קעב

רמז רמ"ו ע"פ ה' איש מלחמה. נגלה עליהן כגבור חגור חרב שנאמר חגור חרבך על ירך גבור כו'. ואפ"ל חגור חרב זהו מדת מל' שנקראת חרב נוקמת נקם ברית בזהר ויחי דלעיל ור"פ תורת המצורע דנ"ב ע"ב ודף נ"ד ע"א. ילקוט ח"ב בש"ב רמז קנ"ט כמ"ש בפ' בשלח כנ"ל. בישעי' רמז ר"ס. הגמרא דשבת הנ"ל סעי' א'. בתלים במקומו סי' מ"ה סוף רמז תשמ"ט חגור חרבך על ירך גובר תן מילה בין ירכיך הודך בעוה"ז והדרך לעוה"ב:

(ג) זח"א פ' בראשית דכ"ח ע"ב אבל לגבי ציצית ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות דא איהו חגור חרבך על ירך גבור ודא ק"ש דאתמר ביה רוממות אל בגרונם. דא הוא ויעשו להם חגורות. וענין שייכות ויעשו להם חגורות לענין חגור חרבך על ירך. דהנה במד"ר פ' בראשית פי"ט אמרו ויתפרו עלה תאנה עלה שהביא תואנה לעולם. ור"ל שמאותו עה"ד שאכל לקח לו לחגורה. ואפ"ל עפמ"ש בזהר ויחי דרכ"א דעץ החיים הוא תפארת ועץ הדעת היא מל'. לפי שרגליה יורדות מות כו'. ופי' בזח"מ שם שזהו מצד התלבשותה במט"ט הנק' עץ הדעת טו"ר מחציו ולמטה רע מצד הקליפות הנאחזות בו וכן נקראת אילנא דמותא כשמתלבשת בקליפה הגורם מיתה לכל העולם אבל המלכות בבחינת עצמה חלילה וחס כי היא אצילות וכולה חיים וטוב וז"ש רגליה יורדות מות כלומר סבותיה ובחינותיה יורדות ומתלבשות במות (ור"ל משא"כ תפארת הנק' עץ החיים גם סבותיו אינן יורדות ומתלבשות במות ח"ו ועמ"ש בת"א פ' וארא בד"ה לכן אמור לבנ"י בענין אתה קדוש קודב"ה שאפילו הארה וזיו ממנו אינו יורד כו' ע"ש. וקודב"ה היינו תפארת כנודע מענין קודב"ה מצלי) וז"ש ג"כ הא ודאי מותא הוא לקבלך כי בהיותך מקושר שם המות הוא כנגדך כי לפתח חטאת רובץ כיון דאדם סגיד להאי אתר. כלומר להאי אתר ולא רצה במדת התפארת אלא אדרבה הפרידה מן התפארת ולקחה בר מבעלה מלובשת באילנא דמותא כולהו אתמשכו אבתרי' וגרים מותא כו' עכ"ל הזהרי חמה עם קצת הוספה שבין שני חצאי עיגולים. והבנת הענין מהו המכוון שרצה בהאי אתר ולא רצה במדת התפארת אלא אדרבה הפרידה כו' מובן עפמ"ש בזהר פ' חקת דקפ"ב ע"א ר"ש אומר ודאי מאן דנטיל סמא דמותא בלחודוי (עיין זהר ר"פ חקת דקע"ט סע"ב ובהרמ"ז שם) עליה כתיב בכל עמלו שיעמול תחת השמש ומאן הוא תחת השמש הוי אימא דא סיהרא. ומאן דאחיד סיהרא בלא שמשא עמלו תחת השמש ודאי. ודא איהו חובא קדמאה דעלמא (ר"ל חטא אדה"ר בעה"ד שהיא המל' הנק' סיהרא והפרידה מעץ החיים ת"ת שהוא שמשא). ועל דא מה יתרון לאדם בכל עמלו. לאדם קדמאה (דהיינו אדה"ר) עכ"ל הזהר. והענין דכתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים שהם ת"ת שבו שם הוי' ומל' שהיא שם אלקים הם שמש ומגן דכולא חד שאע"פ שמבחי' שם אלקים נמשך שיהי' העולם יש ודבר נפרד מחמת שיש מסך ופרגוד עיין בלק"ת פ' בלק בהביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב ושם פ"א. ומזה נמשך מלך אלקים על גוים שנמשך הארה גם לעמלק ועובדי כוכבים כמבואר בזח"ב משפטים דף צ"ו ע"א וזהו"ע רגליה יורדות. עיין מענין רגליה יורדות בת"א פ' יתרו בד"ה בחדש השלישי. מ"מ באמת זהו הכל משם הוי' וכמ"ש וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' ע' בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקים כו' וארא אל אברהם בענין פי' גדול הוי בעיר אלקינו. וזהו מצות היחוד וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים. כלומר דבאמת כולא קמי' כלא חשיב. ע' בלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני ושם פ"ב. וזהו היפך שעמלו תחת השמש כ"א בבחי' שמש ומגן הוי' אלקים ומזה נמשך ביטול היש ונפרד

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org