שצח

(ו) ע' בד"ה ועשו להם ציצית פי' עוטה אור כשלמה על התורה שהיא הממוצע בין הא"ס ב"ה ובין העולמות והממוצע יש בו ב' בחי' ע"ד הנז' בע"ח שער מ"א פ"ג בענין הכתר שהוא ממוצע ויש בו ב' בחי' הא' בחי' תחתונה שבמאציל הב' שורש הנאצלים וכן בתורה יש סתים וגליא פנימי' התורה היא א"ס בלי מדה כמ"ש במד"ר פ' בראשית פרשה י"ד וחיצוניות התורה יש לה מדה להיותה שורש העולמות. וע' בערובין פרק עושין פסין די"ט וזהו ג"כ ענין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא פי' דבר קטן שהוא נמשך מזעיר אנפין שנק' קטן כי קטן יעקב. ונק' ג"כ כרוב אחד מקצה מזה כרוב כרביא כמ"ש בת"א פ' תרומה בכ"י אדמו"ר נ"ע. ודבר גדול זהו שנמשך מא"א כי גדול הוי' ולגדולתו אין חקר. וזהו פנימיות התורה וזהו עוטה אור פנימית התורה כשלמה הנגלות שבתורה כו'. וכן מ"ש והנגלות לנו. ו"ה נגלות. ובחי' סתים זהו י"ה. ועי"ז אח"כ נוטה שמים בחי' סוכ"ע כיריעה שיקיף לבחי' ארץ ממכ"ע ע"ד אני אענה את השמים ע"י עוטה אור כשלמה והם יענו את הארץ כו'. ועמ"ש ע"פ מי מדד בשעלו מים בענין ושמים בזרת תכן כו':

(ז) באג"ה סי' י"ט התחיל לבאר ענין עוטה אור כשלמה. והנראה דהאור הוא עצמיות אבא. והשלמה זהו הנ"י דאבא. דהיינו בחינת נובלות חכמה של מעלה תורה:

(ח) ומהרמ"א פי' ענין נתעטף הקב"ה שלמה הוא בריאת כסא הכבוד פרוס כשלמה לפני האצילות כאלו האצילות מעוטף בו ומכוסה כאדם שטליתו מבדיל בינו ובין העם כו' ע"ש. וע' בסש"ב פנ"ב שכסה"כ הוא בהיכל קה"ק שהוא כחב"ד דבריאה ובו מתלבשת מל' דאצילות ונתבאר בזה בסדור אחר עלינו לשבח בד"ה ביאור למ"ש בסש"ב פנ"ב. והנה והחיות נושאות את הכסא. והן ד' חיות. וזהו ענין מצות ציצית. שהטלית זהו בחי' שלמה שבה נתעטף הקב"ה והיא כסה"כ. וד' ציצית הם ד' חיות הנושאות את הכסא. ולכן הי' חוט של תכלת כי תכלת דומה לים כו' עד לכסה"כ כו' ועמ"ש ע"פ כסא כבוד מרום מראשון דבינה נק' כסא. חכמה כבוד. כתר מרום. מראשון א"ס כן פי' בבחיי ס"פ תרומה בקונטרס. וא"כ השלמה שהוא כסה"כ י"ל ג"כ כח"ב דאצילות הם שלמה לאוא"ס והד' ציצית הם חגת"מ דאצילות:

(ט) ואדמו"ר נ"ע בד"ה הודו לה' כי טוב כל"ח. דרוש חנוכה תקס"ד. פי' מ"ש במדרש מהיכן נבראת האורה והשיב מלמד שנתעטף הקב"ה בשלמה והבהיק זיו. והיינו עוטה אור כשלמה. דלכאורה השאלה אינו מובן מהיכן נבראת האורה היינו ע"י מאמר יהי אור. אך כוונת השאלה הוא כך בהיות כי הנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא פי' מה שנמשל לאש כמו שטבע האש הוא להסתלק למעלה. וע' מזה בלק"ת ר"פ אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון ובד"ה אתם נצבים. והיינו כי ג' יסודות עפר מים רוח הם עשי' יצירה בריאה. ואש הוא אצילות שהוא אלקות ואין בי"ע ערוך לאצילות כו'. וא"כ כיון שירידת האור ממנו הוא צמצום גדול ולזה שאל מהיכן נבראת האורה שהיא הירידה היפך טבע האש להסתלק למעלה. והשיבו שנתעטף בשלמה פי' שבאמת א"א להיות המשכת האור כ"א ע"י לבוש וכלי שיתאחז בו האור ועי"ז לא יסתלק למעלה בשרשו וכטבע האש כו' והיינו שכמ"כ האש נאחז ע"י הפתילה והשמן כו' וזהו ענין השלמה שהוא בחי' אחיזה להתאחז בו האור וזהו ענין התומ"צ שנעשו לבושים לנפש ר"ל שהם לבושי' כשלמה שבהן נאחז המשכת אור חיים הנמשך ע"י המצות כו'. ועיין מזה באג"ה ח' כ"ט ד"ה אחעט"ב:

(י) עוד כ' שם שיש לפרשו באופן אחר ענין מהיכן נבראת האורה. דאורה קאמר לשון נקבה היינו אור של תולדה המאיר בבי"ע והוקשה לו מהיכן נברא.

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org