ר

הפסולת והמוץ המכסה על החטא כו' וזהו לאמר לאסורים צאו כו'. ויש לעיין בפסוק ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים. והבחיי פ' יתרו שם העיר מזה וז"ל לא מצינו בכל הקרבנות שם אלקים אלא ה' המיוחד אבל יתרו לא ידע הוי' עדיין והקריב לאלקים וכו' עכ"ל. ואפ"ל קרבן דבני נח שאני. וע' מזה בהרמ"ז פ' ויקרא ד"ה ע"א. וע' סש"ב פי"ז ובלק"ת בד"ה מי אל כמוך כו' לשארית נחלתו. וע' בת"א פ' וארא בד"ה קח את מטך שכדי להוציא הניצוץ מן הקליפה המכסה עליה א"א להיות כ"א ע"י שבירת הקליפה וכמשל האגוז כו' וע' פרדס ערך אגוז וכמו ע"י כריתת הערלה והעברת עור הפריעה מתגלה העטרה כמ"כ עד"ז נאמר ומלתם את ערלת לבבכם כו':

(ה) וי"ל טענת מדה"ד על הקרבנות דהלא שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים השמיעה וביטול רצון מגיע בבחי' כתר ולמעלה מהבירור דזבח כו' כמ"ש במ"א שזה ה' תשובת שמואל לשאול שאמר הקימותי דבר ה' ע"י הקרבנות שיעלה כו' וא"כ עד"ז החוטא ולא שמע לקול ה' איך יתכפר ע"י הקרבן רק שזהו מדה"ר דשם הוי' ואף ג"ז רק על שגגות כו'. אכן רוח נשברה ולב נשבר גם בחי' אלקים מדה"ר לא תבזה. דהחרטה ושבירת הלב על החטא מגיע מאד נעלה כו' עמ"ש סד"ה ולא אבה בלק"ת פ' תצא. ומכ"ז יובן ענין עלה אלקים בתרועה כי שברים זהו ענין רוח נשברה ולב נשבר. והתרועה זהו ענין ונדכה לכן עי"ז עלה אלקים כמ"ש ע"פ מי עלה שמים וירד במשלי סי' למ"ד:

(ו) בבינה לעתים דרוש כ"ז פי' מארז"ל הנ"ל סעי' א' כמה גדולים נמוכי הרוח. שזהו ענין מצה לחם עוני שאין בו הגבהה היינו שדעתו שפלה. והיינו כי מהחטה נמשך דעת שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן. ושידע לקרות אביו שבשמים ושיהי' דעתו שפלה זהו"ע המצה. ועפי"ז י"ל ענין שברים תרועה שבר"ה שהוא לב נשבר ונדכה זהו שדעתו שפלה יותר ויותר מבחי' המצה שהוא שאין בו הגבהה. אבל כשלבו נשבר ונדכה הרי זה שפלות יותר וכמ"ש בהרמב"ם ה' דעות שהחכם זהו העניו בקו המיצוע אבל יש שדעתו שפלה ביותר. והנה בניסן ג"כ תיקון המל' שהרי נגלה עליהם מלך מ"ה כו'. ובתשרי ודאי מלכיות כו'. אך י"ל ניסן כנגד צדיקים ותשרי בעלי תשובה ובע"ת צ"ל שפל בעיניו יותר ויותר מהצדיק שהרי בת"ח יש דעה דצ"ל שמינית שבשמינית גסות כו' משא"כ בע"ת צריך לתפוס כדעת מ"ד תועבת ה' כל גבה לב ואפילו מקצתה כו' ע"כ זהו ענין תרועה לב נשבר ונדכה ועמ"ש מזה ג"כ ע"פ מי עלה שמים וירד:

לחבוש לנשברי לב ישעי' ס"א. קרוב ה' לנשברי לב. הרופא לשבורי לב:

(ז) ע' מד"ר פ' נח פל"ד ע"פ ויאמר ה' אל לבו הצדיקים לבן ברשותן דומין לבוראן. משא"כ הרשעים הם ברשות לבן. וזהו ענין עמלק שנק' כלב במא"א ח' ס"ע חשך חמור שור כלב חמור שור נפיק כלב מבינייהו והיינו כי כלב הפי' כולו לב ר"ל שכולו ברשות לבו לגמרי דהיינו עמלק שיודע רבונו אעפ"כ מכוין למרוד בו. מחמת כולו לב. וע' במא"א כ' סעי' ה' בענין כלב. ע"כ הרשע שג"כ ברשות לבו העצה שיהי' לבו נשבר ונדכה אזי יוכל להיות לבו ברשותו. וזהו בפיך ובלבבך לעשותו שע"י פיך עסק התורה יבא לבחי' ובלבבך*:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org