קיג
תלח
(ז) בת"א פי' המגביהי שמגביה את הה' ור"ל שלא תאמר עלי' זו היא הסתלקות האור ע"ד תעמוד ברחוק כנ"ל ס"א עז"א שהוא הגבהת הה' ג"כ א"כ אין נהורא תתאה מתרחק מנהורא עילאה כ"א שניהם יחד מתעלים וכמו עליות דשבת. וזהו המגביהי לשבת. כי לשבת ע"ד לא תהו בראה לשבת יצרה ישעי' סי' מ"ה י"ח. דהיינו פרי' ורבי' שזהו בחי' ונהר יוצא מעדן כו'. וגם ע"ד מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד תלים קל"ג א' ועמ"ש מזה בזהר ח"ג פ' אחרי דנ"ט ע"ב. יושב הכרובים ש"ב ו' ב' ברכות מ"ט ב'. ומאחר דברבוא אומר כן מוכח שנמשך מע"ק יושב בשמים ישחק תלים ב' ד'. כי ליושבים לפני ה' ישעי' כ"ג י"ח. בנאמני ארץ לשבת עמדי. ק"א ו'. משובב נתיבות לשבת. ישעי' נ"ח י"ב. ואפ"ל דכלפי שנאמר אם תגביה כנשר. בד"ה ויאבק איש עמו עז"נ המגביהי לשבת דהשם הוי' מגביהי בא"א ממש דכולא חד. וזהו ג"כ ענין יושב בשמים ישחק ע' במצ"ד שם. וגבי תגביה לא כתיב תגביהי כיון שמשם אורידך. אבל המגביהי מורה על קיום ההגבהה. ומהרמ"א פי' כאומרו הראובני. י"ה מעיד בהם כן כאן כי בי"ה הוי' צור עולמים וע"ש שאע"פ שמגביהי עכ"ז מכה"כ כו' אך יש עוד ג' יודין. בלא ה"א. מקימי. להושיבי. מושיבי. וצ"ל שעיקר ההגבהה לבחי' היו"ד כמ"ש בזהר ר"פ ויקרא ע"פ הגבה למעלה דא אות יו"ד כו'. וע' זח"ג דרס"ה ב' ע"פ היושבי בשמים כו':
וע' בת"א בד"ה המגביהי לשבת ע"י המצות. המשפילי לראות ע"י התורה. ועמ"ש בפי' מתי אבוא ואראה בד"ה ויקרא שם המקום פניאל. שע"י ואראה יומשך האור בנפש וכמ"ש בעה"ק ח"ג פל"ו דהראיה הוא היחוד כו' וכנ"ל ס"ב:
ומ"ש בת"א שמגביה את הה"א ע"י היו"ד וזהו המגביהי י"ל ע"ד מכל מלמדי השכלתי עמ"ש ע"פ ויטע אשל בבאר שבע כו' בענין הלמ"ד דאשל. גם ממ"ש ע"פ הרע"מ ר"פ תשא בענין אבנא למשקל בה דא יו"ד כו':
בתו"א* בד"ה המגביהי לשבת. והמדות הן הנק' יצ"ט ייצה"ר. ראי' לזה מהגמ' יומא פ' בא לו דס"ט ע"ב זוהי גבורתו שכובש את יצרו כו'. ופרש"י ומאריך אפו כו'. וזהו ע"ד המבואר באבות רפ"ד איזהו גבור כו'. וקשה איך שייך חלילה יצר אצלו ית' ולפמ"ש שזהו המדות א"ש דהיינו בחי' המדות דאצילות חו"ג נק' יצרו והוא כובשי ע"י מדת א"א כו' וזהו מ"ש באבות שם טוב ארך אפים מגבור. ופרש"י טוב ארך אפים שאינו נוח לכעוס אלא מתגבר על יצרו טוב הוא מגבור ולכן נק' בגמ' זהו גבורת גבורתו כו'. והנה ענין הגבורה למעלה ע"ד מ"ש במדרש תלים ע"פ השמים מספרי' משל לגבור שנכנס במדינה כו' ע"ש ומבמ"א אעפ"כ טוב ארך אפים מגבור קיצור ראי' שהמדות נק' יצר. ופי' טוב ארך אפים מגבור:
(ב) וצ"ע בפרדס שער הנשמה פ"ג פי' שיצ"ט ויצה"ר הן שני מלאכים. וע"ז נאמר כי מלאכיו יצוה לך כו' והוא מבואר בזהר ר"פ וישלח דקס"ה ע"ב ובזהר בראשית בהקדמה די"ב סע"ב והרמ"ז שם פ' וישלח כ' כי יצ"ט ויצה"ר הם ב' מלאכים בחי' חו"ג של חלקי אותה הנפש כו' שהם מתהוים מן לבושי הנפש שהם מיסוד חו"ג. וע' עוד בהרמ"ז ר"פ וישב ע"פ טוב ילד מסכן וחכם בקהלת סי' ד' י"ג ופרש"י ילד מסכן זה יצ"ט כו' והוא במד"ר שם וגם במד"ר שם ע"פ ראיתי את כל החיים המהלכים תחת השמש עם הילד השני זה יצ"ט בקהלת שם סי' ד' ט"ו. ובמד"ר ר"פ מקץ פירשו על שנתים ימים דיוסף. ואפ"ל לפ"ז שע"י שקיים יוסף בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר זהו מקץ שנתים שנתחברו היצה"ר לטוב עם היצה"ט. עו"ש בקהלת סי' ט' י"ד ע"פ עיר קטנה כו' ומצא בה איש מסכן וחכם קאי ג"כ על יצ"ט כו' כדאיתא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-jcwx1f9r
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.