פא
רצג
טוב ארך אפים מגבור כו' כי הגבור עושה דין וזה כובש את הדין. ושרשו גבורה דע"י דלית שמאלה כו':
(ו) בד"ה אתם נצבים בהקיצור אות ג' ענין מלכיות וזכרונות שבר"ה לעורר התגלות מלכותו ית' עלינו ע"י זכרון הברית. ובמה בשופר שהוא בחי' תשובה עילאה לך אמר לבי בקשו פני פנימית הלב ונמשך ע"י את פניך הוי' אבקש כי מבחי' אחרי ה' ילכו בחי' זוי והארה נמשך להיות כארי' שבמרכבה ישאג. שנק' עדיין חיצוניות הלב. אבל הקב"ה בעצמו הוא רם ומתנשא מימות עולם. וזהו ענין פניך הוי'. ומבחינה זו נמשך הצעקה בפנימיות הלב. וז"ס השופר. כי צעקה בבינה שהיא פנימי' הלב. ועי"ז מעורר למעלה גילוי פנימי' מלכותו ית' עלינו. וזהו ענין זכרונות. זכרון האהבה פנימי' מעצמותו ומהותו ית'. וזהו שופר של ר"ה של יעל הרים הגבוהים ליעלים. מדות שלמעלה מהשכל. והיינו ע"י ושקל בפלס הרים כו':
(ז) להעיר ממ"ש ע"פ הקל קול יעקב. קול הראשון בלא ו' והוא לפי' א' מל' ולפי' ב' קלא פנימאה בינה כו':
(ח) עמ"ש ע"פ ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה. ע"ד אשריך ארץ שמלכך בן חורין. כי מבחי' נער קטנות נמשך יניקת החיצונים כמ"ש בזח"א לך צ"ה ב'. וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ו ע"י שנתמעט החיות מיעוט אחר מיעוט. וכמ"כ נער אנפי זוטרי מזה יניקתם בזח"א י"ט ב'. אבל ע"י השופר דרור עלמא דחירו בינה נמשך להיות גלוי בחי' ז"א דאצילות הנק' בן חורין כו' ואז אשריך ארץ כו' אשר קדשנו במצותיו וזהו תקעו כו' בכסה. דמכסי סיהרא. ומזה נמשך יניקתם מחמת שנתמעטה הירח ע"ד הנ"ל. וע"י תקעו בחדש שופר מתבטל יניקתם כו':
עמ"ש מענין מלכיות שהוא ע"ד והיה ה' למלך כו' ביום ההוא יהיה הוי' אחד. בהגהות לד"ה תורה צוה:
(ט) עמ"ש בד"ה להבין ביאור הדברים ע"פ תקעו בחדש דרוש השני:
(י) בביאור שארה כסותה ועונתה ע"פ המגיד מראשית אחרית נת' מהו ענין זו"נ. שכדי שיומשך מאא"ס בבי"ע צ"ל ע"י ב' ממוצעים זו"נ. ז"א הוא תכלית ירידת אוא"ס שהוא במדות. ומל' מקור הנבראים שהיא המעלה בי"ע להתבטל אליו ית'. וע"י שבי"ע עולים בביטול מה שאפשר להם. היינו במל'. אזי יורד אוא"ס בז"א ונעשה היחוד הנק' עונתה המשכת נשמות עליונות גלוי אוא"ס. וזהו ענין מלכיות וזכרונות. מלכיות שמקבלים עליהם עומ"ש ועי"ז הם עולים בביטול וכענין אחריך נרוצה. ע' זח"א ויחי דרכ"ט סע"א. ועי"ז נמשך אא"ס ויורד בז"א. וזהו זכרונות ל' זכר חסדו זוכר הברית שהוא יסוד ז"א. ושופרות הוא בינה בחי' החופה והמקיף דזו"נ. וע' בלק"ת בד"ה תקעו בחדש דרוש השני רפ"ג:
בע"מ* מאכ"ח ח"ב סי' מ"ז. וז"ל וגם זה טעם נכון להיות יו"ט מקרא קדש הזה. החדש מתכסה בו כי חג ה' לנו הוא עיקר והחדש טפלה אליו. ועוד אין ב"ד שלמעלה מושיבין כסאות למשפט ביום זה המיוחד לדין עד שיסכימו ב"ד שלמטה לקדשו כו' תקעו כו' ליום חגנו כו' כשנקבעהו אנחנו שיהי' חג לה' עכ"ל. של"ה קמ"ח א' רט"ז ב'. רי"ט ב' רכ"ה א'. והנה מ"ש הע"מ והחדש טפלה אליו. ר"ל ליום החג. ולכאורה החג זהו היותו ראש השנה אבל הרי אין נזכר זה בתורה. שהוא ראש השנה. ועיקר החג נז' על היותו באחד לחדש השביעי. כי במ"א נת' שבחי' השנה זהו מצד חיות העולמות. הנמשך מחיצוניות חו"ב. אבל ענין ר"ח מולד הלבנה יחוד שמשא וסיהרא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-bzh4qndh
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.