מד

צדק שהוא רק צדקה וחסד שעשה הקב"ה עמנו בהמשכת רצון זה המלובש בתומ"צ כו' ע"ש. ואפ"ל לכן נק' התורה ותורת חסד. וע' בילקוט תלים סי' קי"ח ע"פ הודו לה' כי טוב כל"ח דקאי על התורה כו'. עו"ש בילקוט בענין כספו לא נתן בנשך זהו ב"ש וב"ה שלא היו מלמדים את התורה בדמים י"ל שעי"ז ממשיכים בחי' טל תורה הנק' אור תורה ע"ש כי טל אורות טלך וזהו הנק' תורת חסד וכמ"ש מזה לעיל סי' י"ג ע"פ ואני בחסדך בטחתי. ושם סעי' ג'. הב' דקאי אלו המדות על האבות וגדולי הצדיקים כו' ועמ"ש ע"פ אם בכסף תצוה את עמי דפי' במד"ר משפטים ס"פ ל"א אתה עמי בחירק והיינו כי עם ה' החסד. וע' בבחיי ע"פ ויהי שם משה עם ה'. ענין מדות אלו איך שייכים למעלה בו יתברך ופי' כספו לא נתן בנשך. ואפ"ל כספו היינו עלמין דכסופין. ובילקוט פי' כספו היינו התורה:

מס' מכות ספ"ג כ"ד א'. בחיי מ"ה א' קי"א ב' רכ"ו ג'. של"ה קע"ט ב. להעיר מהפסוק בישעי' סי' ל"ג י"ד ט"ו. מי יגור לנו אש אוכלה כו' הולך צדקות ודובר מישרים כו':

ב הולך תמים ופועל צדק. בילקוט בתלים במקומו הולך תמים זה אברהם שנאמר התהלך לפני והיה תמים. בפ' לך י"ז א'. תמים לשון שלימות כענין תמתי. וע' רבות פ' חיי ר"פ ס"ב ע"פ יודע ה' ימי תמימים ועמ"ש ע"פ שבע שבתות תמימות תהיינה. וע' רבות בשלח פכ"ה קמ"א ד' ע"פ מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. במשלי סי' כ' פסוק ז'. וברבות נשא פי"ב דרמ"ח ע"ג ע"פ ביום כלות משה בפי' צאינה וראינה במלך שלמה מלך שהוא חפץ בשלומים כד"א התהלך לפני והיה תמים שהערלה מום היא בגוף א"כ פי' הולך תמים שיתהלך להיות תמים ונקי מכל מום כמ"ש כולך יפה רעיתי ומום אין בך. כי הנה במאו"א אות מ' סעי' י"ז מום גימט' אלקים וזהו יניקת החיצונים משם עכ"ל. וי"ל דכמו שיש מום בגשמיות כך יש מום ברוחניות ע"ד שפירשו בענין אפילו היא חגרת שפוסח על שתי הסעיפים ואין לו עמידה חזקה שהיא האמונה כמ"ש באג"ה ע"פ חגרה בעוז מתניה. וכן סומא שאין לו בחי' ראי' ע"ד איזהו חכם הרואה את הנולד. שרואה איך שנולד הכל מאין ליש כו'. וצריך לנקות כל רמ"ח אברי הנפש מכל מום. והיינו ע"י קיום רמ"ח מ"ע שהם רמ"ח אברים. ובשמירת מל"ת שהם נגד שס"ה גידים שהם חיות האברים וגם הם נגד שס"ה ימי החמה שיהי' בחי' ימי תמימים. וכענין מ"ש בלק"ת בד"ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך. וכענין שבע שבתות תמימות תהיינה שהם נגד ז' מידות שלא יהי' בהם שום פגם. וברבות אמור פכ"ח ואימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו שלמקום. ויש לפרש שאזי הז' שבתות שהם ז' מדות דז"א הן תמימות שאין מסתלקין מהם הג"ר שהם מוחין דז"א כו'. ועמ"ש בענין הפושעים בי גבי שגדר את הפרכת ויצא דם בד"ה ושננתם. וזשארז"ל ברבות ס"פ מצורע על אותה שעה אומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך. ע"י ששומר מצות נדה כו' ע"ש. גם יש לפרש הולך תמים שיש עילוי אחר עילוי בבחי' התמימות כו' וכמאמר וסביביו נשערה כו' מדקדק עם סביביו כו' וכמ"ש בד"ה מה טובו גבי והתשובה הג' כו'. ועמ"ש ע"פ תמים תהיה עם הוי' אלוקיך שפירש בזהר פ' פינחס דר"ל סע"א שיהי' תוכו כברו ואז הוא עם הוי' אלקיך ששם הוי' נק' תוך לגבי ש' אלקים שנק' ברו כי הוי הוא האלקים. והבחיי ע"פ ויהי שם משה עם ה' פי' שעד"ז ה"ע תמים תהי' ואזי תהיה עם הוי' אלקיך*. וע' בזהר ר"פ נח דנ"ט ע"ב ע"פ נח איש צדיק תמים היה:

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org