פזענין ג' בחי' אור מים רקיע שהם ג' בחי' כח"ב: מובא באוה"ת נ"ך-א ומבאר ”ושם פ"ב [= הכוונה לכאן] דענין אמר ר"ת אור מים רקיע הוא כח"ב ובינה נק' רקיע היא מקור ג"ע העליון הנק' מתיבתא דרקיע ושם ענין קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא כי המתיבתא משיגים ע"פ מה שנשפע להם מהבינה הנק' רקיע, אבל קודב"ה הוא בחי' כתר הנק' קדוש וחכמה הנק' ברוך שלמעלה מבחי' בינה" ע"ש.
בענין אור מים רקיע, ראה ביאוה"ז להצ"צ ע' תכב. סה"מ תרמ"ד ע' קצו. ובד"ה ואתה תצוה תרע"ה (בהמשך תרע"ב כרך ב ע' תתצ).

פחבד"ה ביום השמיני שלח: לקו"ת שמע"צ פז, ב.

פטבינה מקננא בכורסיא: ת"ז ת"ו כג, א. וע' ע"ח ש' ס' אבי"ע ספ"ג. [כ].

צונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.

צאבביאור ע"פ וידבר כו' אנכי: לקמן במדבר יז, א.

צבובד"ה ראה אנכי נותן: לקו"ת ראה יח, א ”ומבואר שם שזהו בחי' חכמה כח מה שלמעלה מההבנה וההשגה כו'" — אוה"ת נ"ך-א ע' תרצט.

צגשיהיו נהנין מזיו השכינה: ברכות יז, א.

צדבד"ה לך לך: תו"א יא, א.

צהדרכי' דרכי נועם: משלי ג, יז.

צובד"ה ראו: לקו"ת בשלח א, א.

צזור"י הי' מצלי מתלתין יום: ראה ר"ה לה, א. בדרך מצותיך קג, א מוסיף ”וכן רחב"א הוה מהדר תלמודי' כל תלתין יום כדאיתא פ"ו דברכות (לח, ב)".

צחענין התורה והתפלה: נתבאר בסה"מ תרל"ה-א ע' רכז ואילך.

צטלגדולתו אין חקר: תהלים קמה, ג.

Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org