לט
קמז
השני. ולכן צריך למעט הדבור באשתו נדה כי הדבור הוא ג"כ שפע מברית הלשון ויש יניקה מזה לחיצונים כו') מ"ט בגין דקול מדבר ליה לדבור (קול הוא ת"ת שממנו מקבל הדבור שהוא מל'. ועמ"ש בבה"ז פ' שמות ע"פ המאמר שם ד"ג ע"א קול אמר לדבור אתי מלבנון. ועמ"ש ע"פ הקל קול יעקב ומ"ש בסדור בד"ה אד' שפתי תפתח בענין בקול דברי אלקים חיים. ובלק"ת ע"פ כי תשמע בקול) כיון דאיהי בגלותא קול אתפרש מינה ומלה לא אשתמע (ועמ"ש בת"א ר"פ ויצא בענין וילך חרנה ע"ד נחר גרוני ומ"ש בלק"ת פ' צו בענין מהרה ישמע כו' וקול כלה כו' ולע"ל ונגלה כו' כי פי ה' דבר. והיינו ענין אותותינו לא ראינו מחמת שאין גילוי הדבור כו' ומבואר במא"א ח' י"ב משכא דחויא נק' נוגה ונק' כעין החשמל. והיינו חש לשון שתיקה וכמ"ש בפע"ח שמ"ט שער ק"נ פ"ב וע"ז החשמל סובבו הנוגה הקליפה הרביעית קול דממה דקה בחשאי וז"ס חש מחשמל כו' עכ"ל. וכ"מ בזהר ויקהל דר"ג ע"ב חש אתעכב מלגלאה וזהו ענין מרגלים חרש כו' והיינו שק"נ מסתרת ומעלמת שלא יתגלה הדבור העליון המחיה העולמות ושיהי' העולם נראה ליש ודבר נפרד. וזהו ומלה לא אשתמע) וע"ד נאלמתי דומיה החשיתי מטוב. דלא אזיל קול בהדה (היינו יסוד ות"ת וזהו התורה נק' טוב והיא ניתנה בחמשה קולות ה"פ קול גימט' פרת בן פורת יוסף ולכן ע"י עסק התורה ממשיך יחוד קול בהדבור ולכן התנאים ע"י עסק תורתם עשו נסים גדולים בלק"ת פ' תזריע בד"ה קא מיפלגי כו') וע"ש בזהר פ' לך דומיה תהלה ויש לפרשו באופן אחר שיש עוד בחי' שתיקה הגבוה מהדבור כענין ואתם תחרישון וכענין משה כבד פה כו' וכענין מעלת ל"ת על מ"ע וע"ד והאיש משתאה קול דממה דקה דקדושה כו':
(ד) פ' וירא דקי"ו ע"ב דאתפרשא ה' מן ו' ובגין דאתפרשו מה כתיב נאלמתי דומיה כו'. בגין דאסתלק ו' מן ה"א וקול לא אשתכח כדין דבור אתאלם עכ"ל. וע' מזה עוד בפ' וארא דכ"ה ע"ב ודכ"ו ע"א והרמ"ז שם האריך. וע' בפ' תזריע מ"ו ב'. בת"ז תיקון י"ח דף ל"ד ב' סוף תיקון כ"א דס"א סע"א וז"ש באיכה סי' א' פסוק כל היום דוה. וכתיב היתה ירושלים לנדה. כי בחי' זו נק' נד ה' ובמדרש שם לנדה לריחוק כו' וכן ארז"ל במדרש פ' מצורע פי"ט ע"פ ואשה כי יזוב זוב דמה כו' אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו כו' עאכו"כ. הרי נק' בחי' זו נדה. ואז א"א להתייחד עם בעלה שהוא הוא"ו כו' ואעפ"כ לעתים ממשיכים היחוד והיינו ע"י ספירת ז' נקיים וזהו ענין מצות ספירת העומר ז' שבתות לטהר אשה לבעלה. כמ"ש בזהר פ' אמור דצ"ז סע"א וע"ב ואזי הטבילה בנהר היוצא מעדן יובל שמו שהוא שער החמשים ואזי בשבועות מתן תורה הוא היחוד העליון המשכת הקול בדבור וידבר אלקים כו' אנכי כו' וע"ש בהרמ"ז פ' אמור שהאריך ועמ"ש ע"פ הקל קול יעקב:
ו הנה טפחות נתת ימי כו'. בלק"ת בתלים במקומו פי' ב' טפחות ב' ידים ה' אצבעות בכל יד ה"ג בלאה ה"ג ברחל כו'. ולענ"ד נ' להעיר מענין מזוזה שהיא מל' צ"ל בטפח הסמוך לפתח בימין וכמ"כ נר חנוכה משמאל ג"כ בטפח הסמוך לפתח הרי הם ב' טפחות. ה"ח וה"ג ימינא ושמאלא שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. א"נ טפח נק' יסוד והוא טפח הסמוך לפתח כמ"ש בטו"ב ה' חנוכה. וכמ"כ יסוד דנוק' המקבל מיסוד ז"א ג"כ שיעורו טפח וזהו הנה טפחות כו'. א"נ טפחות הוא יסוד ז"א ובתוכו מלובש יסוד דאבא ופסוק אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים היינו כנ"ל ב' טפחות שמאלו כו' וימיני טפחה וימינו תחבקני. אך כל הבל. רבות בשה"ש בתחלתו:
עוי"ל בענין הנה טפחות הנה בר"ה בנין המל' ע"י השופר כמאמר אמרו לפני מלכיות כו' ובמה בשופר ובסוכות ע"י הלולב ממשיכים הדעת לנק' ה"ח. וארז"ל נדה כ"ו א' חמשה שיעורן טפח שופר דופן סוכה שדרו של לולב כו' וכל אלו להמשיך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-4h1dcy1t
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.