נא
קצט
וכן מבואר בהדיא בתד"א ח"א ס"פ י"ח שנאמר זבחי אלקים רוח נשבר. זבח לא נאמר אלא זבחי. ועיין בספר בינה לעתים דרוש כ"ט. ע' לקמן סעי' ו':
(ב) אפשר להעיר ממ"ש כי חסד חפצתי ולא זבח. בהושע סי' ו'. ובילקוט שם שגמ"ח גדולה מהקרבנות והיינו מקרבנות הבהמה. אבל לב נשבר ונדכה זהו קרבן נה"ב שבאדם זהו גדול מכל הקרבנות. וכמ"ש בתלים סי' מ"ם פסוק ז' זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי. והוא ע"ד שמוע מזבח טוב כדלקמן סעי' ה' וכמ"כ נתבאר במ"א בענין התענית שזהו ע"ד אדם כי יקריב מכם שלמעלה ממדרגת מן הבהמה כו' ור"ל מכם ע"ד מרכבתא עילאה ע' בד"ה בכ"ה בכסליו ב' בחי' למס"נ באחד ובכל נפשך עמ"ש מזה ע"פ ויהי שם עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל כו' ועד"ז יובן ענין לב נשבר ונדכה בחי' קרבן שבאדם כו':
(ג) רבות ר"פ צו כנ"ל סעי' א' בפ' נשא פי"ג דרנ"ד ד' גבי ביום הרביעי נשיא לבני ראובן. והתשובה משולה כנגד כל זבחי חוטא שכן כתיב זבחי אלקים רוח נשברה עכ"ל. י"ל כי הקרבנות אין מכפרים אלא על השגגות משא"כ התשובה מכפרת אף על הזדונות. היינו שע"י הקרבנות מבררים מק"נ וכן השגגות באים מהתגברות נה"ב שבק"נ. ולכן על הזדונות שהם מג"ק הטמאות שלמטה מנוגה אין הקרבן מכפר כמ"ש באג"ה סי' כ"ח ד"ה למה נסמכה. אבל ע"י התשובה שנקרא שלום לרחוק שנעשה קרוב. לרחוק דוקא שמעלה גם הניצוצים שנפלו למרחוק מאד דהיינו מג"ק שלמטה מנוגה כמ"ש הרמ"ש הרמ"ז פ' נשא בדף קכ"ב. וכמ"כ ממשיך מלמעלה ג"כ מבחי' הנק' אחכמה והיא רחוקה ממני שלמעלה מההמשכה שע"י הקרבנות. ואיך יעלה הניצוצות מג"ק זהו ע"י רוח נשברה ולב נשבר ונדכה כו'. שהרי היצה"ר שבאדם כשמחטיאו גרוע מק"ן והוא מתדבק בג"ק הטמאות כמ"ש בסש"ב פכ"ד באריכות וכשהלב נשבר ונדכה נשבר ג"ק הטמאות ועי"ז יוצא ממנו הניצוץ כשבירת קליפת האגוז להוציא הפרי כו':
זח"א מקץ קצ"ח א'. ח"ב בשלח דס"א סע"א. יתרו דפ"ו ע"ב. משפטי' דק"ח ע"א וע"ש. ויקרא ד"ה ע"א. ט' א'. תזריע דמ"ט סע"א. פינחס דרכ"ד סע"ב בזהר וכן ברע"מ שם דר"מ ע"א וע"ש. דרמ"ז ע"א וע"ש. ת"ז נ"ד ד'. ס"ח א':
(ד) זח"ב משפטים דק"ח ע"א כתיב כי לא תחפוץ זבח כו' זבחי אלקים רוח נשברה. וכי לא בעי קוב"ה דיקרבון קמי' קרבנא כו' אלא דוד לקמיה שמא דאלקים קאמר. וקרבנא לא קרבין לשמא דאלקים. אלא לשמא דהוי'. דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקריבן קרבנא. דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן להוי'. להוי' ולא לשמא דאלקים כו'. זבחי אלקים רוח נשברה קרבנא דאלהים עציבו ותבירו דלבא. ובג"כ מאן דחלים חלמא בישא עציבו אצטריך לאתחזאה. דהא במדת אלקים קיימא כו' עכ"ל. ופי' בזהר"ק מהאריז"ל שם כל קרבנות עולים לשם הוי' אבל לשמא דאלקים כתיב כי לא תחפוץ זבח ואתנה דמדה"ד אינו מתרצה בכך כי נוקם ונוטר כנחש כו' אבל זבחי' הראוי לו הם רוח נשברה ולב נשבר ונדכה כו' לקבל מדה"ד ובהא לא שליט דינא עליה עכ"ל. ובאגה"ת פ"ז מבואר הטעם דשם אלקים מתפייס ברוח נשברה לפי שעי"ז מעביר רוח טומאה וסט"א וזהו רוח נשברה. ור"ל רוח דג"ק הטמאות שזהו"ע ואת רוח הטומאה אעביר כו' כדמשמע בזח"א בראשית דנ"ד רע"א ודנ"ה קרוב לסע"א ובפ' נח ד"ע ע"ב. ודע"ג סע"ב וירא קי"ד א'. חיי קכ"ד א' קכ"ז א'. ויצא דקס"ג סע"ב. וכיון שכן לכן עי"ז דוקא מתפייסת מדה"ד משא"כ ע"י קרבן בהמה ובירור ק"ן אינה מתפייסת. ובזהר פינחס דרמ"ז ע"א שע"י לב נשבר נתפרד האוכל מתוך
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-4j3rfsak
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.