תקנ

ישבח מעשיך כי מעשה הוא המלכות ומדור לדור משפיעים כי זה כוונת שבח בכל מקום עכ"ל. ואפ"ל כי דורות הראשונים היו מקבלים מהבינה ולכן האריכו ימים ודורות האחרונים מקבלים מהמל' שמקבלת מז"א כו'. ומ"מ דור לדור ישבח כו'. שוב ראיתי בפרד"ס ערך דור כ' אמנם יש מי שפי' דור בינה בסוד כי יובל היא דרור לכל יושביה כי היא מקום החירות. ודור שני המל' בסוד שני ההי"ן כי שתיהן שוות עכ"ל. וזהו ג"כ ענין לדור ודור המליכו לאל. כי להיות גילוי מלכותו ית' מתחלה הוא בבינה שנק' מלך עילאה ואח"כ במל' שהוא מקור דבי"ע. ועיין בזהר ר"פ יתרו דס"ז ע"ב. ובספר שו"ס ראיתי בפירוש לדור ודור נגיד גדלך. לדור ודור הם תפארת ומל'. נגיד ונמשיך גדלך. וי"ל דשייך זה לפי שאחר פסוק גדול ה' אמר דור לדור ישבח כו' היינו ענין לדור ודור נגיד גדלך. והיינו כי ז"א הנק' תפארת הוא סוף עולמות הא"ס כנודע בפי' כרוב אחד מקצה מזה. וזהו דור האחד. ודור השני זהו מל' שהיא מקור הנבראים דבי"ע. וזהו דור לדור ישבח מעשיך. וכן לדור ודור נגיד גדלך. והנה ענין ישבח מעשיך י"ל ע"ד מארז"ל פ"ד דמגלה דכ"ז בית שמגדלין בו תפלה דר"ל שעי"ז ממשיכים בחי' רחמים גדולים. וגבורותיך יגידו בזח"א ויחי דרמ"ט ע"א חילק בין וגבורותיך יגידו ובין וגבורתך ידברו. דגבורותיך היא גבורה תתאה היינו מבחי' מלכות ובבחי' זו ידברו שיש להם השגה בהם. אבל וגבורותיך זהו ענין גבורות הוי' שעז"נ מי ימלל גבורות הוי' אינן באים בדבור כי הם גבורות שבעלמא דאתכסייא בחינת מחשבה ואינן מתגלים בדבור שהוא עלמא דאתגליא לכך אינן מושגים כ"א בבחי' הגדה. וענין הגדה פי' שם דף רל"ד ע"ב שמורה על יחוד העליון של גימ"ל ודל"ת ע"ד גומל דלים והיינו ע"י היו"ד המתמצע ביניהם כו' ע"ש:

קיצור. דור לדור הם כל ההשתלשלות דאבי"ע ע"ד דארי דארי. א"נ בינה ומל'. שמהם נמשכים נשמות הנק' אחים ורעים נשמות דאצילות ונשמות הנק' בנים או עבדים נשמות דבי"ע. כי הם שכינתא עילאה ושכינתא תתאה. והם ג"כ ג"ע עליון ותחתון. ישבח מעשיך בחי' מל' כי עשיה היא לעילא:

וגבורותיך יגידו. ויש בחי' וגבורותך ידברו. ובספר הבהיר פי' שכשישראל עושין רש"מ נמשכים נשמות חדשות ממקור העליון וכשאין עושין רש"מ נמשכים מבחי' ודור בא שכבר בא. בז"ג בראשית עמוד פ"ח. וגם עד"ז י"ל פי' דור לדור ישבח מעשיך שבחי' נשמות העליונות העושין רש"מ להם מתגלה רוח הקודש והם ישבחו מעשיך לדור שכבר בא כו':

ה הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה. הבחיי ס"פ מטות גבי עטרות ודיבון ויעזר. כ' ודיבון הוא הנהר היוצא מעדן שאינו פוסק לשון הכה צורה ויזובו מים ויש בו רמז שבעים ושתים שמות. ודיבן כתיב והוא גימט' ע"ב. ויעזר הוא ההוד שכן כתיב עזרנו אלקי ישענו על דבר כבוד שמך. וכתיב הדר כבוד כהודך והוא שוק שמאל ולכך יצטרך האדם עזר ממנו עכ"ל. וא"כ הוא מלמטה למעלה עטרת היא מל'. ודיבן הוא יסוד שנק' נהר היוצא מעדן. ויעזר הוד ונמרה נצח כו'. כן פי' שם בספר שבסוף ספר בחיי בפ' מטות. ולכן אמר דוד הדר כבוד הודך כו' אשיחה. כי איהו בנצח ואיהי בהוד. כי השפע הבאה מלמעלה היא נמשכה ע"י הנצח כמ"ש בד"ה למנצח על השמינית שגם השבעה עליונות שלמעלה מנה"י נמשכים ומתגלים ע"י הנצח וכמשנ"ת ע"פ צדקת פרזונו בישראל בענין והנצח זו ירושלים יעו"ש. ואיהי בהוד. כמבואר בדרוש ל"ג בעומר ההפרש בין ברכה להודאה. שבחי' ברוך זהו הגילוי ששרשו מחכמה עילאה. ונצח הוא ענף החכמה וממשיך ברכה הנ"ל מלמעלה למטה. והמקבל הוא בבחי' הודאה שמודה על זה כמ"ש בד"ה וכד אנת תסלק מינייהו אשתארו כולהו שמהן כו'. אך

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org