תמ

משכיל אל דל דקאי על יצ"ט שנק' דל ומסכן וצ"ל משכיל אל דל היינו לקבל ממנו כי פי' יצ"ט שיוצר המחשבות בלבו. וגם פי' משכיל שימשיך בו מבחי' משכיל. ע' בלקו"ת ד"ה ראה אנכי נותן בפי' משכיל לאיתן:

(ה) ומ"ש בענין ההתבוננות הוי' אלקינו הוא ענין ממכ"ע וסוכ"ע. היינו כי הוי' אלקינו נק' חו"ב אשר בינה הוא סוכ"ע וממכ"ע בד"ה ועשית ציץ דקל"ח ע"ד. וגם חו"ב נק' אין ויש. ואגב יובן פי' יחוד או"א שהוא ההמשכה מבחי' שאינו בגדר עלמין להיות סוכ"ע וממכ"ע וע' בד"ה לבבתני. ומ"ש בפי' ה' אחד דהיינו שאין התהוות העולמות פועלים בו שינו ור"ל כמ"ש בס' כד הקמח בערך יחוד ד"נ ע"ד בשם ר' אליעזר מגרמיזא וז"ל הוי' קודם שנברא העולם. אלקינו בעולם. הוי' אחר העולם. אחד בכל העולמים עכ"ל. א"כ המכוון שהוא שוה קודם שנברא העולם ואחר שנברא כו'. והנה ענין הוי' קודם שנבה"ע זהו ע"ד עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד כו'. ומ"ש ושם שייך כח הפועל בנפעל. ע' בד"ה ה' לי בעוזרי פ"א ובד"ה כי תצא דרוש הראשון ספ"ב. ובד"ה כי תצא דרוש השני פ"ב. ומ"ש וכאשר יעמיק כו' אזי תבטל הנפש החיונית כו' מהשכלתה בגשמיות כו'. היינו בירור חו"ב שבק"נ בירור עה"ד טו"ר. דלכאורה בירור זה בקל יותר מבירור המדות כו' כי עיקר שבה"כ הי' בז"ת משא"כ בג"ר ולכן בקל יותר הם מתבטלים לגבי קדושה כו'. ומ"ש ואז תהי' החכ' שבנפש החיונית כשמן כו' היינו חכמה דנוגה כמ"ש בהביאור. וע' בענין שני צפרי מצורע. פי' השחוטה הוא מוח בינה דנוגה והחי' חכמה דנוגה הנק' חיה בסוד והחכמה תחי' בעליה והחכמה קרובה יותר לקדושה כו' והפתילה היא הנפה"א כי פתילה מלשון צמיד פתיל שהוא ענין חיבור כמ"ש בפרש"י בחומש ע"פ נפתולי אלקים. והנפה"א מחברת את השמן חב"ד שבנפש השכלית ליכלל באור האלקי. וזהו ואהבת בגימט' ב' פעמים אור ע"ד דפרש"י בזכרי' ססי' ד' שני בני היצהר יצ"ט ויצה"ר מתהפך לטוב בזכות התורה ואפ"ל כי יצהר קרוב לענין יצר ע"כ ע"י התורה נעשה מיצר יצהר. ואפ"ל ה' דיצהר זהו חמשה חומשי תורה. ויצהר לשון צהרים שהוא אור לכן השמן הנק' יצהר מהפך היצה"ר כו'. והנה ואהבת ג"כ גימט' אור א"ס. גם יצר שייך ללשון יוצר אור הרי גבי יצירה נזכר אור לכן א"ש מה שנמשך מהיצרים יצהר כו':

(ו) ומש"ע וענין נר של המצוה כו' להעלות את נפה"ב. ע' סד"ה ועתה יגדל נא כח אד'. ובתו"א בד"ה השמים כסאי בענין וצדקה תרומם גוי. ובד"ה והי' מספר בנ"י בפי' פקדת הארץ ותשוקקיה ובד"ה והי' לכם לציצית דרוש השני. וע' מענין כצרור אבן סד"ה ואלה המשפטים. וז"ש במשנה רפ"ד דאבות שמצוה גוררת מצוה כו'. וע"ש במד"ש בשם הרר"י מצד הרגל הטבע או בסייעתא דשמיא כו'. ומש"ע ולכן לובשים טו"ת קודם התפלה כו'. ע' סד"ה ויקהל משה בענין כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו'. ובמ"א נת' כמו הקרבן דוקא בבהמ"'ק ממקיף דמ"ה אזי יוכל להעלות בהמה בגימט' ב"ן כו'. ע' בד"ה אדם כי יקריב מכם כו'. ולכאורה הי' נ' באופן אחר ע"ד מ"ש בלקו"ת סד"ה כי תצא דרוש הראשון בפי' ונתנו הוי' אלקיך בידך כו' ע"ש פ"ד שהוא כח ירידת אש שלמעלה אחר העלאת אש שלמטה. וע' בד"ה את קרבני לחמי הראשון בפי' לחמי לאשי כך הוא ענין נר מצוה אחר העלי' דנר הוי' נשמת אדם. ומש"ע ולכן התפלה היא נוסחא א'. י"ל דוגמת קרבן התמיד שהוא שוה בכל יום את הכבש האחד כו'. והנה תרגום ופתילך ומטך הוא שפתילך היינו לבוש כו'. ולכן המצוה שהיא נר פתילה היא לבוש כו'. לימוד התורה בכל יום דבר חדש כי בכל יום המשכת מוכין חדשים ממש. ע' אגה"ק סי' י"ד ובד"ה רפאני בענין מים חיים:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org