קמה
תקמ
עכ"ל. ור"ל ע"ד כל הנחלים שהם ו"ק דז"א הולכים אל הים שהוא מל'. ובפרד"ס ערך ועד כ' בשם הזהר בראשית ע"פ ה' ימלוך לעולם ועד. כי מלת ועד הוא בבינה ותמן ויעודא כו' ע"ש. ובודאי דפי' ה' ימלוך לע"ו זהו ענין והי' ה' למלך על כל הארץ ואזי יהי' ושמו אחד. ואפשר שזהו פי' ואברכה שמך לע"ו:
קיצור. וע"י הארת הכתר במל' אזי ואברכה שמך מל' לע"ו בבחי' א"ס. ע"ד לעדי עד ימלוך וע"ד והי' מספר אשר לא יספר. ועד מל' בינה עכ"ה):
מענין תהלה לדוד פ"ק דברכות ד"ד ע"ב. ירושלמי פ"ט דברכות. של"ה קמ"ד ב'. מ"ע צ"ד. בחיי קל"ז ג' קנ"ח ד' קע"ב א' ר"ז ד' רט"ז ב' רל"ה ד'. אבן יחייא דק"ב ע"ב ד"ה הגזירה הג' שמלת רם מורה על שהוא גבוה מכל גבוהים מחויב המציאות וברוך מה שהוא מקור ההשפעה והברכה לזולתו. שממציאותו נמצאו כל הנמצאים ולכן לעצמותו שייך ארוממך ולשמו שייך ברכה. עו"ש ענין גדול גבור ונורא נכלל מפסוק גדול עד ועזוז נוראותיך.
בירושלמי רפ"ט דברכות כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה א"ר תנחומא אנא אמרית טעמא. ארוממך אלקי המלך ופי' וסמיך לי' ואברכה שמך לעולם ועד. מזה למדנו דבענין הברכה שייך ג"כ ארוממך. שהוא המשכת הרוממות. וענין ארוממך כפשוטו היינו מה שמברך ואומר ברוך אתה ה' אמ"ה שהכל נהיה בדברו זהו רוממות שבדברו נברא הכל יש מאין כו'. גם ענין מאה ברכות הם המשכות הכתר במל' כמ"ש בזח"א חיי דקכ"ג ע"א:
בפ"ק דברכות דף ד' ע"ב כל האומר תהלה לדוד ג"פ בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב. והיינו משום דאית בה תרתי דאתיא באל"ף בי"ת ויש בו פותח את ידיך היינו שבח הכנת מזון לכל חי. וע"ש במהרש"א דהאל"ף בי"ת רומז לתורה. ושבח הכנת מזון זהו דבר ההוה תמיד בכל יום מחסד אלהי כו'. י"ל כי דבר ההוה תמיד זהו מעלת יחוד או"א תרין ריעין דלא מתפרשין אין ויש אך מעלת א"ב דתורה יחוד זו"נ המשכה מפנימית אור חדש ולא לחדש הישינות. ובתהלה לדוד יש ב' הבחי' הנ"ל יחד. וזהו כעין אחותי בת אבי היא כו' ותהי לי לאשה כמבואר בבה"ז פ' וירא על פסוק זה. ויש מי שפירש לפי שכולו הודאה ושבח ואין בו בקשת צרכי עצמו רק דרך רמז בענין פותח את ידיך כו' זו איש שאינו חושש כ"כ לצרכי עוה"ז ע"כ הוא בן העוה"ב כו'. ואדמו"ר נ"ע פי' לפי שכל שבחים אלו זהו ע"ד במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שהגדולה גופא היא ענוה והשפלה אצלו כי גאה גאה כו'. ואפ"ל כי האלף בי"ת זהו ענין המשכה מהבינה אל המל' כי שרש האותיות בבינה היא בחי' מחשבה הנק' אתוון רברבן ומשם ממשיכים באותיות הדבור שהיא מל'. ושרש האותיות מהכתר כי דצח"מ מדבר הוא כתר כמ"ש בלק"ת ע"פ זאת חוקת התורה. גם ענין שבח הכנת מזון הם מג' דברים דבמזלא תליא בחי' כתר. ולכן האומר זה הוא בן העוה"ב. כי העוה"ב הוא בינה שבה התגלות הכתר. וז"א נק' בן לבחי' עוה"ב הנ"ל ובו ועל ידו נמשך האור מהבינה אל המל'. ולכן בכל פסוק בתהלה לדוד באמצע הפסוק יש וא"ו בתחלת תיבה כמו ארוממך כו' ואברכה כו' בכל יום כו' ואהללה כו'. כי הוא"ו זהו בריח התיכון המבריח מהקצה עילאה דבינה עד הקצה התחתונה דמל' וברע"מ ר"פ תשא דא וא"ו דאיהו ממוצע בין שני ההי"ן כו' והיינו כנ"ל. גם כי תהלה לדוד ותהלתי אחטם והריחו וזהו בחי' העוה"ב. והענין דכתיב ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם לפי' המשנה ספ"ט דברכות היינו מהעוה"ז ועד העוה"ב והיינו ע"ד שכר מצוה נמשך מהמצוה עצמה ולפי' הזהר ויצא קנ"ח ב' זהו ההמשכה מסוכ"ע בממכ". וזהו ענין תהלה לדוד להמשיך הכתר במל' שהוא התחברות ב' עולמות הנ"ל ע"י הוא"ו שהוא הנק' בן העוה"ב כו'. ובמ"ע סי' צ"ד כ'
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-c0ze1pw5
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.