ת

והשיב לו עוטה אור כשלמה דרך לבוש ומכסה הפרגוד המפסיק בין אצילות ובי"ע עכ"ד. מד"ר א' ד' ה' ג' קל"א ד' קל"ב א' קל"ד ב' קמ"ה א' קנ"א ב' קס"ב ג' ק"פ א' ר' ד' ר' א' רנ"ז ג'ד' רמ"ט ג'. בחיי פ"א ד'. ק"ו ב'. קי"א ג'. קנ"ז. ד'. רל"ד. א'. רל"ז ד'. ת"ז ט"ו א' מ"ח א' ה' ג':

טז ישבעו עצי. זח"א פ' לך לך קכ"ה א' ובפי' הרמ"ז שם. ח"ג פ' אחרי דנ"ח ע"א פ' פינחס דרי"ז א'. ארזי לבנון שם וח"א פ' בראשית דף כ"ט א' ודל"א סע"א. ובפ' ויצא דקס"ב סע"ב. ח"ב פ' תרומה קכ"ז ב': יז. אשר שם צפרים. ח"א ויצא קס"ב סע"ב. ח"ג בלק ר"ד א' פינחס דרי"ז ב'. מד"ר תרומה פל"ה פ' בראשית ר"פ ט"ו. והרמ"ז פ' חיי שם גבי הה"ד ישבעו עצי הוי' כתב קשה שכל הבריות הנזכר בפסוק הרים ומעיינים וכו' לא ייחסם לו יתברך כ"א אלו העצים ומפרש שרצונו על אילני הגן עדן הנזכר שהוא ז"א ששמו תפארת (ע' זח"ג אמור דצ"ו סע"ב ודצ"ז ע"א) ע"ש פארותיו והוא נקרא סתם בשם הוי' והיינו עצי הוי' עכ"ל. ואפ"ל ע"ד מ"ש בפרד"ס ערך עצי שטים שהם נו"ה. והנה נו"ה נקראו עצות כליות יועצות במ"א ע' מ"א וכן הוא בזח"ג פ' בלק דקצ"ג ע"ב וס"פ צו דל"ה ע"ב ובאג"ה סי' ט"ו ד"ה להבין משל ומליצה. גבי ובחי' עצה זו נקרא הו"ה. ובלק"ת בשה"ש בד"ה צאינה וראינה. דרוש השני בהביאור פ"ג. ובבה"ז פ' שלח בד"ה והי' ביום ההוא יצאו מים חיים. ושם בד"ה וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעצירה שם נתבאר דהעצה איך יהי' ההשפעה נקרא נו"ה יעו"ש. וזהו שנקראו עצי הוי' עצי ג"כ מלשון עצה וכן פי' במד"ר מעצי הלבנון בעצת התורה וענין עצי הוי' היינו העצה איך יומשך גילוי שם הוי'. או עצה זו נמשך משם הוי' שלכן נקראו נו"ה למודי הוי' כמ"ש בפרד"ס ערך למודי הוי' נק' נו"ה והטעם כי שניהם מלומדים ומושפעים הלימוד והנבואה מתפארת הנק' הוי' עכ"ל ועד"ז נקראו עצי הוי' ועמ"ש מזה ע"פ ויטע אשל בבאר שבע:

זח"ג דנ"ח א' בפ' אחרי ותאנא ההוא נהר אפיק נחלין עמיקין כו' ישבעו עצי הוי'. והיינו כמ"ש במד"ר בראשית פט"ו ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתם. ישבעו חייהם כי ההוא נהר חיים שמיה:

(ב) זח"ג פינחס דרי"ז ע"ב פי' עצי ה' אלין עה"ח ועה"ד טו"ר ארזי לבנון אלין חמשין תרעין דאקרין חמש מאות שנה:

יט עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. פ"ב דר"ה דכ"ה ע"א. מד"ר פ' בראשית רפ"ו. פ' בא ר"פ ט"ו. קכ"ט ד'. פ' הנ"ל קל"א ד'. קל"ב ב' ג'. זח"א ויחי דרל"ו סע"ב. ילקוט ח"א קנ"ה ג'. וזה הפסוק הוא שעיר של ירח בשיר שלו בפ' שירה:

(א) וז"ל מהרמ"א עשה ירח למעודים לקש חדשים ולקבוע מועדים ולא להודיע מתי יום ומתי לילה. כי הלא שמש ידע מבואו ולא ישנה כירח שלפעמים יצא מיד ולפעמים אחרי שעה ולפעמים בחצי הלילה ולפעמים בל יראה ובל ימצא כו'. או יכלל אומרו שידע מבואו יום יום באופן יושלם בהדרגותיו סביבו בשס"ה ימים ויודע בו זמן האביב קיץ וחורף כי על כן להשוותם יהי' עיבור שנים עכ"ל:

(ב) רש"י פי' עשה ירח למועדין למנות בו זמנים ורגלים שמש ידע מבואו אבל ירח לא ידע מבואו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה עכ"ל והוא מהש"ס פ"ב דר"ה:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org