תקמג

בה' שבת ססי' רמ"ב דהלל מודה דכב"ש עדיף. והענין מבואר בספר עה"ק ח"ג ס"פ י"ב כי התפלה בכוונה פותחת המקור העליון סוד הרצון כו' (ועמ"ש מזה בד"ה ויקהל הנ"ל ומ"ש בענין בכל קראנו אליו ולא למדותיו ומארז"ל בענין שאין יודעין לכוין בשם. ובזה יובן משארז"ל משום דאית ביה פותח את ידיך היינו פתיחת המקור העליון שזהו היו"ד דשם הוי' מה שנפתח אור הרצון העליון להאיר בחכמה ראשית האצילות. ויו"ד דאדני זהו שנפתח ג"כ מקור דבי"ע להאיר בחב"ד דבריאה ולכן מובטח לו כו' עכ"ה). וכל יום ויום מהימים העליונים מתברך מהמקור ההוא. וז"ס ברוך אד' יום יום כו'. ולכן איתא בזהר בשלח דס"ב א' שאין לבשל ולהניח מזון מיום זה ליום אחר כו'. כדי שיהי' עיניו נשואות למעלה כו'. והעד לזה המן שהי' יורד בכיו"י וכמ"ש בזח"ב בשלח דס"ג יתרו דפ"ח.

(הג"ה וענין הברכה בימים עליונים ו"ק דז"א זהו כמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ משה ידבר להגדיל ו"ק דז"א במוחין דיניקה ומוחין דגדלות וזהו ענין לאתקנא רזא דשמיה ע"ש עכ"ה) ושמאי הזקן ס"ל כיון שו"ק שהן ששת ימים מקבלים מהשבת שהוא בינה הנק' שביעאה כמ"ש בזהר שם לזה היה מכין לשבת מיום ראשון כו'. כי זה היום כבר קבל מזונו מיום השבת שעבר ע"כ יכין וישפיע למטה לצורך שבת הבא. אבל הלל הזקן ס"ל שאין לערב יום ביום כו' והי' כוונתו לש"ש שיתברכו ו"ק העליונים הנקרא שמים כל א' מהמקור העליון כו' עכ"ד. ור"ל שבשביל שבת ימציא לו הקב"ה סמוך לשבת כמו במ"ן שהי' יורד ביום ששי בשביל שבת. ואין מצטרך להכין מיום ראשון. דההכנה מיום ראשון גורע קצת בהבטחון שהקב"ה מכין מזון לכל חי דבר יום ביומו. וביאור דבריו בטענת הלל על שמאי יובן עפמ"ש במ"א בביאור ע"פ אכלוהו היום כי כללות העולמות נבחנים לג' בחי' הא' בי"ע אשר שם יש זמן כי גם במלאכים יש היכר זמן שביום אומרים קדוש ובלילה אומרים ברוך. הב' אצילות שהוא למעלה מבחי' זמן ממש מ"מ שם התחלקות ו"ק כל א' בחי' בפ"ע ונק' ששת ימים גם זהו הנקרא סדר זמנים שאינו זמן ממש רק סדר ומקור שיהי' נמשך מזה למטה בחי' זמן. דלא כבעל העיקרים מ"ב פי"ח שפירש להיפך דסדר זמנים זהו זמן מורגש יותר מסתם לשון זמן ובמח"כ אזיל בתר איפכא. אלא כי סדר זמנים זהו שרש ומקור להתהוות זמן. והיינו כי עד"מ למטה הזמן הוא יום ולילה ויש י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה ושרש בחי' זו באצילות היינו מדת יום הוא בחי' ז"א שהוא בחי' חסד כמ"ש חסד אל כל היום ויש בו י"ב צירופי הוי' והן שרש ומקור להתהוותי"ב שעות היום ומדת לילה שלמטה זהו חשך שרש בחי' זו ולמלה זהו מדת גבורה והיא בחי' מל' שבנינה מן הגבורות להיות הסתר והעלם כו' וע"ז ארז"ל מדכתיב ויהי' ערב ולא כתיב יהי ערב. מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן. ברבות בראשית פ"ג. ור"ל שגם קודם התהוות זמן גשמי ערב ובקר היה סדר זמנים היינו ערב ובקר רוחני שהם גבורות וחסדים העלם והסתר ובחי' גילוי ואור כנ"ל וע' במא"א אות מ"ם סכ"א. הבחי' הג' הוא למעלה מאצילות דלאו בכל אינון מדות איהו כלל ולית שמאלא בהאי עתיקא. א"כ לא שייך שם כלל גם סדר זמנים. ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה מי אל כמוך גבי פי' תשובה קדמה לעולם וזהו ענין כתר שהוא בחי' תחתונה שבא"ס כו'. וזהו ענין שיתברכו הימים ו"ק דז"א מהמקור העליון והיינו דבר יום ביומו שכל מדה מקבל בפ"ע ממו"ס מאחר שברכה והמשכה באה מבחינה שלמעלה מסדר זמנים לתוך בחי' סדר זמנים. א"כ אין שייך שיומשך הברכה מיום ליום. דא"כ באה ההמשכה מבחי' סדר זמנים ועיקר הברכה היא להמשיך מהמקור העליון דלאו מכל אינון מדות איהו כלל. ולמעלה מסדר זמנים. ומשם ממשכיים שיצוה ה' את הברכה בבחי' הזמן. ע"כ ברכה זו נמשך לכל יום וסדר הזמן בפני עצמו מהמקור עליון. והיינו ע"י יום השבת שבת אותיות תשב ע"ד תשובה קדמה לעולם והיינו בינה שבה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org