לט
קמט
(ב) ובזח"א ויחי דרי"ז סע"ב. אך בצלם יתהלך איש כל זמנא דצולמא דבר נש לא יתעבר מניה מתהלך איש. אתעבר צולמא דב"נ ולא אתחזי אתעבר מהאי עלמא. א"ל ומהכא דכתיב כי צל ימינו עלי ארץ באיוב סי' ח' ט' והרמ"ז שם כ' ידוע ששלשה צלמים הן מג' מילויי אהיה כנזכר בפע"ח שער הלולב פרק ה' ו' עד דהכא לא רמיז קרא אלא לבבואה דבבואה שישנה רק באדם והוא משם קנ"א עכ"ל. ועמ"ש מזה בלק"ת בביאור ע"פ כי תצא:
(ג) זח"ג ר"פ תזריע דמ"ג ע"א כדין רוחא נחתא וחד צולמא עמיה ההוא דקאים בדיוקני' לעילא בההוא צלמא אתברי ואתרבי בההוא צולמא אזיל בהאי עלמא הה"ד אך בצלם יתהלך איש ובמק"מ שם פי' שהוא לבוש אל הנפש שע"י אמצעות לבוש זה מתלבשת בהגוף ועיין במק"מ ויחי דף רכ"ד מענין לבושים אלו וכ"כ הרמ"ז פ' תזריע שם וז"ל והוא ענין אמצעי בין הגוף והנפש והוא הלבוש שבו מתלבשת הנשמה בעומדה למעלה ובו נברא ובו מתקיים הה"ד אך בצלם יתהלך איש שמפסוק זה נראה שהצלם ענין בפ"ע ואיש ענין אחר. ופי' הפסוק שאין האדם מתהלך לבטח רק כשיש לו הצלם. גם אך בגימ' אהי"ה לרמוז שממנו נעשה הצלם עכ"ל. ונ' לפי"ז ע"ד שהז"א יש לו לבוש החשמ"ל שנמשך מחיצוניות בינה ובבחי' א' זה הלבוש שרשו גבוה יותר מהז"א כנז' בתו"א פ' לך בד"ה והבדילה הפרכת וכמשל משלי שלמה כך הוא ענין הלבוש להנשמה שכדי שתוכל הנשמה להתלבש בגוף זהו ע"י לבוש וכענין המשל שהוא לבוש שבו ועל ידו יושג השכל לאדם גשמי כן ענין הלבוש. ומ"מ שרשו מבחי' גבוה יותר מהנשמה כי שרשו מבינה והנשמה שרשה מז"א. ושוב מצאתי כן בדברי אדמו"ר נ"ע בביאור מאמר הזח"ב בשלח מ"ח א' נ"ב ב' בענין קי"ס וז"ל הכותב מו"ח ז"ל אמנם צריך להקדים שגם בעיבור יש דבר נוסף בנשמות משא"כ במלאכים והוא ענין לבושי הנשמה שהוא בחי' צלם. אך בצלם יתהלך איש. דהנה בשעת יצירת הנפש בחיבור הגוף עמה נוצרו בחי' צלם הנפש. והוא למעלה מהנפש אפילו מבחי' חיה יחידה שבה. והענין הוא בהיות כי הנפש והגוף הם שני הפכיים ממש ושיחי' הגוף מחיות הנפש הרוחניות נמשך לזה כח רוחני בפ"ע שהוא המחבר את הנפש בתוך הגוף שיתקיים בו להחיותו. ואם לא כח רוחני זה המחברם היה הסתלקות הנפש מן הגוף מיד. ומאחר שכח זה הרוחני ביכולתו להכריח את הנפש שתצא חוץ לגדרה וטבעה לחיות בחיי בשר הגוף הגשמי מוכרח שיהי' כחו רב ועצום הרבה מכח הנפש עד שתמשול בו. וזהו אשר דוקא בצלם זה יתהלך איש שהוא נר"נ ח"י. ופי' יתהלך הוא הילוך דרכי חיות הנפש בכלי הגוף בכל פרטי האופנים אפילו להיות לו רצון כך ולא כך שהוא מן בחי' יחידה כידוע הכל הוא ע"פ הצלם המכריחו לכך דהיינו להיות חיבור היחידה בגוף ברצון כך ולא כך. והנה צלמים אלו באים בגילוי באדם לאחר שנולד מעט מעט כנזכר בע"ח עד שבימי הזקנה מתיישבים על בוריים. וזהו ענין דעתן מתיישבת עליהן שארז"ל סוף מס' קנים על זקני תלמידי חכמים וענינו הוא שהדעת נתחבר היטב עם מזג טבע הגוף ואינם מתנגדים כ"כ כמו ברתיחת הילדים. והוא מפני גילוי כח המחברם ביותר והוא הצלם. ואמנם מתגשמים הצלמים עד שנראים ומתגלים בבחי' לבושים לבד כלשון הרע"מ האי דיוקנא דקיימא עליה דבר נש כו' וכל נשמה הוי קיימא בדיוקנהא קמי' מלכא קדישא שהוא בזריעת אור לצדיק כו' עד דלא אצטיירא במעי הנוק' דז"א כו'. והנה זה הכח המחבר הוא הגורם לאדם להיות יש ודבר כאלו אינו מצטרך לשום מקור כו'. וכענין בעל כרחך אתה חי כו'. אך הנה כמ"כ בבחי' אצילת הנשמה בבטן מל' דאצילות נוצרו בחי' צלמים עמה והם מחיצוניות ע"י שבבינה (הג"ה זהו ע"ד מש"ל בענין החשמל דז"א עכ"ה) והוא ענין התורה והמצות שמלבישים ומסתירים העונג אלקי שבחכמה הגנוזה ח"ס עד אשר אפי' תחפוץ הנשמה אלקית לאחר שנולדה לצאת מנרתק הגוף
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-zemy8xcd
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.