פט
שיג
דאמצעיתא (ולכן ג' אלו נק' מתנות כנ"ל סעי' ו' כי הן חב"ד ובאים בבחי' תוס' ומתנה לז"א הנקרא עולם שנאצל בסוד שורש רק בבחי' ו"ק) שאין זה כ"כ הילול.
(לע"ד הטעם כי גם חב"ד הוא בחי' אצילות עדיין והוא מכלל הע"ס הנק' ממכ"ע. ואינם ערוך לא"ס ב"ה הסוכ"ע חד ולא בחושבן עמ"ש בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו. ובלק"ת פ' ואתחנן בד"ה ענין ק"ש אחד ואהבת). כ"א בזאת כשיזדווג עם זאת בסדר יקק"ו אז יתהלל המתהלל השכל וידוע כי הוא הילול המעולה והמשובח שנזדווגו או"א ונתנו מוחין לבניהם. ונחית ה' לגבי ו' להזדווג עמו אחר שנתמלאה כל טוב. וזהו קרבן עולה ויורד המשובח שיכוין האדם בתפלתו לזווג או"א ואח"כ לזווג זו"נ וז"ש בזאת יתהלל. ומעין פי' זה כ' הת"ז לקמן דל"ד סע"א עכ"ל. ולע"ד שזהו ע"ד בעטרה שעטרה לו אמו הוא ביום חתונתו דוקא. וכמ"ש בזהר פ' אחרי דע"ז ב'. ובז"ג פ' בראשית עמוד נ"ז דהא לא שריא טיבו דעתיקא אלא באתר דשלים באתר דאשתכח דו"נ. וענין העטרה הוא התגלות הכתר המחבר א"ס ב"ה אל הנאצלים שזהו למעלה מחב"ד כנ"ל וזה נמשך דוקא ע"י בזאת כו' בשביל להאיר בבי"ע כי זהו הפי' שבמחשבה ארץ קדמה וכן תח"ה קבוה מג"ע מה"ט. ולכן עז"נ השכל וידוע אותי גילוי סוכ"ע שלמעלה מחב"ד. וז"ש כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ שהם ג"כ ג' קוין הנ"ל דחכמה גבורה עושר רק שכשנמשכים בבי"ע הן חסד משפט וצדקה בארץ. שזהו עיקר המכוון כי באלה חפצתי שעיקר המכוון שיהי' הגלוי בבי"ע. וז"ש ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך דע דוקא להמשיך הגלוי במדותיו ע"י הדעת ועי"ז למעלה יהי' גילוי בבי"ע ג"כ ודוגמתו באדם כשהשכל נמשך במדות משא"כ כשנשאר בשכלו ומדותיו שקועות בגשמיות אינו כלום. וכנ"ל סעי' ב' בענין הלולב:
(ט) ובתקון הנ"ל דל"ד סע"א אל יתהלל חכם כו' בזמנא דקב"ה מרחקא משכינתי' כו' כ"א בזאת יתהלל כו' ע"כ יעזוב איש את אביו ואת אמו שהן חו"ב ודבק באשתו היא המל' עמ"ש מזה בלק"ת פ' ראה בד"ה וכל בניך ספ"ב כי כח ירידה זו נמשך מהחכמה שבכתר שלמעלה מחו"ב דאצילות הנק' או"א כו' כמ"ש בזח"ג פ' נשא דק"מ ע"א וממשיכותא דמוחא עילאה סתימאה כו' חכמות בחוץ כו'. ועוד זאת כמ"ש ע"פ וירא והנה באר בשדה. בשדה דוקא ע"י שהנוק' מברר בבי"ע מעולם התהו נעשה באר הנובע ועי"ז נמשך ממקור מים חיים וז"ש השכל וידוע אותי ע"ד אתי עזבו מקור מים חיים נמצא אותי הוא מקור מים חיים ונמשך ע"י הבאר. ועד"ז משה הי' כבד פה כו' מחמת דבוקו בשרשו בחו"ב ע"י דטריד למיבלע כו' וע"י התורה זכה לבחי' אלה הדברים אשר דבר כו' שזהו בחי' יותר נעלה כי ומתלמידי יותר מכולם כו'. ובעבודה הענין להמשיך החב"ד במעשה דוקא כמש"ל סעי' ד' וזהו ענין כ"א בזאת יתהלל כו' וז"ש וזאת הברכה כו' וע"ז אמר דוד בזאת אני בוטח:
כי באלה חפצתי פי' ברבות ע"ד כי תהיו אתם ארץ חפץ וכתיב ישעי' ס"ב ד' כי לך יקרא חפצי בה:
(י) ויונתן תרגם אל יתהלל חכם לא ישתבח שלמה בר דוד חכימא בחוכמתיה כו'. אלהן בדא ישתבח דחכים ואליף למדע דחלתי. והענין כמ"ש ברבות ר"פ וארא ר"פ ו' ע"פ ופניתי אני לראות חכמה כו' כי מה האדם שיבא אחר המלך כו' שאמר אני ארבה ולא אסור כו' ולבסוף נשיו הטו את לבבו כו' וע"ז אמר על עצמו ופניתי כו' כי מה כו' ע"ש. והיינו כי שרש המצות נלקחו מבחי' שלמעלה מהחכ' המושג כו' וגם מ"ש הטעם הוא מח"ס כו' ועד"ז שאול הלך אחר הטעם וע"ז השיב לו שמואל שמוע מזבח טוב כו' וז"ש למדע דחלתי כי היראה ה"ע הביטול בבחי' שלמעלה מהשכל כו'. וזהו דרך א' עם מ"ש לעיל סעי' ח' בשם כס"מ דכמ"כ עליית ז"א בחכמה אינו הילול
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- יהל אור על תהלים
- כרך
- יהל אור
- מזהה
- rh-85kep0yt
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.