צח
שנו
והרי עכשיו המל' היא טפלה לו כנ"ל אבל באמת ברא הוא ית' בחי' הכל הנ"ל בשביל כבודו כו' וזהו בחי' ארץ קדמה כו' במחשבה. ובסוף מעשה כנ"ל. וזהו כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתין וכו' וכן טוב יצר כבוד לשמו ומביא גואל למען שמו. וכנודע ג"כ מענין יוסף ויהודה המבואר במ"א ע"פ ויגש וכו'. וכל זה לע"ל אבל עכשיו המל' מקבלת מז"א וזהו הושיעה לו ימינו לההוא דרגא כו':
וי"ל שירת הפרות כענין כיצד מרקדין לפני הכלה: (ע"כ נמצא)
ג זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. במד"ר ויצא ר"פ ע"ג ע"פ ויזכור אלקים את רחל. מפרש לבית ישראל היא רחל שנאמר רחל אשת יעקב. משא"כ בלאה וכ"ש בזלפה ובלהה לא נאמר כן. וז"ל זכר חסדו זה אברהם. שנאמר חסד לאברהם. ופי' זכר חסדו י"ל כי לאו מכא"מ איהו כלל. ע"כ שייך לשון זכירה על המדות וכמ"ש במ"א שאפילו המדות עליונות יג"מ הרחמים נמשכים רק מבחי' שערות וכמשל השערה שאינו נוגע אל העצמיות כו' ולהיות שאינו ערוך לגבי העצמיות ממש שייך ע"ז לשון זכירה שהזכיר הוא שייך על דבר המרוחק ממנו שאפשר שיהי' שייך עליו שכחה. ולהיות כי גם אצילות הוא כטפה מים אוקיינוס לגבי עצמות המאציל. לכן עד"מ הוא נחשב כמו דבר שיכול להיות עליו שכחה. ולכן צריך לעוררו לזכור עליהם דהיינו להעלותם במחשבה הקדושה של עצמות המאציל. וזהו ענין ר"ה שנק' יום הזכרון וזהו יעלה ויבא כו' זכרוננו ופקדוננו (הם זו"נ דאצילות עיין זהר ויצא דקנ"ט ע"ב ע"פ ויזכור אלקים את רחל) וזכרון אבותינו שהם חג"ת דאצילות כו' ע"ש וכמ"ש מזה בסידור שער ר"ה סד"ה אד' שפתי תפתח. ובלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון ספ"ג. ובד"ה אתם נצבים ספ"ג. ובד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ספ"ב. ועוד יובן זה עדמ"ש בת"א בד"ה וארא אל אברהם בענין סליק לעילא לעילא ושם אין העולמות תופסים מקום. וכשנמשך הגלוי במדות שבהם ועל ידם התנהגות העולמות נק' וארא אל אברהם. וזהו בהבראם באברהם. וזהו זכר חסדו זה אברהם. ולכן ארז"ל ע"פ באחד לחדש השביעי באחד זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם. ויש לפרש כמ"ש בד"ה וארא אל אברהם הנ"ל בענין ההפרש בין בחי' יחיד לבחי' אחד. אשר יחיד זהו מצד מהותו ועצמותו. ובחי' אחד זהו מצד התגלות אורו ואלהותו בעולמות כי אחד היינו שהוא ית' אחד בז' רקיעים והארץ וד' רוחות העולם כו'. וזהו באחד זה אברהם והיינו לחדש השביעי שנקרא יום הזכרון שיהי' זכר חסדו כו' וכמארז"ל ע"פ זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה דקאי על ר"ה שבו נברא אדה"ר ונאמר כי ביום אכלך ממנו כו' והחסד י' שנתן לו יום שלו כביכול שהוא אלף שנה. במד"ר פ' מסעי גבי ערי מקלט. וע' זהר בשלח דמ"ז א' בפירוש ויזכור ימי עולם:
קיצור. פי' זכר חסדו. הזכירה על דבר הרחוק. כי לאו בכא"מ איהו כלל. יום הזכרון לזכור זכרונינו ז"א ופקדונינו נוק'. וע"ד וארא אל אברהם ההמשכה מבחי' יחיד במדות והוא נק' אחד אחד הי' אברהם והיינו באחד לחדש השביעי:
(ב) עוי"ל פי' זכר חסדו עדמ"ש בפי' וזכרתם את כל מצות ה' שתעשו אותם זכרים המשפיעים גילוי החכמה ובחי' הביטול להיות למטה ביטול היש כו' והמשכ' זו היא טפת חכמה עילאה כמו טפה ממוח האב שצריך להיות נמשך דרך הרמ"ח אברים. שהם רמ"ח מ"ע. וזהו ענין ר"ה ג"כ המשכת הביטול למטה כמ"ש בד"ה תקעו בחדש. דרוש השני רפ"ג. וזהו זכר חסדו שיהי' החסד בחי' זכר ומשפיע המשכת
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-09vrbxke
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.