סג

הוא ביום שהוא ז"א. וברוך מבואר שם ששרשו מחכמה ובמל' ע"ד והמלך שלמה ברוך לכן זהו בלילה שהוא מל'. ובזח"ג פ' בלק דק"צ ע"ב ע"פ ברכו ה' מלאכיו משמע הקדושה היא הבאה מאור אבא שנק' קדש. כנודע מענין שבת שנק' קדש שבו מאיר מוחין דאבא. והברכה עיקרה ממוחין דאימא. כן נת' בבה"ז שם. וההפרש שבין מוחין דאבא ומוחין דאימא יובן ע"ד שנתבאר בלק"ת בד"ה מצה זו כו'. וע' בפרדס ערך ברוך וערך קדוש וערך טהרה. וגם עפ"ז יובן ענין דביום אומרים קדוש ובלילה ברוך. כי באצילות מאיר אור אבא וזהו מדת יום ולילה בחי' בריאה שההיכלות דבריאה נק' לילות ובינה מקננא בבריאה כו'. גם גבי קדוש כתיב הוי' קק"ק הוי' צבאות וגבי ברוך נזק כבוד ברוך כבוד הוי'. הוי' היינו ז"א כבוד הי' זהו מל' גם י"ל כי יום שהוא מצד עצמו אצילות א"כ כשצריך להמשיך בו תוספת אור ה"ז מבחי' שלמעלה מאצילות וזהו ענין קדוש שהוא בחי' כתר המחבר אוא"ס עם האצילות אבל לילה שהוא בבריאה א"כ להמשיך שם תוספת אור היינו מאצילות וזהו"ע ברוך כו'. ועפ"ז י"ל יום ליום יביע אומר היינו ההמשכה הבאה ממוחין דאבא שהוא מעין הנובע מאא"ס והחכמה מאין תמצא והיא בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות ונק' אמר כנ"ל או ע"ד את ה' האמרת היום חטיבה א' כו'. או אמר אור מים רקיע כמ"ש במא"א א' סעי' ס"א. ולילה ללילה יחוה דעת. כי הנה הדעת אינו בחי' ראיה ממש כמו החכמה שנק' ראיה. אלא הדעת הוא הרגשה והוא אחוריים של בחי' ראיה כמ"ש בלק"ת ע"פ וידעת היום בפ' ואתחנן בדרוש הראשון ובהביאורים יעו"ש. וזהו הנמשך ממוחין דאימא. כי אם אין בינה אין דעת וחכמה נק' ראיה ובינה נק' שמיעה. ולכן ולילה ללילה השפע בבי"ע יחוה דעת שיהי' בבחי' וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים. אף שלא יוכל להיות בבחי' ראיה ממש עכ"פ יחוה דעת ממש. ועי"ז לע"ל עין בעין יראו כו'. והנה ברבות פ' לך פמ"ד דמ"ח ע"ב עשרה לשונות נק' נבואה חזון הטפה דבור אמירה כו' ע"ש. א"כ י"ל יום ליום יביע אמר היינו נבואה. אשר נבואה הוא בחי' ראיה ממש כמ"ש ואראה את ה'. וירא אליו ה'. ולכן היא באה ממדת יום שהוא אצילות. אבל לילה ללילה הינו אחר חורבן בהמ"ק שנק' לילה פסקה הנבואה ואעפ"כ יחוה דעת שנמשך מלמעלה בחי' דעת בנש"י כו':

(ו) עמ"ש ע"פ להגיד בבקש חסדך ואמונתך בלילות שארז"ל ספ"ק דברכות כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו כו' דביום הוא בחי' אמת ובלילה בחי' אמונה. וגם נת' דבלילה שולט עה"ד וחוה חטאה בעה"ד אך ע"י תשבע"פ הוא בירור עץ הדעת כמ"ש באג"ה סי' כ"ח בד"ה והמשכילים יזהירו ובלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו. ולכן לילה ללילה יחוה דעת. היינו דעת הקדוש ע"י בירור עה"ד. ועמ"ש בלק"ת פ' ראה בד"ה אחרי הוי' אלקיכם תלכו בפי' כי מנסה כו' לדעת כו'. ולכן יובן שע"י לילה והסתר נמשך גילוי הדעת:

בדרוש פ' קרח תקס"ו פי' כי העלאת מ"ן העולה מהמעשים של יום זה הם גורמים המשכה חדשה ביום שלאחריו. ועד"ז יש לפרש יום ליום יביע אמר. וזהו פי' הת"י יומא ליומא מוסיף ומביע מימרא. וזהו מחמת כי ימים יוצרו ולו אחד להמשיך בהימים בחי' אחד ע"כ ע"י המשכה זו הוא העלאה ליום שלאחיו להיות יביע אמר ועמ"ש לקמן תלים ס"ח כ' ע"פ ברוך ה' יום יום וע"ש סעי' ז' ועמ"ש בסידור ד"ה ולא יקרא עוד שמך אברם בענין שצריך לעשות ימי החול שיהי' החול ע"ד חולין שנעשה על טהרת הקדש ולכן ע"י שעושה יום א' היום חול ע"ד על טהרת הקדש נמשך ג"כ מלמעלה תוספת אור בשפע יום השני ע"ד כימי השמים על הארץ ע' זהר ויצא דף ק"נ ע"א:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org