קל
תקב
משגת כ"א לפרוע המחצה וגם זה בכמה שנים מעט מעט מידי שנה אזי אם הבעל חובו יהי' טוב ויקבל זה ממנו אזי ישתדל בכל לב לסלק לו מעט מעט כפי שידו משגת אבל אם הבעל חוב קשה ורוצה שיסלק לו עד גמירא ולא ישאיר לעצמו כלום. אזי הלוה יתייאש מזה ולא יסלק לו כלום. כן הוא ענין התשובה. וזהו שאומרים בתפלת נעילה ותלמדנו הוי' אלקינו להתוודות לפניך למען נחדל מעושק ידינו:
(ג) ורש"י בתלים פי' כי עמך הסליחה לא נתת רשות לשליח לסלוח כמ"ש כי לא ישא לפשעכם בפ' משפטים כ"ג. למען תורא על זאת שלא יהא אדם בטוח על סליחות אחר מצאתי עכ"ל. וא"כ זהו טעם כפשוטו דפי' כי עמך הסליחה שהיא מעוכבת מעט שאין רשות לשום שליח עליה כ"א עד שיפעול רצון מהקב"ה בכבודו ובעצמו. וע"כ יומשך היראה. ודברי רש"י הם מבוארים בילקוט:
(ד) ועד"ז פי' במד"ר פ' אמור פ"ל גבי ביום הראשון מן הכא חושבנתא. א"ר אחא כי עמך הסליחה. מראש השנה הסליחה אצלך כל כך למה למען תורא בשביל ליתן אימתך על בריותיך עכ"ל. וכן איתא בקהלת רבה סד"ה לך אכול בשמחה לחמך. וכן הוא בילקוט בתלים במקומו בשם הפסיקתא הסליחה מופקדת אצלך מראש השנה. וזהו ע"ד ג' ספרים נפתחים בר"ה. עד בינונים תלוים ועומדים עד יוהכ"פ. והיינו שהסליחה מתחלת בר"ה. ע' זח"ג פ' שופטים דף ער"ה א' גבי בכסה דסליקת לאתר דאתמר ביה במכוסה ממך כו' שהוא הכתר שמשם מקור הסליחה וכן פי' בזהר פ' אמור ד"ק ע"ב כי עמך הסליחה. ע"ד כי עמך מקור חיים. מקור היינו כתר כמ"ש ברע"מ ס"פ בא. וכן נתבאר בכמה דרושים בלק"ת איך ע"י השופר ממשיכים ממקור ומבחי' ממעמקים למלאות הפגמים בד"ה תקעו מחדש שופר דרוש הראשון. ובד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה כן אד' הוי' יצמיח צדקה כו'. אך עכ"ז לא בא הסליחה בפועל עד יוהכ"פ וסוף היום מכפר. עיין בלק"ת בפ' תצא בביאור ע"פ ולא אבה בסופו בענין ויהפוך ה' אלקיך לך. ויש לפרש כי הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ הם עד"מ כיומי דחוהמ"פ או סוכות שעיקר המקרא קדש ביום ראשון ובשביעי ש"פ כי ביו"ט ראשון שנגלה עליהם ממ"ה. ובשביעי ש"פ קי"ס. בשביעי דוקא כי כל השביעין חביבין וכמו יום השבת וע"ד נעוץ תחלתן בסופן. ועכ"ז גם ימים שבנתיים הם בחי' מקרא קדש רק שאינו יו"ט ממש. וכן בסוכות ראשון ושמיני. ע"ד כנור של שבעה נימין ושל שמונה נימין. וזהו בחי' א"ז וע' בד"ה למנצח על השמינית ועד"ז עשי"ת שהעיקר ר"ה ויוהכ"פ. ומ"מ גם הימים שבנתיים נק' ימי תשובה ועל כל היו"ד ימים נאמר דרשו הוי' בהמצאו כו' אלא שלגבי ר"ה ויוהכ"פ שהם תחלתן וסופן אינן כמו הם עכ"פ לכן מתחיל הסליחה מר"ה והסיום והגמר הוא ביוהכ"פ שלימות עשר עומקים דוגמת כנור של יו"ד נימין. ועמ"ש בלק"ת פ' אחרי סד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש השני מענין עשי"ת ובד"ה שבת שבתון הוא לכם בפי' ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש דר"ל בכל הימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וזהו ענין הנסירה להפריד עשר בחי' שבנפש האלקית מנה"ב כו'. ואפ"ל מופקדת אצלך היינו שנמשך בכתר דז"א. שהוא רצון הנמשך מחו"ב האיר בו הסליחה מע"ק שהוא רעדכ"ר. ע' ד"ה ויקהל משה. אך אינו מאיר במל' עד שיהי' נסירת כל הע"ס. עוי"ל פי' מפקדת כי הנה ראש השנה הוא כמשל הראש שבו נכלל ג"כ חיות כל רמ"ח אברי הגוף כמ"ש בלק"ת בד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול פ"א. א"כ גם חיות כל עשי"ת והאור השייך להם כלול שם וזהו הנק' מופקד וכן בפע"ח שער ר"ה נזכר לשון פקדון ע"כ גם הסליחה הנמשך מע"ק לז"א מופקד בר"ה עד שנמשך ומתגלה ביוהכ"פ שהוא בחי' יום העשור מל' אך נעוץ סופן בתחלתן בו עליית המל' בכתר:
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-3wpppcev
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.