מב

בנשך כו'. הענין י"ל דהנה ברבות שם מבואר דנשך הוא ענין הנחש וז"ל לא תנשוך את העני כשם שנשך הנחש את האדם ועקרו לו ולתולדותיו כו'. והענין כי פי' נשך ותרבית. היינו שנושך את הלוה ועי"ז מתרבה ממונו. לכן א"א לנשך בלא תרבית. והענין בענין הנחש שבערמימותו גרם אמלאה החרבה שנתמלאה צור מחורבנו של ירושלים היינו ט"ס דמל' שנתלבשו בק"נ כמ"ש בע"ח שער מ"ח א"כ זהו הנשך שנשך לקדושה והחסיר והמעיט אורה. בחי' בחוסר כל. ורבית שנתרבה עי"ז ק"נ. ע"ד ושפחה כי תירש גבירתה כו'. וע' בס' טו"ב ה' פסח שבבריאת העולם היו הקליפות בשפל המצב. למטה מעולם העשי' וע"י חטא עה"ד עלתה הקליפה בעולמות בי"ע. רק באצילות לא יגורך רע. ומצות ביעור חמץ הוא לבער הקליפה מבי"ע ושהי' בשפל המצב כמו קודם החטא כו' כי בפסח יוכל להיות בחי' זו. ובדיקה וביעור זה הוא לאור הנר דוקא כי נר מצוה כו' וכתיב כי אתה נרי הוי' כו'. ועד"ז איסור נשך שעי"ז ח"ו מעורר כח הנחש שנשך כו' ועמ"ש מזה בפ' משפטים ע"פ אם כסף תלוה כו' לא תשימון עליו נשך. אך מה שהוא בהלואה דוקא אם כסף תלוה כו' זהו ההשפעה מן העשיר שהוא ת"ת להעני סיהרא ל"ל מג"כ. ולכן מלוה ה' חונן דל. ע"כ בזה דוקא איסור הנשך שלא יינק הנחש כו' וימשיך החסד לק"נ כו'. אמנם לעכומ"ז הותר הנשך שיהי' בהיפוך שתתמלא מל' דאצילות מחורבנם של ג"ק כו'. וזהו יהי דן נחש כו' הנושך עקבי סוס. ומכ"ז יובן ענין כספו לא נתן בנשך שאז ממשיך החסד עליון חסד של אמת בחי' ורב חסד. ועי"ז מי ישכון באהלך כו' עושה אלה לא ימוט. כי בחסד עליון נאמר המלך בוטח בה' ובחסד עליון בל ימוט. וזהו ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא. פי' י'ח אחותו הוא בחי' ותתצב אחותו מרחוק. וכתיב מי יתנך כאח לי שתהי' כנס"י במדרגה גבוה בחי' אחים ורעים כו'. וגם יהיו ב' המעלות דבחי' אחותו ע"ד תרין ריעין דלא מתפרשין כמו או"א. וגם ההמשכה הפנימית כי יקח איש כו' כמ"ש וגם אמנה אחותי כו' ותהי כו' כמ"ש בבה"ז וירא. וכ"ז חסד הוא בחי' ורב חסד. ועז"נ וארשתיך לי לעולם. דלית שמאלה בהאי עתיקא. כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ וארשתיך לי בסוף הביאור. וכ"ז נמשך ע"י כספו לא נתן בנשך שזהו חסד של אמת. ועוד שעי"ז דוחה הנחש שהוא נרגן מפריד אלוף שעשה פירוד בין ו"ה ובפשעם שולחה כו' וע"י קיום מל"ת כספו לא נתן בנשך דוחה הנחש ואזי לא יהי' פירוד כו' ויהי' בבחי' תרין ריעין כו' ומדה כנגד מדה עושה אלה לא ימוט לעולם. וזהו שאומרים בעל חטא על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית, דר"ל מה שגרם בעונות בחי' אמלאה החרבה כו'. ועמ"ש לקמן סעי' ט' דכספו לא נתן בנשך קאי על הקב"ה והיינו כי אף שארז"ל ע"פ נתו עוז לאלקים כשישראל עושין רצונו של מקום מוסיפים כח. ולהיפך צור ילדך תשי זהו שייך הכל בע"ס דאצילות. אבל בעצמותו ית' אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אנת הוא שלימותא דכולהו. ולכן משם נמשך רק ע"י כי חפץ חסד הוא. וזהו"ע אוצר מתנת חנם כי יש בחי' שאין מגיע אתעדל"ת כלל. אך עוד נראה כי גם באצילות ששם מגיע אתעדל"ת. ונק' ישועתי ממש כמ"ש במד"ר פ' משפטים ס"פ למ"ד ע"פ כי קרובה ישועתי לבא ישועתם אינו אומר כו' ע"ש. אין זה תרבית כיון שאינו נשך כי ישועתו כביכול זהו ישועתנו וע"י תוספת האור באצילות נמשך גילוי ותוספת האור למטה א"כ אין כאן נשך כ"א להפך וא"א לרבית בלא נשך. לכן לא שייך נשך ותרבית כ"א כשירבה החיות בק"נ וג"ק כו' שאז הוא ג"כ נשך ממש כנ"ל. משא"כ בחי' זו שמוסיף האור באצילות אין זה תרבית כ"א זהו ע"ד אריסות כמו שנקרא אדה"ר אריסו ע"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כמ"ש לקמן בד"ה השמים מספרים. עכ"פ ע"י כספו לא נתן בנשך שהמכוון שאינו גורם בחי' חורבן הקדושה עי"ז מדה כנגד מדה יגור באהלך שהוא ענין אהל הקדושה ולע"ל יהי' אהל בל יצען כו' ועמ"ש מזה בלק"ת סד"ה שובה ישראל עד דרוש השני:

קיצור מ"ש במד"ר שע"י כספו לא נתן בנשך עי"ז יגור באהלך כי הנשך זהו"ע הנחש שנושך והמעיט אור של זו"נ דאצילות וריבה עי"ז התוקף בסט"א. זהו"ע נשך ותרבית. ולכן מצות ביעור חמץ. וע"י אם כסף תלוה בלא נשך ממשיך חסד עליון בחי' ימין. חסד הוא המחבר ו"ה היפך ונרגן מפריד לכן עי"ז מכ"מ יגור באהלך. ומזה יובן ענין על חטא דנשך ובמרבית שאומר אף מי שאינו מלוה כלל דהמכוון מה שגורם אמלאה החרבה. ע"כ צריך תשובה על זה:

(ה) ילקוט פ' דברים רמז תת"א בד"ה ראה נתתי לפניכם דרנ"ט ע"ג ע"פ והנכם היום. ז' כתות בג"ע זו למעלה מזו כו'. רביעית ה' מי יגור באהלך חמישית מי ישכון בהר קדשת וע' במדרש תלים ססי' י"א מבואר בראשונה היא המעלה העליונה שיושבת לפני הקב"ה ממש ועז"נ ישבו ישרים את פניך והכת שניה אשרי יושבי ביתך כו'. חמישית ה' מי יגור באהלך. ששית מי ישכון בהר קדשך:

(ו) בפ' תצא דרצ"ח סע"ג. תחלת רמז תתקל"ח בשם הספרי. רבי אומר הרי הוא אומר ה' מי יגור באהלך כו' ובמ"א הוא אמרו ואיש כי יהי' צדיק ועשה משפט וצדקה. ובסוף הענין הוא אומר חיה יחיה וכי מה עשה זה אלא כל היושב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה עכ"ל. ופי' הזר"ע דס"ל כרע"ק עושה אלה לא ימוט היינו אפילו אחד מהם כמו כספו לא נתן בנשך. וא"כ מה עשה זה. אלא כל כו'. וע' מזה בגמ' דמכות דכ"ד ע"א ובמדרש תלים כאן סיים אר"ג עקיבא נחמתני:

(ז) במיכהרמז תקנ"ו דרש ר' שמלאי כו' בא דוד כו':

(ח) בזכרי' רמז תקס"ט ע"פ ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב כו' אמר דוד חומת אש מבחוץ ולכבוד מבפנים מי יוכל לשרות בתוכה הה"ד ה' מי

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org