ק
שעב
ד"ו סע"א משמע שהיסוד מקבל השפע דוקא מהבינה. וכ"מ בזהר ר"פ וארא דכ"ב א' בענין פי' עד תאות גבעות עולם. וכן בזהר בענין בצלאל. שהוא יסוד והיינו שיושב בצל אל היינו אל עליון שהוא הבינה כמ"ש בזהר תרומה דקנ"ב ע"א וז"ל ושמיה ברזא עילאה אקרי הכי. מצד אל ומאן איהו דא צדיק דאיהו יתיב בצל אל ההוא דאקרי אל עליון. ובמא"א אות א' סעי' פ' אל עליון היינו בינה. והי"נ הביא ראי' לזה ממ"ש בזח"ב פקודי דרס"א ע"א. ע"כ צ"ל שאין נק' יתום מאמו רק בזמן שאין בהמ"ק קיים:
(ב) במד"ר פ' כי תבא דרצ"ח ע"ג ע"פ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' עובד כוכבים אחד שאל את רבן יוחנן בן זכאי איזה יום שאנו ואתם שמחים א"ל זה יום ירידת גשמים שנאמר לבשו כרים הצאן כו' תלים ס"ה. מה כתיב אחריו. מזמור הריעו לה' כל הארץ. תלים סי' ק'. מ"מ י"ל שמחת ישראל על ירידת גשמי' היינו מפני שזהו ענין יחוד העליון של קבה"ו. כמ"ש בלק"ת בד"ה האזינו השמים דרוש הראשון בענין יערוף כמטר לקחי ובפ' הברכה בד"ה ביאור ע"פ תורה צוה רפ"ד גבי וזהו ענין מוריד הגשם שזהו המשכה פנימיות מתשב"כ לתושבע"פ ושם ספ"ג ששרש המשכה זו נמשך ממו"ס. ועובדי גילולי' שמחתן מירידת גשמים זהו רק מהגשמיות. וזהו הדבר חכמה שהשיב ריב"ז שיש יום שכולם שמחים בו ומ"מ שמחת הצדיקים ביום זה הוא ע"ד נגילה ונשמחה בו בהקב"ה. ומזה למדנו לענין הפסוק מזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ שזהו מורה על המשכה עליונה מאד הנק' יחוד קבה"ו ולכן ר"ת הריעו לה' הוא הלכה כ' והוי' עמו שהלכה כמותו. שזהו למעלה מבח'י אלו ואלו דברי אלקים חיים היינו שההלכה הוא גלוי שם הוי' בשם אלקים וזהו היחוד:
(ג) מד"ר פ' צו פ"ט דף קע"ד ד' ר' פינחס ור' לוי ור' יוחנן בשם רבי מנחם דגליא לע"ל כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל כו'. כי במא"א ק' סעי' כ"א קרבן ר"ל קריבו דקב"ה בשכינתי'. והי"נ הביא ממ"ש זח"ג צו דל"א ע"פ זה קרבן אהרן וע"י מתקרבין תרוויהו. וכדי להמשיך יחוד זה צ"ל הקרבן. וע' ע"פ הזהר בלק דף קצ"א א' ע"פ שחורה אני ונאוה. אבל לע"ל שנאמר ביום ההוא יהיה שו"ה יהי' כמו י"ה שהן תרין ריעין לכן א"צ קרבן. אבל תודה שייך. שהרי האריז"ל פי' מזמור לתודה הוא יחוד או"א. וא"כ לכאורה ע"י התורה ממשיך יחוד פנימי דאו"א. והנה יש להעיר מענין הנביאים והכתובים עתידים להבטל לע"ל. ומגלת אסתר לא תבטל:
ב עבדו את ה' בשמחה. זח"א ויצא קס"ג א' וע"ד תנינן אין עצבות לפני המקום לפני דייקא (ר"ל למעלה מבחי' מקום שהוא מל' אין שייך עצבות כי מ"ש ויתעצב אל לבו. לבו היינו מל'. אבל לפני בחי' מל'. הנק' מקום דהיינו ז"א. שם אין עצבות כו') וע"ד כתיב עבדו את ה' בשמחה לקביל עלמא עילאה (שהוא בינה) בואו לפניו ברננה לקביל עלמא תתאה עכ"ל. ובזהח"מ שבמל' לפי ששם שייך עוצב מחמת יניקת החיצונים ע"כ צריך רננות ושירין למתקא לה כמו שהיו הלוים ממתקים הדינין בשיריהם. ובספר לבנת הספיר פ' וישב פסוק ויהי ה' את יוסף מהפך הגירסא מחמת קושיא וגריס בשמחה דא עלמא תתאה ברננה דא עלמא עילאה עכ"ל. ומתוך מ"ש בזהר ויחי דרכ"ט סע"ב שמחה בצפרא ורננא ברמשא משמע כגירסא שלפנינו דשמחה לקביל עלמא עילאה כו' וע' בת"א פ' מקץ בד"ה רני ושמחי דרוש השני:
(ב) זח"ב דרי"ו ע"ב ופי' הרמ"ז עבדו את ה' בשמחה היינו שמחה של מצוה ואח"כ בואו לפניו ברננה זו תפלה עכ"ל. א"כ השמחה היא המשכה מלמעלמ"ט ואח"כ הרננה מלמטלמ"ע והיינו כמ"ש בברייתא ר"פ אין עומדין דל"א א' אין עומדין להתפלל כו' אלא מתוך שמחה של מצוה כו' ועיין באגה"ת פ"י מזה. ואפ"ל ע"ד התפלה היא
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-79bwpqx5
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.