תקעז

חסד הרי כחשכה כאורה כו' כנ"ל וכמ"ש במ"א ע"פ הרבות בראשית ספ"ב בענין אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו כו' כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב כו'. ואלקים הנז' במעשה בראשית הוא בינה. וע' רבות בראשית ס"פ י"ב בפי' ביום עשות הוי' אלקים כו' ע"ש. וז"ש עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. מ' אלקים. ועמ"ש ע"פ צור לבבי וחלקי אלקים בד"ה ביום השמע"צ ובענין כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה הוי' בניקוד אלקים סד"ה כי כארץ תוציא צמחה ובהביאור שם) ולזאת הללי אלקיך ציון שהעלאת מ"נ דציון הוא למקורה בחי' ה"ג דאימא המחזק בריחי שעריך (ועד"ז כל עליות המל' ביוהכ"פ הוא ע"י הבינה ואזי מקבלת בנעילה החותם שהוא ענין כי חזק בריחי שעריך) וזהו הללי אלקיך היינו לבחי' בינה אבל ירושלים שהוא חיצוניות הכלים דפרצוף מל' שבחי בבחי' העלאת מ"ן למקורה העצמי היינו לבחי' חכמה שהוא שם הוי' כי אבא יסד ברתא רק העלאת מ"ן דציון לאלקי' בחי' בינה הוא מטעם שחזק בריחי שעריך (הג"ה והנה ירושלים נק' עיר אלקינו ונאמר גדול הוי' כו' בעיר אלקינו ועמ"ש מזה בד"ה וידבר כו' וארא אל אברהם. עיר הוא צירופי אותיות הדבור שמשם נמשך השפע להחיות בי"ע. והדבור שרשו מהחכמה דוקא ולמעלה מן השכל המושג וכמ"ש באג"ה בד"ה ויעש דוד שם. אך מעלת ציון על ירושלים זהו כענין מעלת מפתחות הפנימיותעל מפתחות החיצוניות. בד"ה כי תשמע בקול. ושרש ב' הבחי' היינו יחוד חיצוני דאו"א להחיות העולמות זהו שבחי ירושלים את הוי'. כי הוי' היינו מה שמהווה יש מאין המחדש בטובו בכל יום כו'. ויחוד פנימי דאו"א זהו מפתחות הפנימיות המשכת אור חדש להיות נשמות חדשות וזהו נמשך בבחי' ציון. וזהו ג"כ ענין ב' הבחי' שארה ועונתה המבואר במ"א. והמשכה הפנימית מוכרח להיות נמשך ע"י גבורות כמ"ש ע"פ ותגל נפשי באלקי בד"ה שוש אשיש כו'. גם ציון גימט' יוסף בן פורת יוסף גימט' ה"פ קול הוא פרת. ולנגד זה צ"ל ה' בריחים כו'. וברבות ויצא ס"פ ס"ט ע"פ אין זה כ"א בית אלקים בנוי ומשוכלל לע"ל כמד"א כי חזק בריחי שעריך. וענין בית אלקים מבואר בת"א פ' ויצא שזהו מ"ש והי' הוי' לי לאלקים שאזי בחי' הוי' יהי' במדרגת אלקים. א"כ כמ"כ הוא ענין הללי אלקיך ציון כי חזק כו' וגם אז תהי' המל' במדרגת בינה הנק' מ' סתומה שאין שם יניקה וזהו כי חזק כו'. עכ"ה):

קיצור. מה שבירושלים נאמר שבחי' הוי' ובציון שהוא פנימי' נז' הללי אלקיך. אלא דהיא הנותנת כי בציון נמשך פנימיות השפע (הג"ה. דהיינו מיחוד פנימי. משא"כ ירושלים י"ל מקבל מיחוד חיצוני דחו"ב ולכן כל הברכות והישועות ותורה הכל מציון וכמ"ש ברבות ר"פ קדושים. וכמ"ש במ"א ע"פ כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים עכ"ה). וע"כ בבחי' זו צ"ל חותם שלא ינקו החיצונים (הג"ה ולא יקבלו רק מהחיצוניות עכ"ה) ועמ"ש ע"פ ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין בריחי שעריך ה' בריחים למשכן ה"ג דאימא חותם אותיות חותם תחום. ועמ"ש ע"פ תשמרו להקריב לי שמור זו משנה. וזהו שבחי כו' אלקיך (ע"ד וירא אלקים את האור כי טוב צור לבבי וחלקי אלקים. עין לא ראתה אלקים זולתך. הוי' בנקוד אלקים. יצמיח תהלה. עליות המל' ביוהכ"פ ע"י בינה. ביום עשות הוי' אלקים. ועוי"ל ע"ד וסביביו נשערה כו' כדי להעלותם לבחי' הוי' בעלותו לגבי עתיקא שאז נק' אלקים. ולכן נאמר הללי אלקיך ציון. ועדמ"ש ברבות פ' לך פ' מ"ם בענין שאול היה גרופית של שקמה כו'. אלא בימי דוד גבורים כו' ע"ש):

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org