רו

התומ"צ ממשיכים התלבשות מחדומ"ע דא"א במחדומ"ע דז"א. והנה נגד מחדומ"ע הנ"ל דקדושה ישכ מ"כ מחדומ"ע דלעומת זה שהם לבושים דסט"א להמשיך אש זרה כנזכר בד"ה כי ביום הזה יכפר הנ"ל ושם פ"ג. והנה ג' בחי' הנ"ל נק' אדם א' מחשבה ד' דבור מ' מעשה כמ"ש בביאור ע"פ ויקרא אל משה בענין אדם כי יקריב מכם כו'. וג' בחי' דלעומת זה זהו ענין אדם בליעל ונקרא כקוף בפני אדם כי הקוף יש בו ג' קוין כמו בה"א רק הרגל ארוכה וה"ע הערלה וצ"ל שתכלה רגל מן השוק כו' ע' פ"ק דעכומ"ז דף ה' בענין משלחי רגל השור והחמור. ולכן ע"י ג' בחי'* הנ"ל הנק' אדם ממשיכים מלמעלה המשכת אור א"ס בבחי' אדם העליון כו' ע' בד"ה זכור ושמור בדבור א' נאמרו בת"א פ' יתרו. וזהו פדאני מבחי' עת אשר שלט האדם כו':

קיצור ג' דברים הנ"ל הם מחדומ"ע הנק' אדם. והן בי"ע. וכמ"כ הם בי"ע שבאצילות. וגם הכתר נק' א"ק. וזהו והבאת שלום בין אדם לחבירו. ויש נגדם מדומ"ע אסורים ונק' כקוף בפני אדם ולכן ע"י תורה ועבודה וגמ"ח הוא כאלו פדאני:

(ד) בד"ה אדם כי יקריב הנ"ל נתבאר כי הקרבנות הי' בירור והעלאת שם ב"ן וא"א להיות העלאה זו כ"א במשכן ומקדש שהם המשכות שם מ"ה ביריעות וכלים. ואזי דוקא יוכלו לברר ב"ן. ועכשיו תפלה במקום קרבנות בירור ב"ן. צ"ל בירור זה ע"י עסק התורה שהרי ד"א של הלכה הם במקום משכן. ואפ"ל זהו פדה בשלום ע"י תורה וגמ"ח פנימיים ומקיפים דשם מ"ה אזי עי"ז כי ברבים היו עמדי עסק התפלה שמקום הקרבנות כו' ועמ"ש בד"ה למה נסמכה פ' שבת למלאכת המשכן שם נת' דהמשכן וקרבנות דוגמת שי"ב ושבת כו' שההמשכה בשי"ב גורמת ההעלאה שבשבת כו'. וכענין שנת' בת"א ע"פ אלה תולדות יצחק בן אברהם כו' שכדי להיות בחי' יצחק שהוא ההעלאה מלמטה למעלה בחי' ביטול היש שבזה נמשך הצחוק ותענוג העליון כמ"ש בת"א ר"פ ויצא ע"פ ושבתי בשלום אל בית אבי. הנה בחי' העלאה זו נמשך ע"י היותו בן אברהם שהוא ההמשכה תחלה שמלמעלה למטה. וכך ענין התפלה יהי רצון המשכת תענוג ורצון העליון בחי' יצחק ומזה נמשך המתקת הדין ע"י גילוי התענוג והרצון שלמעלה מהחכמה והיינו ע"י העלאה דתפלה כ"ז נמשך ע"י ההמשכה תחלה ע"י תורה וגמ"ח כו':

קיצור העלאה דתפלה נמשך ע"י המשכה דתורה וגמ"ח. וכמ"ש בענין מחצית השקל בבה"ז פ' תשא. וכענין אלה תולדות יצחק הוא ע"י שהוא בן אברהם וכענין הקרבנות שהי' צ"ל במשכן דוקא היריעות והארון והכלים דוגמת תורה וגמ"ח שם הוא העבודה:

(ה) בירושלמי במס' תענית פ"ס סוף ה"ב הביאור ג' דברים הנ"ל מפסוק ואשים דברי בפיך זהו תורה ובצל ידי כסיתיך זהו גמ"ח. ללמדך שכל מי שעוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לישב בצלו של הקב"ה הה"ד מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות.

(שעל ידיהם מתקיימים חקות שמים וארץ. קה"ע) ולאמר לציון עמי אתה אלו ישראל (ע"י ג' אלו המצות ישראל הם עם ה') והיינו כנ"ל סעי' ד' שע"י תורה וגמ"ח ממשיכים אור הוי' מלמעלה למטה וזהו ענין זוכה לישב בצלו של הקב"ה. דוגמת המשכן שעשה בצלאל ע"ש בצל אל היית וידעת. וזהו ענין בצל שדי יתלונן. ואזי אח"כ יוכל להיות העלאה ע"י הקרבנות וע"י לנטוע שמים וליסוד ארץ דוגמת השמים והארץ החדשים. והיינו מ"ש ישמחו השמים ר"ת י"ה ותגל הארץ ר"ת ו"ה כו'. והיינו כי שמים לא זכו בעיניו וצריך להמשיך הזיכוך ע"י התורה שעשה"ד גבוה מעשרה מאמרות וזהו"ע עמל

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org