תצט

ביום השמיני שלח כו'. וזהו ענין משליך קרחו כפתים כי בחי' רקיע הוא כעין הקרח ובחי' קרח הוא עד"מ התלבשות השכל במשל גשמי וכך הוא ענין המשכת כח המוחין בטפה גשמיות. וזהו ענין שמשהין עצמן להוציא את הזרע שצריך שיהוי עד שיומשך בבחי' רקיע. וזהו שמשהין עצמן על הבטן דהנה כתיב מבטן מי יצא הקרח באיוב סי' ל"ח כ"ט. ועיין מזה בזח"א לך לך דפ"ה סע"ב ובפ' בראשית דכ"ט ע"ב ודף למ"ד ע"א מבטן מי ודאי בחי' מי ברא אלה כו' ע"ש ובפ' ויחי דרל"ז ע"ב. והיינו מת"ת דבינה נעשה כתר לז"א כו'. וכיון שבחי' קרח נעשה מבחי' בטן מי ע"כ זהו ענין שמשהין עצמן על הבטן דוקא בכדי שיומשך הטפה בבחי' רקיע כעין הקרח הנורא. ומבואר במ"א דיש בהשפעת הטפה מעצמיות החכמה יותר מהארת השכל הנמשך ע"י הדבור שהרי מוליד בדומה לו ממש וזהו דוקא ע"י שנתגשמה בבחי' קרח עי"ז נתלבש בהעצמיות ע"כ דוקא ע"י שמשהין עצמן כו' וזהו שכר פרי הבטן דוקא. גם להעיר מפסוק העמוסים מני בטן. ומפסוק בטנך ערמת חטים. ע' בשה"ש רבה שדרשו זה על ספר ויקרא. גם י"ל באופן אחר דהנה ידוע בענין עצרת קליטה שכל מה שהטפה מתעכבת יותר בבטן הנקבה אזי הבן מבחי' עליונה יותר וזהו ענין אשר עמדתי לפניו משא"כ הנפילין היו ע"י שלא נקלטו ברחם הנוק' כו' וע' בת"א סד"ה וידבר אלקים כו' וארא וסד"ה שיר השירים שכל מה שבתחלה ההעלם יותר אזי הגילוי יותר ממדרגה גבוה כו' וכמ"כ עד"ז י"ל בענין המשכת הטפה מהדכר שכל ששוהה יותר מתחלת השפע עד גמר המשכת הטפה זהו גורם שנמשך מבחי' עליונה יותר. ע"ד אז ראה ויספרה כו' ואח"כ ויאמר כו'. וכן איתא בע"ח שלפעמים נמשך הטפה מד"ת וז"א ולפעמים מג"ר כו' ולפעמים גם מבחי' עתיק כו'. וזהו ע"י ששוהה יותר כי המהירות זהו בלא ישוב הדעת כ"כ וכן בגשמיות מחמת התאוה וההתפעלות מזריע מהר אכן ע"י שהדעת גובר על התאוה שוהה יותר כו' ועי"ז ממשיך הטפה מבחי' דעת עליון שהוא למעלה מהתפעלות המדות כנזכר בביאור ע"פ לבבתני וכמו סבר דעתוהי סתים וההתפעלות נמשך רק ממוחין דקטנות וז"ש לע"ל כי לא בחפזון תצאו כו' ואזי יומשך הטפה מפנימיות עתיק כו'. וזהו ביום ההוא תקראי אישי ולא תקראי עוד בעלי. גם י"ל כי הנה ההשפעה היא ירידה מעצמותו ולכן משה כבד פה וכש"כ כשמתפעל להשפיע בתאוה נעשה בחי' מקבל מהאשה שהרי הוא מקבל התענוג ממנה. אבל כששוהה מלהשפיע א"כ אז הוא בחי' איש וגם נמשך ומתלבש בה מעצמותו ועוד דוגמא לזה מחטא אדה"ר שמבואר בלק"ת שהוא מפני שלא המתין לשמש בליל שבת כו'. ומכ"ז יובן מ"ש דבר אל בנ"י אשה כי תזריע שתהי' אשה מזרעת תחלה וא"כ מה שייך זה לבנ"י אלא ר"ל שיהיו משהין עצמן על הבטן. וזהו ג"כ ענין חסידים הראשונים היו שוהין שער א' ומתפללין כי התפלה הוא היחוד ובשים שלום נמשך הטפה כו' וזהו ענין ח"י ברכאן כנגד ח"י חוליות השדרה שבהן נמשך הטפה ממוח הדעת להמשיך הביטול בירכין כו' וע"כ צ"ל תחלה שוהין שעה א' להמשיך מדעת עליון כו'. ועמ"ש ע"פ ואל יבא בכל עת אל הקדש סעי' א' מענין הקטרת ע"ג האש בהיכל קדה"ק שארז"ל וצוברה כדי שיהי' עשנה שוהה לבוא כו'. רבות במדבר פ"ב דרט"ו א' ע"פ פקודי כל זכר. למה כל זכר כו' מפני שכבודו של הקב"ה עולה מן הזכרים אמר דוד הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן. הנה נחלת ה' בנים אלו הזכרים. ואם באו הנקבות אף הן שכר וי"ל כי נחלת ה' ע"ד מנוחה זו שילה ונחלה זו בית עולמים כו' כי ענין הנחלה הוא ענין דירת קבע ומשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לכן הזכרים שהם עוסקים בתורה נק' נחלת ה':

ברבות בראשית פכ"ו צורך לחטים יותר מן השעורים וקאי על זכר לגבי נקבה. והיינו כי חטה כ"ב אתוון דאורייתא כנז' בד"ה וספרתם לכם וזהו בטנך ערמת חטים ע"י ששוהין עצמן על הבטן שעי"ז אשה מזרעת תחלה ועי"ז יולדת זכר שהוא בחי' חטה כ"ב אתוון דאורייתא ע"כ מבח'י בטנך נמשך ערמת חטים כו'. וענין בטן זהו שליש התחתון דת"ת השייך לנה"י א"נ ב' שלישי ת"ת כו'. וזהו שרש נה"י שבמשפיע וזהו ענין שמשהין עצמן על הבטן קודם שישפיע. רבות נשא פ"ט דרל"ה ע"ג שכר פרי הבטן פרי בטנך. מענין הנה נחלה ה' זח"א וירא קט"ו א' ב' שבחי' נחלה ה' הוא המשכה מעץ החיים ממני פריך נמצא. ובספר זהרי חמה שם פי' הנה נחלת ה' בנים הוי' הוא המנחיל הבנים כד"א ממני פריך נמצא הרי שהת"ת שהבנים הוא ממנו כלומם לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כו' בחי' מזלא הוא כתר שהוא המאיר בתפארת כנודע. ובפ' וישב דקפ"ח ע"א מפרש נחלת ה' צרורא דנשמתא שמעלמא דאתי היינו ג"ע העליון ששם התגלות אור הבינה שמאיר בה עתיק כו'. וכ"ז זוכה האדם ע"י הבנים. בבחיי פ' תזריע קמ"ג ד' אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כי כשהאשה משתוקקת לבעלה ומתחממת בחיקו כל רצונה ומחשבתה עליו כו' ומכח אותה המחשבה המצויירת בלבה תלד זכר כו'. וזהו ענין המקלות דיעקב. וזהו כו' שכר פרי הבטן אלו המשהין עצמן כו' עכ"ל היינו שיהי' רצונה ומחשבתה עליו ועי"ז יהי' הזרע בחי' זכר כו'. ועד"ז יובן ענין שוהין שעה א' ומתפללין שע"י ששוהין ומכוונין את לבם נכנס בהלב ציור רוממות א"ס ב"ה עד שכל רצונו ומחשבתו עליו ית' להיות ועמך לא חפצתי ועי"ז תלד זכר הוא גילוי אהבה רבה כו'. שוב ראיתי בת"ז תקון כ"א דף נ"ו ע"א וז"ל ואמרו מארי מתניתן דצריך ב"נ לשהות בצלותיה שעה אחת קדם דמצלי כו' עד ורזא דמלתא בר נש צריך למשהי ואתתא לאקדמה כד"א אשה כי תזריע וילדה זכר ורזא דילה אשה מזרעת תחלה יולדת זכר כו' הרי מובן שע"י ששוהה בתפלה ע"ד אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש גורם שאשה מזרעת תחלה שהיא כנס"י ואד יעלה מן הארץ ואח"כ נמשך הטפה בשים

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org