שצה

כשלמה נוטה שמים כיריעה לפיכך פתח דבריך יאיר. ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה. אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה שיעשה את המשכן אמר בצלאל ובמה אפתח תחלה פתח בארון שנאמר ועשו ארון. ופי' המ"כ שבו היתה מונחת התורה שנקראת אור וגם ארון הוא לשון אור. והנה הגם שיריעות המשכן מקיפים על הארון והארון מוקף מהם. א"כ לכאורה הרי היריעות אור מקיף והארון הוא או"פ ואיך יוקדם האו"פ לאו"מ. אך ה"ז כמ"כ בענין עוטה אור. שהרי השמים הם מקיפים על האור ועכ"ז האור קדם בבריאה. והיינו כי כל העיגולים והמקיפים נמשכים מן הקו וחוט. ואח"כ הם מקיפים על הקו שנמשך בתוכם בבחי" או"פ. וא"כ בעצם הקו קדם לעיגולים כו'. ועד נת' במ"א בענין בני קהת הנושאין את הארון שהם למעלה מבני גרשון דנושאים את היריעות כי אף שהארון א"פ זהו כמשל הנקודה שהעיגול סובב עליה והיא תכלית המכוון וכמו המבאר דברים ומקדים הקדמות בכדי שאח"כ יובן נקודת ההשכלה א"כ אף שבההשפעה קדמו ההקדמות וההסבר מ"מ בדעת הרב קדמה הנקודה כו' כמ"ש ע"פ אל יתהלל החכם כו' כ"א בזאת יתהלל כו' וזהו ג"כ ענין נקודא בהיכליה שההיכל הוא בינה והנקודה יסוד אבא. גם ממ"ש ברבות כאן נתעטף בשלמה והבהיק משמע שהאור אינו השלמה כ"א אדרבה ממה שהבהיק אור א"ס ב"ה עצמו דרך השלמה נמשךם האור כו'. סדר שמיני ס"פ י"ג ק"פ ע"א. ומרומם ומהדר ומרומם ארוממך ה' ומהדר ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. אמור פ"ל פרי עץ הדר זה הקב"ה שנאמר הוד והדר לבשת. נשא פי"ב דרמ"ט ג' ד"א את המשכן שהוא שקול כנגד כל העולם כו' וכתיב נוטה שמים כיריעה וכתיב ועשית יריעות עזים לאהל כו'. בבחיי פ' בא ע"פ וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כו'. דפ"א ע"ד פי' לאמר ויאמר מלשון אמרא שהוא שפת המעיל שאדם לובשו בצד שמאל. כענין שכתוב והוא עוטה מעיל ועטייה בצד שמאל היא. וז"ש עוטה אור כשלמה.

(ונראה קצת סמך לדבריו כי גם שלמה השי"ן בשמאל). וזהו מדה"ד דהיינו תושבע"פ. והרמב"ן שם הובא בבחיי פי' וידבר פשט המצוה לאמר גלוי הסוד. בפ' משפטים דק"ו ע"ב שמים מהיכן נבראת מאור לבושו שנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. של"ה שער הואתיות באוף קו"ף פ"ג א' גבי כוס של ברכה. עטוף סוד עוטה אור כשלמה סוד היו"ד העליונה שנתעטף באור ונעשית אויר הרי כתר וחכמה ר"ל עטור כתר עטוף חכמה. ועיין מענין אויר ואור בת"א בד"ה מזוזה מימין. ס"פ בראשית רע"ב ב' המלבוש הוא ע"ס הנעלמים בחכמה כו' סוד המחשבה. זח"א דל"א סע"ב י"ל קרני ההוד דמשה והמסוה זהו נמשך מבחי' הוד והדר. לבשת כו' כשלמה. א"כ קרני ההוד הם פנימית התורה והמסוה זהו הלבוש חיצוניות התורה. ובסה"מ ססי' ק"כ פי' מסוה גימט' אל"ף הוא ביסוד דבינה והוא מכסה על אור שביסוד אבא כו'. ויש להעיר מענין אלפים שנה שקדמה תורה לעולם שהם ב' אלפין. במא"א אות שי"ן סעי' מ"ה כ' שלמה גימט' ש"ע נהורין כו' ע"ש. ואפ"ל כמ"כ על עוטה אור כשלמה שז"ס ש"ע נהורין הנמשכים מאור א"ס ב"ה. ברבות נשא פ"ט רל"ה ד' ע"פ על כל דבר פשע כו' על שלמה שהמליכוהו עליהם כמ"ד שמלה לכה קצין תהי' לנו. מזה נשכיל ג"כ לענין עוטה אור כשלמה שהוא בחי' מלכות דא"ס וכמ"ש ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז כו'. להעיר ממשארז"ל ע"פ והוא מתכסה בשלמה חדשה. מ"א י"א כ"ט. וריח שלמותיך ש"ה ד' י"א. ואוהב גד לתת לו לחם ושמלה. דברים י' י"ח. שם ויפת את השמלה. בראשית ט' כ"ג. ופרשו השמלה. דברים כ"ב י"ז. מי צרר מים בשמלה. משלי ל' ד'. את שמלת שביה. דברים כ"א י"ג:

עוטה אור. בד"ה הודו לה' כי טוב פי' אדמו"ר נ"ע המדרש מהיכן נבראת האור. דקשה מה שאלה היא זו (כמו שתמה בכה"ג הרמב"ם במ"נ פרק כ"ו מ"ח ב' על

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org