קמח

האור למל'. וכולן שיעורן טפח. וזהו הנה טפחות נתת ימי. והיינו לפי שאין ערוך המל' מקור הנבראים לגבי אור א"ס ב"ה כו' וכדי להיות ההמשכה צ"ל ע"י ה"ג צמצומים כו' וזהו ענין טפח כו'. ובזח"ג דרע"ג סע"ב אמרו טפח בסוד יו"ד כי היו"ד הוא בחי' צמצום והוא ראשית ההמשכה גם בח"ע שצ"ל ע"י צמצום וא"כ טפחות היינו ב' יודי"ן יו"ד דהוי' ויו"ד דאד' ח"ע וח"ת כו'. ועפ"ז י"ל פי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והקשה בזח"ג ואתחנן דרס"ו מאי נפ"מ אם השופר קטן או גדול. ולפי הנ"ל א"ש. כי שופר דעכשיו שיעורו רק טפח לפי שמקור ההמשכה מבחי' יו"ד דשם הוי' והיו"ד צמצום כו'. אבל לע"ל התגלות כתר עליון שמו הגדול ועי"ז יהי' עליות המל' ולא בבחי' הנה טפחות כו' כ"א אורך ימים נתת לו וזהו ע"י שופר גדול דוקא:

ז אך בצלם יתהלך איש. ירושלמי פ"ט דשבת ה"ב גדול אומר כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו (שעי"ז יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו בראיית פנים כדכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכיון שבעל השמועה עומד לנגדו ידע ויבין הדבר על בוריו) ומאי טעמא (פי' מנ"ל) אך בצלם (שהוא עומד לנגדו ידע והיינו צלם של רבו) יתהלך איש (יתנהג האיש האומר השמועה) וכ"ה עוד בירושלמי ספ"ב דשקלים ובפ"ק דקדושין ה"ח. עמ"ש בד"ה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם פי' ומראה לו פנים ועמ"ש בענין לא קאים אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין ומ"ש בענין שההמשכה שע"י הדבור רק זווג נשיקין בחי' הארה לבד אבל עצם החכמה א"א שיומשך ע"י הדבור וזהו מעלת זווג גופני שבטפה נמשך מעצמיות החכ' לכן י"ל שע"י שרואה בעל השמועה עי"ז מאיר בו בבחי' מקיף מעצמיות החכמה של בעל השמועה שמשם נמשך שמועה זו שהיא הארה ועי"ז יגיד הדבר על אופנו וזהו מעלת והיו עיניך רואות את מוריך. ועד"ז יובן מ"ש באגה"ק סי' כ"ז הלכך נקל מאד לתלמידיו לקבל חלקם מבחי' רוח רבם העצמיות שהם אמונתו ויראתו ואהבתו אשר עבד בהם את ה' ולא זיוום בלבד המאיר חוץ לכלי כו' עכ"ל. וזהו בחי' אך בצלם היינו העצמיות של רבו ולא זיוו לבד שהוא השמועה. וכמ"ש הרמב"ם בפי' צלם שהוא עצמיות הנפש השכלית. ואף על פי שנתבאר לעיל שפי' צלם הוא כפשוטו בחי' ציור אדם. מ"מ ענינו ציור אדם רוחני שהוא עשר בחי' הנפש שהן עצמיות הנפש כמ"ש בתניא ח"א פ"ג. וזהו שעל ידי זה יתהלך איש כי ההילוך ענינו ריבוי האור ולמעלה מבחי' עמידה וכמ"ש בת"א ע"פ ונתתי לך מהלכים בין העומדים והילוך זה נמשך לאיש ע"י בחי' בצלם של רבו שהוא עצמיות ומהות המשפיע משא"כ ע"י השמועה לבד שהיא רק הארה כו' כי כל הולדה וריבוי האור נמשך מעצמיות החכמה שבה מלובש הארת אור א"ס ועמ"ש ע"פ בן פורת יוסף. עמה"מ מ"א ג' צ"ו א'. ק"כ ג' קנ"ו א'. ר"ח צ"ה ב'. קי"ו א'. גלגולים כ"א ג'. ת"ז צ"ז ב'. ומירושלמי הנ"ל אפשר להבין משארז"ל בנדרים פב"ת ע"פ על מה אבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחלה. כי התורה היא שמועותיו של הקב"ה וצ"ל דבר מפי אומרו שיהיו ודברי אשר שמתי בפיך אבל צריך שיהי' רואה בעל השמועה שהוא נגד עיניו ממש ולא כנגד כו' כמ"ש שויתי ה' לנגדי תמיד ועי"ז ימשיך ממקור החכמה ומקור התורה וזה נק' ברכו בתורה והיינו ע"י התפלה שהיא בא"י שיהי' גילוי שם הוי' בנפש. משא"כ שלא ברכו בתורה שלומדים השמועה לבד ואינו רואה בעל השמועה כו'. וזהו ענין אך בצלם יתהלך איש כו'. פי' מ"ש נעשה אדם בצלמנו וכתיב ויברא את האדם בצלמו כו' שהוא ענין מ"ש דמות כמראה אדם כו' כבוד הוי' כו' והיינו שבבחי' הע"ס שהם הכלים מלובש אור א"ס ממש שנתלבש בזה כדי להשפיע תורה לישראל כו' ודרך פרט צ' ט"ס ל' ג' מקיפים מ"ם מקיף למקיף כו' ועי"ז דוקא יתהלך איש:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org